וַיְהִ֥י מִבְחַר־עֲמָקַ֖יִךְ מָ֣לְאוּ רָ֑כֶב וְהַפָּ֣רָשִׁ֔ים שֹׁ֖ת שָׁ֥תוּ הַשָּֽׁעְרָה׃
שפתי חכמים
שאשית אני. אין להקשות דהא בפ' ויצא (בראשית ל, מ) כתיב וישת לו עדרים, ובפ' וארא (לעיל ז, כג) כתיב נמי ולא שת, ולא פי' שם כלום. די"ל מדכתיב שתי בחיר"ק חסר יו"ד, הוה אמינא שאין פירושו שימי, אלא מלה אחריתי היא, כמו (תהלים יא, ג) כי השתות יהרסון צדיק מה פעל, שפירושו ל' יסוד או ל' מלחמה, כמו (ישעיה כב, ז) שות שתו השערה, לכך צריך לפרש שימי. אבל לעולם פשיטא לי' שהוא ל' שימה. ומה שמפרש אח"כ שאשית אני, ר"ל אע"פ שפי' שימי, מ"מ יש לפרשו בשתי פנים, כמו תתי, דמצינו שמשמש בשתי פנים, כמו תתי דכתיב גבי לבן בפר' ויצא יעקב (בראשית כט, יט) טוב תתי אותה לך, שפירושו תת אני, או כמו בפ' בלק (במדבר כב, יג) דכתיב כי מאן ה' לתתי להלוך עמכם, שפירושו תת אותי. לכך פי' דשתי דהכא פירושו שאשית אני. [רא"ם]: או י"ל, לכך מפרש רש"י שאשית אני, דיכול לפרש שתי ל' עבר, שכבר שם אותם. לכך פי' שאשית אני, שהוא להבא:
מאירי
ואמר כאלו האל ידבר משד עניים ר״ל מכח שוד שהרשעים עושים לעניים מאנקת אביונים שצועקים על החמס עתה אקום יאמר ה׳ ולא אסבול עוד אשית בישע העניים מאשר יפיח לו ר״ל שילכדהו בפחו ורשתו וכן יפיחו קריה (משלי כט ח) שפירושו יציבו פח כן פי׳ זולתי. ולי נראה אשית כמו אלחם מלשון שות שתו השערה (ישעי׳ כב ז) כלומ׳ אלחם בישע הצורר אשר יפיח לו ר״ל אשר יציב פחים לאביון ללכדו.
מלבי"ם באור המילות
הסכך, כינוי על החומה והמגדלים הסוככים ומגינים על העיר, כמו ויגל את מסך יהודה (ישעיה כ"ב ז'):