וּשְׁאָ֧ר מִסְפַּר־קֶ֛שֶׁת גִּבּוֹרֵ֥י בְנֵֽי־קֵדָ֖ר יִמְעָ֑טוּ כִּ֛י יְהוָ֥ה אֱלֹהֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל דִּבֵּֽר׃ (ס)
ר' סעדיה גאון
קומי שאי את הנער'-שאיהו בהדרכה והנהגה, כמו שאמר ונשאתם את אביכם. 'ויפקח אלהים את עיניה' – חיזק את חוש (ראייתה) עד שראתה את הבאר מרחוק. ומלת 'רבה' בלשון התרגום – נער. ומעולם לא הפסיקו בניה להיות רומי קשת, ככתוב: ושאר מספר קשת.
רד"ק
ויהי רבה קשת, יש לפרש רבה נער מתרגום נער רביא וקשת תאר בפלס גנב סלח ר"ל עושה הקשתות או יהיה פירש רובה כמו יורה, ר"ל שהיה יורה בקשת, והיה רבה שבא בריש ובבית מבעלי הכפל וימררוהו ורבו (בראשית מ"ט כ"ג) השמיעו אל בבל רבים (ירמיהו נ׳:כ״ט) יסבו עלי רביו (איוב ט"ז י"ג) ויהיה חסר בית השמוש כאלו אמ' רובה בקשת, ויהיה קשת שם בשקל שבת. ונכתב הספור הזה כי בניו שהיו קשתים ממנו למדו (ממנו), לפינך נאמר ידו בכל, כי מרוב גבורתם וידיעתם במלחמת הקשת הם פושטים ידיהם בכל, וכן ראינו בני קדר שהיו מבניו שהיו גבורים יודעים בקשתות כמו שאמר ושאר מספר קשת גבורי בני קדר ימעטו (ישעיה כ"א) וראוי לאדם ללמוד מלאכת אביו, כמו שאמרו בחירם ואביו איש צרי וכו'. ואמרו רבו' ז"ל (ערכין טז:) מכאן שחייב אדם ללמוד מלאכת אביו ואמרו בני יעקב רעה צאן עבדיך גם אנחנו גם אבותינו (בראשית מ"ז ג'):
ביאור הרד"ל
(א) ישמעאל נולד בקשת ונתרבה בקשת. בילקוט הלשון נולד ישמעאל ונתרבה בקשת (ובהגהות המיוחסו' להגר"א לפי הנראה מוחקו ג"כ), והאי ונתרבה בקשת, ודאי הוא מקרא [בראשית כא] ויגדל כו' ויהי רובה קשת, דדרש שמקטנותו נתגדל בלימוד הקשת (ואפשר נתכוונו לדרוש רובה לשון נתרבה), אבל הא דנולד בקשת אינו מובן, ורחוק לפרשו שנולד במזל קשת, ואולי יותר קרוב לפרשו שז"ש המלאך להגר על לידתו [בראשית טז] וילדת בן וגו' פרא אדם (שפירושו כפשוטו פרא למוד מדבר, משולח מבני אדם, ועל כן יאחז דרכו להתלמד בקשת על חיות המדבר וכמ"ש [ישעי' ז] בחצים ובקשתי באשמה) ידו בכל, שהוא הקשת שצריך ב' ידים כמ"ש בע"ג [כה.] איזו מלחמה שצריכה ב' ידים זה קשת, הרי שמלידתו אמר עליו המלאך שיתלמד בקשת (ואולי זהו כשהשליכתהו הגר ישבה לה מנגד הרחק כמטחוי קשת), והנחילה לבניו אחריו כמ"ש [ישעי' כא] ושאר מספר קשת גבורי בני קדר וגו' (ועיין בבעה"ט על פ' מפני שרי גברתי אנכי בורחת מ"ש על המסורה דמקול פרש ורומה קשת בורחת כל העיר):