פרשנות מצטטת על ישעיהו כד:ו

ויאשמו, מענין חטא ואשם, וגדר אשם המכיר שראוי לעונש על חטאו (ישעיה כ"ד ו') :

וכה"א כי מפני אלה אבלה הארץ. ובת"כ אי' וכה"א על כן אלה אכלה ארץ ויאשמו יושבי בה על כן חרו יושבי ארץ ונשאר אנוש מזער. והוא פסוק בישעי' כ"ד. ומפרש בת"י ולכן מן קדם מומי דשקר חרובת ארעא. וכן פי' רש"י ע"כ אלה בעון שבועת שוא. אבל אין פשטא דקרא משמע הכי דעל כן קאי על הא דלעיל דכתיב והארץ חנפה תחת יושביה כי עברו תורות חלפו חוק הפרו ברית עולם. ומסיים העונש ע"ז על כן אלה אכלה ארץ פי' קללת ה' אכלה ארץ ואינו מדבר בש"ש כלל בכל הענין. ונוסחת רבינו מיושרת כי מפני אלה וגו' והוא פסוק בירמיה כ"ג כי מנאפים מלאה הארץ כי מפני אלה אבלה הארץ וגו' וכן בגמ' קידושין ד' י"ג א' ושבועות ד' ל"ט א' הוכיח הש"ס דעל אלה לחוד קאי עונשין דכתיב בהושע והביא קרא דירמיה ולא דישעי'. ואפשר לדחות משום דבהושע כתיב לשון ע"כ תאבל הארץ הביא לשון דירמיה דכתיב אבלה הארץ. משא"כ בקרא דישעי' כתיב אכלה ארץ:

ובזה יתורץ גם כן מה שמקשין, כי למה לא זכר שהיה לו כלי זמר במשתה היין, שהוא עיקר השמחה, שנאמר (ישעיה כד, ט) "בשיר לא ישתה יין", ושמע מינה שדרך להיות שיר במשתה היין, ואם כן למה לא זכר הכתוב שהיה לו משוררים וכלי זמר. שאין בזה קשיא, לפי שאין בזה טורח, וגם אין בו הוצאה מרובה, כי עשרה הם משוררים לאלפים. ולכך לא מנה הכתוב רק דבר שהיה בו טורח למצוא, והוצאה מרובה. ויותר היה לשאול למה לא מספר האכילה והכנתה, שהיה מרובה מן השתייה כמו [ש]אמרו רז"ל (מגילה יב.). רק בשביל כי הסעודה עצמה אין חדוש, אף שהיה מוציא ממון הרבה בסעודה. רק שמדבר הכתוב בדבר שהיה ההוצאה והטורח על זה הרבה. וזה כי הכנת (פסוק ו) "חור כרפס ותכלת", וכל עניין הזה, צריך הכנה וטורח גדול. וכן הכנת* הכלים (פסוק ז). וכן "יין מלכות רב" (שם), שהיה יין ישן, ודבר זה לא נמצא, והיה צריך טורח והכנה מרובה. אבל האכילה אין זה צריך הכנה כל כך.