פרשנות מצטטת על ישעיהו כא:יד

שנאמר באשר הוא שם - ומצינו בבראשית רבה אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע מי שעתידין בניו להמית את בניך בצמא אתה מעלה לו באר שנא' (ישעיהו כ״א:י״ד) משא בערב וגו' לקראת צמא התיו מים שהיו מוציאין לקראת הגולים מיני מלוחים ונודות נפוחים וכו' כדאיתא התם אמר להם השעה צדיק הוא או רשע אמרו לו צדיק אמר להם באשר הוא שם איני דן את העולם אלא בשעתו:

ואמר רבי יצחק אין דנין את האדם אלא לפי מעשיו של אותה שעה. ואפילו עתיד להרשיע לאחר זמן שנאמר באשר הוא שם ומצינו בבראשית רבה אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע מי שעתידין בניו להמית בניך בצמא אתה מעלה לו באר שנא' (ישעיהו כ״א:י״ד) משא בערב וכתיב לקראת צמא התיו מים שהיו מוציאים לקראת ישראל הגולים כל מיני מאכל מלוחים ונודות נפוחים וכו' כדאיתא התם אמר להם השעה הזאת צדיק או רשע אמרו לו צדיק אמר להם באשר הוא שם איני דן את האדם אלא לשעתו:

אִם תַּלְמִיד חָכָם הָגוּן הוּא, "לִקְרַאת צָמֵא הֵתָיוּ מָיִם", וְאִם לָאו, "הוֹי כָּל צָמֵא לְכוּ לַמָּיִם" (ישעיה כא, יד). נראה ודאי אם אינו הגון מצד המעשים אסור ללמדו תורה, דהוי כזורק אבן למרקוליס אך כאן באינו הגון דהיינו שלומד בעבור פניה להתגדל או לשם פניה אחרת שזה מותר ללמדו תורה כי מתוך שלא לשמה בא לשמה.
ברם לכאורה נראה דהאי דרשה לא תיכון לסברת רבן גמליאל דסבירא ליה כל תלמיד חכם שאין תוכו כברו אל יכנס לבית המדרש (ברכות כח.), דלית ליה הא דאמרינן מתוך שלא לשמה בא לשמה (נזיר כג:).
מיהו נראה לי דאתיא גם לרבן גמליאל והכי קאמר אם ברור לך שהוא הגון שלומד תורה לשמה 'הֵתָיוּ מָיִם' תלך אצלו ללמדו, ואם לאו כלומר אינו ברור לך אם הוא לומד לשמה, או לאו אז 'לְכוּ לַמָּיִם' המתן עד שיבא אצלך ותבדוק אותו ותראה אם הוא לומד לשמה תלמדנו ואם לאו אל תלמדנו.

באשר הוא שם. לְפִי מַעֲשִׂים שֶׁהוּא עוֹשֶׂה עַכְשָׁו הוּא נִדּוֹן, וְלֹא לְפִי מַה שֶּׁהוּא עָתִיד לַעֲשׂוֹת (ראש השנה ט"ז), לְפִי שֶׁהָיוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מְקַטְרְגִים וְאוֹמְרִים רִבּוֹנו שֶׁל עוֹלָם, מִי שֶׁעָתִיד זַרְעוֹ לְהָמִית בָּנֶיךָ בַּצָּמָא אַתָּה מַעֲלֶה לוֹ בְּאֵר, וְהוּא מְשִׁיבָם עַכְשָׁו מַה הוּא, צַדִּיק אוֹ רָשָׁע? אָמְרוּ לוֹ צַדִּיק, אָמַר לָהֶם לְפִי מַעֲשָׂיו שֶׁל עַכְשָׁו אֲנִי דָנוֹ, וְזֶהוּ בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם. וְהֵיכָן הֵמִית אֶת יִשְׂרָאֵל בַּצָּמָא? כְּשֶׁהֶגְלָם נְבוּכַדְנֶצַּר, שֶׁנֶּאֱמַר מַשָּׂא בַּעְרָב וְגוֹ' לִקְרַאת צָמֵא הֵתָיוּ מָיִם וְגוֹ' (ישעיהו כ"א), כְּשֶׁהָיוּ מוֹלִיכִין אוֹתָם אֵצֶל עַרְבִיִּים, הָיוּ יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים לְשׁוֹבֵיהֶם בְּבַקָּשָׁה מִכֶּם הוֹלִיכוּנוּ אֵצֶל בְּנֵי דוֹדֵנוּ יִשְׁמָעֵאל וִירַחֲמוּ עָלֵינוּ, שֶׁנֶּאֱמַר אֹרְחוֹת דְּדָנִים (שם) – אַל תִּקְרֵי דְּדָנִים אֶלָּא דּוֹדִים – וְאֵלּוּ יוֹצְאִים לִקְרָאתָם וּמְבִיאִין לָהֶם בָּשָׂר וְדָג מָלוּחַ וְנוֹדוֹת נְפוּחִים, כִּסְבוּרִים יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם מְלֵאִים מַיִם, וּכְשֶׁמַּכְנִיסוֹ לְתוֹךְ פִּיו וּפוֹתְחוֹ, הָרוּחַ נִכְנֶסֶת בְּגוּפוֹ וּמֵת:

הֵמָּה רִמּוּנִי. כְּגוֹן בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל שֶׁהָיוּ יוֹצְאִים לִקְרַאת הַגוֹלִים כְּשֶׁהָיוּ הַשַׁבָּאִים מוֹלִיכִים אוֹתָם דֶּרֶךְ עֲלֵיהֶם וּמַרְאִים אֶת עַצְמָם כְּאִלּוּ מְרַחֲמִים עֲלֵיהֶם, וְהָיוּ מוֹצִיאִים לָהֶם מִינֵי מְלוּחִים וְנוֹדוֹת נְפוּחִים כִּסְבוּרִים שֶׁהוּא יַיִן, וְאוֹכְלִים וּצְמֵאִים וְרוֹצִים לִשְׁתּוֹת, וּכְשֶׁמַּתִּיר הַנּוֹד בְּשִׁנָּיו, הָיְתָה הָרוּחַ נִכְנֶסֶת בְּמֵעָיו וְהוּא מֵת. וְהוּא שֶׁאָמַר הַכָּתוּב "בַּיַּעַר בַּעְרַב תָּלִינוּ וְגוֹ'", "לִקְרַאת צָמֵא הֵתָיוּ מָיִם ישְׁבֵי אֶרֶץ תֵּימָא בְּלַחְמוֹ קִדְּמוּ נוֹדֵד":