פרשנות מצטטת על ישעיהו י:לג

הַשְּׁלִישִׁי הוּא, ״(וְלֹא תָקִים) [לֹא תִטַּע] לְךָ אֲשֵׁרָה״, דָּרְשׁוּ רז״ל (סנהדרין ז:) עַל הַמַּעֲמִיד דַּיָּן שֶׁאֵינוֹ הָגוּן וּבִמְקוֹם תַּלְמִידֵי חֲכָמִים כְּאִלּוּ נְטָעוֹ אֵצֶל מִזְבַּח ה׳. וְכֵן דָּרְשׁוּ שָׁם פָּסוּק ״לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי אֱלֹהֵי כֶסֶף״ וְגוֹ׳, עַל אֱלוֹהַּ וְדַיָּן הַבָּא בִּשְׁבִיל כֶּסֶף וְזָהָב. וְעִנְיַן הָאֲשֵׁרָה אָנוּ לְמֵדִין מִמַּה שֶּׁכָּתוּב ״מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִּי״ (שמות כ:כא), אוֹ מָלֵא אֲדָמָה אוֹ סָמוּךְ לַאֲדָמָה. וְכָל זֶה יֵשׁ לִלְמוֹד שֶׁיִּהְיוּ גַּם כֵּן הַסַּנְהֶדְרִין נְמוּכֵי הַדַּעַת, כִּי כָל עָנָו וְשְׁפַל רוּחַ מַשְׁפִּיל מְלֹא קוֹמָתוֹ אַרְצָה, וּלְכָךְ נֶאֱמַר (תהלים כה:ט) ״יַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט״. אֲבָל הַגַּס לִבּוֹ בַּהוֹרָאָה שׁוֹטֶה רָשָׁע וְגַס רוּחַ, כִּי אֵינוֹ דָּן בְּמִתּוּן לְפִי שֶׁהוּא בּוֹשׁ לִשְׁאוֹל עַל סְפֵקוֹתָיו. וְיָדוּעַ כִּי מַה שֶּׁמְּמַנִּין לִפְעָמִים אֵיזֶה דַּיָּן שֶׁאֵינוֹ הָגוּן, זֶהוּ בְּסִבַּת רוּם לְבָבוֹ אוֹ לְבַב קְרוֹבָיו וּמִשְׁפַּחְתּוֹ הַמְהַדְּרִים אַחֲרָיו כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה מְאֻשָּׁר בָּאָרֶץ לִהְיוֹת לָהֶם לְשֵׁם וְלִתְהִלָּה, כְּהוֹרָאַת שֵׁם ״אֲשֵׁרָה״ מִלְּשׁוֹן ״אִשְּׁרוּנִי בָנוֹת״. וְרז״ל אָמְרוּ (סוטה ה.) כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ גַּסּוּת הָרוּחַ רָאוּי לְגַדְּעוֹ כַּאֲשֵׁרָה, כְּתִיב הָכָא (דברים ז:ה) ״וַאֲשֵׁרֵיהֶם תְּגַדֵּעוּן״, וּכְתִיב הָתָם (ישעיהו י:לג) ״וְרָמֵי הַקּוֹמָה גְּדוּעִים״. וּמַה עִנְיָן גַּס רוּחַ אֶל הָאֲשֵׁרָה? אֶלָּא לְפִי שֶׁזֶּה הַבִּלְתִּי הָגוּן הוּקַם בַּעֲבוּר אֹשֶׁר וְשֶׁבַח קְרוֹבָיו, וַהֲרֵי הוּא כַּאֲשֵׁרָה שֶׁיֵּשׁ לָהּ עֲנָפִים רַבִּים וְעָלִים לֵישֵׁב בְּצִלּוֹ. כָּךְ מוֹשִׁיבִים אוֹתוֹ לְדַיָּן כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ קְרוֹבָיו יוֹשְׁבִים בְּצִלּוֹ, וּבֶאֱמֶת סָר צִלָּם מֵעֲלֵיהֶם, וְאֵין לְהַאֲרִיךְ מִזֶּה. וּמַה שֶּׁאָמְרוּ ״וּבִמְקוֹם תַּלְמִידֵי חֲכָמִים כְּאִלּוּ נְטָעוֹ אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ״, לְפִי שֶׁשָּׁם יְשִׁיבַת הַסַּנְהֶדְרִין. וּמִטַּעַם זֶה אָמְרוּ ״לִפְנֵיהֶם וְלֹא לִפְנֵי גּוֹיִם״ כוּ׳, לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ז:ז) ״לֹא מֵרֻבְּכֶם מִכָּל הָעַמִּים חָשַׁק ה׳ בָּכֶם כִּי אַתֶּם הַמְעַט״. וְאָמְרוּ רז״ל בְּמַסֶּכֶת חֻלִּין (פט.) שֶׁיִּשְׂרָאֵל מְמַעֲטִים אֶת עַצְמָם, וְלֹא כֵן הָאֻמּוֹת כִּי הֵמָּה גְּבוֹהִים וְגַסֵּי רוּחַ, עַל כֵּן אֵינָן רְאוּיִין לְדִינִין וּמִשְׁפָּטִים בַּל יְדָעוּם, כִּי גַסּוּת רוּחָם מְקַלְקֵל כָּל הַדִּינִין.

אפיפורות. פי' בערוך אילן העושה פירות הרבה מלשון מסעף פארה במערצה (ישעיהו י׳:ל״ג) ולא יתכן כדמוכח בסיפא אלא בנין של עצים מסודרין כמין סכך שתי וערב והדלה על מקצתן שתי וערב את הגפן אסור לזרוע תחת המותר אע"ג שאין הדלית מסכך שם:

לדשנו. לְהָסִיר דִּשְׁנוֹ לְתוֹכָם, וְהוּא שֶׁתִּרְגֵּם אֻנְקְלוֹס לְמִסְפֵּי קִטְמֵהּ – לִסְפּוֹת הַדֶּשֶׁן לְתוֹכָם; כִּי יֵשׁ מִלּוֹת בְּלָשׁוֹן עִבְרִית מִלָּה אַחַת מִתְחַלֶּפֶת בַּפִּתְרוֹן לְשַׁמֵּשׁ בִּנְיָן וּסְתִירָה, כְּמוֹ וַתַּשְׁרֵשׁ שָׁרָשֶׁיהָ (תהילים פ'), אֱוִיל מַשְׁרִישׁ (איוב ה'), וְחִלּוּפוֹ וּבְכָל תְּבוּאָתִי תְשָׁרֵשׁ (איוב ל״א:י״ב); וְכָמוֹהוּ בִּסְעִפֶּיהָ פֹּרִיָּה (ישעיהו י״ז:ו׳), וְחִלּוּפוֹ מְסָעֵף פֻּארָה (ישעיהו י׳:ל״ג) – מְפַשֵּׁחַ סְעִפֶּיהָ; וְכָמוֹהוּ וְזֶה הָאַחֲרוֹן עִצְּמוֹ (ירמיהו נ') – שִׁבַּר עֲצָמָיו; וְכָמוֹהוּ וַיִּסְקְלֻהוּ בָאֲבָנִים (מלכים א כ״א:י״ג), וְחִלּוּפוֹ סַקְּלוּ מֵאֶבֶן (ישעיהו ס״ב:י׳) – הָסִירוּ אֲבָנֶיהָ, וְכֵן וַיְעַזְּקֵהוּ וַיְסַקְּלֵהוּ (שם ה'), אַף כָּאן לְדַשְּׁנוֹ – לְהָסִיר דִּשְׁנוֹ, וּבְלַעַז אדשצנדר"יר: