פרשנות מצטטת על ישעיהו י:יז

קדוש ישראל. הכוונה אלהי ישראל, מי שישראל מקדישין אותו ועובדים אותו, ודוגמתו פחד יצחק (בראשית ל"א מ"ב). מי שיצחק מפחד ממנו, וכן בלשון חכמים: קשה יראתם (מכילתא שמות י"ד ב'). האליל שהיו המצרים עובדים ויראים. ולפיכך מצאנו מלככם כפל לשון של קדושכם (ישעיהו מ"ג ט"ו). וכאן ישעיה מגדיל ציור חטאתם, באמרו כי מי שהיה משפטם להקדישו ולרוממו הם בהפך נאצוהו ומאסו בו. מליצת קדוש ישראל מצויה מאד בישעיה, ומעט בכל שאר ספרי הקודש, והיא שלשים פעמים בדברי ישעיה (עם והיה אור ישראל לאש וקדושו ללהבה, י' י"ז, גואל ישראל קדושו, מ"ט ז', אני ה' קדושכם, מ"ג ט"ו, ועם ותשא מרום עיניך על קדוש ישראל דמלכים ב י"ט כ"ב). ורק שתי פעמים בירמיה (נ' כ"ט ונ"א ה'), ושלש בספר תהלים (ע"א כ"ב, ע"ח מ"א, פ"ט י"ט), וזולת המקומות האלה אין עוד המליצה הזאת בכל המקרא (זולתי בחבקוק א' י"ב הלא אתה מקדם ה' אלהי קדושי, ושם לא נזכר ישראל, ואולי קדושי חוזר אל הנביא, לא לכל האומה). וכאלו ראה ישעיה שהיו המכחישים עתידים לשלול ממנו חצי נבואותיו, חתם חותמו בכלן, וכתב מליצת קדוש ישראל בחלק השני כמו בחלק הראשון, ויותר גם כן, כי הנה היא י"ב פעמים בראשון וי"ז בשני.

ע"ד הפשט ד' בנים היו לו לאהרן ראוין לישרף ז"ש ותצא אש מ"לפני ה'. ז"ש אחרי מות שני בני אהרן הלא הי' ראוי שימותו ד' לז"ה בקרבתם לפני ה' חנון ורחום ה' שלא מתו רק אלו השנים. ז"ש אחרי מופלג כי משה רבינו ע"ה ידע מרחוק מיתת נדב ואביהו משעה שבקש בעגל (שמות לב) זכור לאברהם ליצחק וליעקב איתא במדרש (פ' תשא) לפי שהיה צריך לזכור זכות עשרה וקחשיב אני ואהרן ופנחס אלעזר ואיתמר יהושע וכלב הרי ז' נחסרו עוד ב' לז"א זכור לאברהם וגו'. ע"ד הדרש כ"א הי' בידו חטא זולת חטא זה מכל חטא נברא קטיגור (מלאכי ג) בוער כתנור אש (ישעיה י) והיה אור ישראל לאש וקדושיו ללהבה כמו שמכל מצוה נברא מלאך א' כן מכל עבירה ז"ש אחרי מופלג שכבר נגזרה מיתה על בני אהרן. ז"ש (תהלים סח) נורא אלקים ממקדשיך. ז"ש כמין ב' חוטין יצאו ונחלקו לארבע להורות נתן בלבינו שלכל א' היו לו ב' חטאים ע"ד הרמז הקב"ה מאריך אפו וגבה דילי' ז"ש אחרי מות מופלג שהאריך להם אף אעפ"י שהם ב' גדולי הדור בני אהרן וגבה דילי' ר"ל חלק של הקב"ה שהיא הנשמה אבל הגוף חלק של ב' שותפין אב ואם לכן אמר בגמרא יוותרון בני מעוהי מדה כנגד מדהכי חלק של הקב"ה היא הנשמה אשר נפח בא"פו הוא מאריך להם אף ונוטל חלקו. ז"ש בקרבתם לפני ה' דרש לשון קרב ובטן ובני מעים שיוותרו בני מעייהו לפי שבלבם הרהרו לשון בקרב וכליות ז"ש לפני ה' שהיא הנשמה. על פי הקבלה כמין ב' חוטין על ב' נשמות של נדב ואביהוא שנחלקו אח"כ לד' נשמות נרמזים בר"ת אחרי מו"ת שנ"י בגימטריא נדב ואביהוא אליהו פנחס נחלקו לד' ז"ס סמיכות הפרשיות ולאיש אשר ישכב עם טמאה (נראה שר"ל שאז כשהרג פנחס את זמרי ששכב עם הטמאה זכה לנשמת נדב ואביהוא) או אחרי מופלג משעת עקידה של יצחק (בראשית כב) קח נ"א. לכן שני חוטין נחלקו לד' הן הן ב' קרני האיל או שני חוטין כי נדב ואביהוא היו לקבל מיכאל גבריאל אהרן לקבל רפאל ז"ש משל לרופא שנכנס לחולה כי עתה בזה היום היה אהרן במדרגת רפאל ונתנה לו הרפואה. וידוע כי ד' מלאכים במרכבה והם שנים ז"ש ב"ד בב"ד יהיה כמו שבקדושה יציאות השבת הקדושה שנים מיכאל וגבריאל שהם ארבע כן בקליפות ד' אינון והם שנים רק אף וחמה (משלי יז) וא"ח לצרה יולד ב"ד בהן שהן ד' כן בב"ד הקדושה ב' שהן ד' אין מתחילין בב"ד. או שרמזו החוטים שתים שהם ארבע על סוד יציאת השבת שהם סוד הנשמות שיוצאים מלמעלה כדאיתא בזוהר יומא דשבתא יומא דנשמתין בג"ד ישראל אמרי נשמת כל חי שתים כי הנשמות יוצאין זוגות זוגות מלמעלה והנה סוד שם בן ד' הוא תרין נוקבין ותרין דכורין אבא ואימא י"ה ברא וברתא ו"ה בג"ד קי"ל כב"ה (יבמות ד' ס) שמי שיש לו זכר ונקבה בן ובת קיים מצות פ"ו וכל מי שאין לו זכר ונקבה ממעט הדמות בדמותו ובצלמו ברא את האדם שהוא סוד ד' אתוון אלו והיכל העליון שהנשמו' יוצאין משם הוא היכל קודש הקדשים וחטא של נדב ואביהוא הי' שלא נשאו נשים ז"ש כמין ב' חוטים יצאו מבית קדשי הקדשים ונחלקו לארבע שהיה להם ליקח לכ"א בת זוג. או ב' חוטין על סוד ב' אותיות י"ה שפגמו בין איש לאשה שם יה נשתייר אש ואש ושרפן ומחצי השם נחלק לד' אותיות כי יוד הא בגי' כ"ו כמ"ש (תהלים קיח) מן המיצר קראתי יה ענני במרחב יה שהוא שלם ז"ש ב' חוטין מקדשי קדשים הם אתוון יה ונחלקו לד' או כמין ב' חוטין לרמוז שבשביל עון עגל מתו כמ"ש למשה (שמות לב) לך רד מגלותא לגלותא עד גלותא רביעאה הן הן ארבע מרכבות שראה זכרי' (זכרי' ו) יוצאת מבין שני ההרים וההרים הרי נחושת טורי דנחשא לכן הראה הקב"ה שבשביל זה מתו נדב ואביהו לכפר על הדורות שיהיו ישראל בין מראות נגעים שתים שהן ארבע שהן בשם ב' מלכיות בבל ואדום (שיר ב) קול דודי הנה זה ב"א ב"בל אדום שכל אחד מחריב בית (תהלים קלז) על נהרות בבל (שם) זכור ה' לבני אדום (ישעיה ח) והי' למקדש ולאבן נגף ולצור מכשול לשני בתי ישראל ונחלקו לד' (דברים לג) כי אש קדחה ב'א'פ'י ב"בל א"דום פ"רס יו"ן ז"ש (שיר ב) מדלג על ההרים הן הן ד' מלכיות (שם) הנה זה עומד אחר כתלינו על ב' בתי מקדשות לכן נחלקו החוטין שנים לד' ויצאו החוטין שנים מבית קדשי הקדשים לרמוז על ב' בתי מקדשות שנחרבו אח"כ נחלקו לד' כי ידיעות הטומאה ב' שהם ד':

ובראשי חדשיכם. הנה יום ראש חדש היה מנהג לישראל שיהיה יום קודש בצד מה כמו שהעיד באמרו אשר נסתרת שם ביום המעשה וזה יורה שלא היה יום ראש חדש אצלם יום מעשה ולכן ייחס אותו לישראל באמרו ראשי חדשיכם ולא כן כתב במועדים שלא כתב בשבת שבתכם ולא ביום בכוריכם ולא ביום סוכותיכם וטעם מנהגם זה היה כי אמנם הצלחת ישראל בעולם הזה היא בצד מה דומה לענין הירח אשר אין לה בעצמה אור כלל זולתי מה שתקבל מזולתה וזה שאף על פי שקודם לעגל היה חרות על הלוחות חירות משעבוד מלכיות לעולם הנה משחטאו התנצלו ולא השתמשו בכתר מלכות תמיד כמו שאר האומות אבל היה זה להם לעתים כפי שפע האור העליון עליהם ובלעדיו הלכו חשכים ואין נוגה למו כמו שיקרה ללבנה כשלא תקבל אור השמש כי אין מזל לישראל ולא אור כלל מעצמם זולתי אור האל יתברך בהיותם לרצון. ובכן נקרא האל יתברך אצל הנביאים אור ישראל כאמרו והיה אור ישראל לאש וכן העיד באמרו ה' אורי וישעי וכאשר היו החטאים מבדילים כאמרו כי אם עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלהיכם וחטאתיכם הסתירו פנים מכם משמוע הלכו חשכים מבוהלים ודחופים בין האומות. ובהיות מזה נמשך חלול ה' בלי ספק באמור להם עם ה' אלה היה באופן מה בכל צרתם לו צר כאמרם ז"ל כביכול עלי ועליך בא שוד שודד ובהיות חטאת ר"ח כפרה על ישראל הגורמים מניעת האור או מעוטו כמו שהתקינו ז"ל באמרם שעירי חטאת לכפר בעדם זכרון לכולם יהיו תשועת נפשם מיד שונא ובכפרה זו תהיה תשועה מה לחלול השם לפיכך אמרו שלכך נאמר בשעיר ר"ח חטאת לה' מפני שכפרתו מועילה לקדוש שמו יתברך וזה רצו באמרם (חולין פרק אלו טרפות) אמר הקב"ה הביאו כפרה עלי על שמעטתי את הירח רצונו לומר הביאו כפרה בשבילי להשיג קדוש שמי המחולל בגוים בסבת מה שמעטתי את הירח כשהגליתי את ישראל והסתרתי פני מהם: