פרשנות מצטטת על ישעיהו כב:ה

ויבכו אותו. פעל בכי הוא לרש"פ מגזרת בך אשר יורה על דבר מטורף ומבולבל, כמו מבוסה ומבוכה (ישעיהו כ״ב:ה׳), עתה תהי' מבוכתם (מיכה ז׳:ד׳), והבכיה היא התגלות המבוכה שבלב והראותו לחוץ ע"י הרמת קול והורדת דמעות, והוא אינו ענין הנעשה בכוונה כ"א בהכרח טבעי הבא מהרגשת צער ויגון או שמחה יתרה, שבכל אלה הענינים הדם הכנוס בלב סובב הולך בעגול ונבוך מלצאת וגורם לדפיקת הלב ולחצו ובמעמד הזה אין האדם יכול לבכות, כי לחץ הלב מעכבו, אבל אח"כ כשיתרוקן על יד יד וננער הדם לצאת אז יתחיל הבכי, אם בהרמת קול רם אם בחשאי אם בהורדת דמעות או בלעדם הכל כפי הרכבת האדם ומזגו ואיכותו וכפי חומר הענין הגורם לבכי, בכיית התנוקות בהרמת קול בלי דמעות, בכיה של שמחה בדמעות בלי קול, ושאר הבכיות בין בזה בין בלי זה ובין בזה ובזה:

וירא אליו ה' וגו' וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים נצבים. במדרש רבנן פתח קרא בפטירתו של אדם וקשה למה דוקא שלשה מלאכים באים עם השכינה שמתודה האדם כל מעשיו בפניהם הן אמת שבמס' כתובות איתא שג' כתות יוצאין לקראת צדיק של מלאכי השרת וג' כתות של מלאכי חבלה לקראת רשע גם אעיקרא דדינא פרכא למה דוקא שלש בזהר שם במדרש הנעלם לפני זה אמר שבשעת פטירתו של אדם אמר הקב"ה לאו"הע שיקבלו אלפן דצדיקיא והם איננו רוצים לילך עד שיעקב הולך מתחלה עם השכינה ואח"כ הולכין אברהם ויצחק ז"ש (בראשית לב) ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלהים תרין משירין של אברהם ויצחק ונרמז ענין זה בקרא וירא אליו ה' דרז"ל לבקר החולה כי בזה הענין מתוקן מן (תהלים מא) ה' יסעדנו על ערש דוי באלוני ממרא והוא סוד עולם הכסא כמ"ש בזוהר ממרא סוד כסא ר' סוד (שיר ח) מאתיים לנוטרים את פריו והוא סוד (שמואל א ב) כסא כבוד ינחילם שהוא דיוקנא דיעקב (תהלים כד) מבקשי פניך יעקב סלה וכשהלך יעקב אזי אח"כ כל ג' משרין באין עמו. והנה שלשה אנשים נצבים עליו לעיין בדינא לכן הם ג' ואח"כ השכינה עמהם ז"ש אדני אל נא תעבור מעל עבדיך והם כנגד ג' קטרין של אדם נפש רוח נשמה ז"ש מהרי שלש סאים הן הן ג' קטרין איפה של אדם שהוא ג' סאין. הנה הראה הקב"ה לאברהם שעולם עומד על שלשה שריגים נחלקים אלו הג' מג' עולמות שהם בי"ע אברהם בסוד עשיה נפש אשר עשו בחרן יצחק יצירה תמן רוח יעקב נשמה הראה הקב"ה שכל ג' קטרין נצבים עליו ר"ל אברהם כליל משלשתן וכשאמרו חז"ל יכול יהי' חותמין בכולן ת"ל והיה ברכה בך חותמין ולא בכולם שכולם נכללין בך אנכי מגן לך ב' מלאכים יחד היו אצל אברהם ואח"כ הראה הקב"ה לאברהם שעולם עומד על שלשים צדיקים כמ"ש ואברהם היה יהיה ל' צדיקים כאברהם כי ג' עולמות הם וכל אחד כלול מי' הרי שלשים ז"ש מהרי שלש סאים נרמזין בו ג' שרי הפנים מג' עולמות וכל א' כלול מג' לכן "סאים סנדלופ"ן אכתריא"ל מט"ט י' שלה יתירה מודה שכל א' כלול מי' וכמו שיש ג' כתות מג' עולמות כן בס"א ג"כ קמ"ח ג' טיפין של מלאך המות קמ"ח "קבעת "מר "חצץ וכן ג"כ ג' קטרין סל"ת בס"א "סמא"ל "לילית "תנין הן הן שלשה דמעות שארז"ל (ירמיה מג) דמוע תדמע ותרד עיני דמעה כי נשבה עדר ה' א' כנגד מקדש א' וא' כנגד מקדש ב' וא' כנגד ישראל שגלו ממקומן אין לך ביטול תורה גדול מזה. הענין שקולה מיתת צדיקים כשריפת בית אלהינו. לכן בזוהר פקודי ירחמיאל ממונה עם ו' מאות רבוא ומערב דמעות של חורבן ב"ה ודמעות שמורידין על צדיקים יחד ונרמז בפסוק (ישעיה לג) הן אראלים צעקו חוצה הן ב' בתי מקדשות הוי אריאל אריאל ומלכי שלום הן הכתות שאמרנו יבא שלום מר יבכיון (עמוס ח) ואחריתה כיום מר. וטעם לפי שהם שניהם ממושכנין על ענין ישראל ז"ש והוא יושב פתח האוהל שקאי על הנשמה שעומדת על פתח בית הבליעה היא ממש כשריפת ב"ה ישעיה כב) יום מהומה ומבוסה ומבוכה (מלאכי ג) הנה היום בא בוער כתנור אש שהוא חורבן ב"ה. וע"ז אמר והנה שלשה אנשים נצבים מן דמעות של מקדש ראשון נעשו חיילות ומן דמעות של מקדש שני נעשו ג"כ חיילות ומן הדמעות של הספד של צדיקים הרי ג' אנשיה נצבים עליו. ולכן ג"כ בשעת עקידה נפלו ג' דמעות מן המלאכים. עקידת יצחק בן אברהם נעשה אפר מקלה על גבי מזבח שכן עקידת יצחק בן אברהם בגי' אל"ף פ"ר ז"ש אברהם ואנכי עפר ואפר כי הוא תיקון של אד"הר אשר הי' מן עפר וכמ"ש לו הקב"ה כי עפר אתה ואל עפר תשוב מכאן לתחיית המתים מן התורה רזא דגלגולא (איוב לד) ואדם על עפר ישוב רמז גלגולא שלו באברהם לתקן נפש שלו וביצחק שהוא פר תוקן רוח שלו וז"ש איל של יצחק שנברא בין השמשות ב"פ שמש בגימ' אל"ף פ"ר, ממר"א לקבלו הוי ישמעאל סיג של כסף פר"א אדם פאר תחת אפר כסף מל"א נוטריקון (שיר ג) מ'ור ל'בונה א'בקת רוכל ג' גילגולין הן מסטרא דג' אבות:

כילי. הפך שוע ושוע כמו נדיב שידיו רפות לתת ולא סגורות, מגזרת ושוע אל ההר (ישעיהו כ"ב ה'), ויש על דרך דרש שמלת כילי שתים מלות, כי יאמר שלי שלי (אבות ה' י"ג):