פרשנות מצטטת על ישעיהו כד:ז

והארץ חנפה, כמו ותחנף הארץ בדמים (תהלים ק"ו ל"ח), ותטמא הארץ ואפקד עונה עליה (ויקרא י"ח כ"ה), ולא תחניפו את הארץ אשר אתם בה כי הדם הוא יחניף את הארץ ולארץ לא יכפר לדם אשר שפך בה כי אם בדם שופכו (במדבר ל"ה ל"ג), שרש חנף ענינו השחתה והפסד, ותאר חנף ענינו איש נשחת ורע מעללים, והנה והארץ חנפה ענינו נשחתה ונפסדה, כלומר שלא תתן את יבולה, וכמו שמפרש אבל תירוש וגו' וכמפורש בירמיה (ג' ב' ו"ג) ותחניפי ארץ בזנותיך וברעתך וימנעו רביבים ומלקוש לא היה; אלא שכאן בישעיה אין ענין אבל תירוש אמללה גפן כמשמעו, אלא משל על מפלת העם ביד אויב.

אֵיל פָּארָן כְּתַרְגּוּמוֹ מֵישַׁר פָּארָן. וַאֲנִי אוֹמֵר שֶׁאֵין אֵיל לְשׁוֹן מִישׁוֹר אֶלָּא מִישׁוֹר שֶׁל פָּארָן אֵיל שְׁמוֹ, וְשֶׁל מַמְרֵא אֵלוֹנֵי שְׁמוֹ, וְשֶׁל יַרְדֵּן כִּכָּר שְׁמוֹ, וְשֶׁל שִׁטִּים אָבֵל שְׁמוֹ, וְכֻלָּם מְתֻרְגָּמִין מֵישְׁרָא, וְכָל אֶחָד שְׁמוֹ עָלָיו, לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על בראשית י"ד:ו'). וְאִלּוּ הָיָה כֵן הָיָה אוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על בראשית י"ד:ו') מְתַרְגֵּם בִּשְׁמָם "אֵילָא דְּפָארָן", "אֵלוֹנֵי דְּמַמְרֵא", כְּמִנְהָגוֹ בַּשֵּׁמוֹת, וּמִי הִגִּיד לוֹ בַּמְּקוֹמוֹת הָרַבִּים הָהֵם הֲמִישׁוֹר הֵם כֻּלָּם אוֹ הָרִים הַגְּבוֹהִים. וּ"מַמְרֵא" שֵׁם הָאִישׁ הָאֱמֹרִי, אֲחִי אֶשְׁכֹּל וַאֲחִי עָנֵר בַּעֲלֵי בְּרִית אַבְרָם, וְהַמָּקוֹם הַהוּא שֶׁלּוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (בראשית י"ד:י"ג) "אֵלוֹנֵי מַמְרֵא הָאֱמֹרִי" כַּאֲשֶׁר פֵּרַשְׁתִּי (רמב"ן על בראשית י"ב:ו'). אֲבָל "אֵיל פָּארָן" מְקוֹם אֵילִים, "כִּי יֵבֹשׁוּ מֵאֵילִים אֲשֶׁר חֲמַדְתֶּם" (ישעיהו א כט), וְ"אֵלוֹנֵי" מְקוֹם אַלּוֹנִים "כָּאֵלָה וְכָאַלּוֹן" (שם ו יג), "אַלּוֹנִים מִבָּשָׁן" (יחזקאל כז ו), וְהַנָּהוּג בָּהֶם לִהְיוֹתָם נְטוּעִים בְּמִישׁוֹר לִפְנֵי הַמְּדִינוֹת לִהְיוֹת לָעִיר כְּמוֹ מִגְרָשׁ. וְכֵן תַּרְגּוּם "אַלּוֹן בָּכוּת" (בראשית ל"ה:ח') "מִישׁוֹר בְּכוּתָא", וְשָׁם אֵינֶנּוּ שֵׁם הָעֶצֶם לַמָּקוֹם רַק הוּא שֵׁם לָאַלּוֹן הַנָּטוּעַ שָׁם, כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ (שם) "תַּחַת הָאַלּוֹן", אֶלָּא שֶׁהוּא רוֹדֵף הָעִנְיָן לֹא הַמִּלּוֹת. וְהַתַּרְגּוּם הַיְּרוּשַׁלְמִי אָמַר בְּ"אֵיל פָּארָן" וְ"אֵלוֹנֵי מַמְרֵא" – "מֵישְׁרָא", כְּדִבְרֵי אוּנְקְלוֹס, וְאָמַר בְּ"אַלּוֹן בָּכוּת" – "בַּלּוּט בְּכוּתָא", כִּי "אַלּוֹן בָּכוּת" אֶצְלוֹ שֵׁם לָאִילָן, לֹא לַמָּקוֹם. וְאוּנְקְלוֹס סָבַר שֶׁהוּא שֵׁם לַמָּקוֹם, כִּי הָיוּ בּוֹ אַלּוֹנִים רַבִּים, כְּמוֹ "אֵלוֹנֵי מַמְרֵא", וּלְכָךְ אָמַר "הָאַלּוֹן". וְהִנֵּה כֻּלָּם שְׁמוֹת תֹּאַר, אֲבָל "כִּכַּר הַיַּרְדֵּן" לְשׁוֹן מִישׁוֹר מַמָּשׁ הוּא, כִּי כֵן יִקָּרֵא בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ הַמָּקוֹם שֶׁהַנְּהָרוֹת מִתְפַּשְּׁטִין בָּהֶם בִּמְרוּצַת הַמַּיִם הַנִּגָּרִים הַשּׁוֹטְפִים שָׁם, וְלָכֵן אָמַר (בראשית י"ט:י"ז) "וְאַל תַּעֲמֹד בְּכָל הַכִּכָּר הָהָרָה הִמָּלֵט", וְכֵן "כַּר נִרְחָב" (ישעיהו ל כג), "לָבְשׁוּ כָרִים הַצֹּאן וַעֲמָקִים יַעַטְפוּ בָר" (תהלים סה יד), פְּעָמִים יִכְפְּלוּ הַמִּלָּה וּפְעָמִים יָסִירוּ הַכֶּפֶל, כְּמוֹ "בַּת עָיִן" (שם יז ח) וְזוּלָתָם רַבִּים. וְיִקָּרְאוּ גַּם כֵּן הַשְּׁלוּחִים הַמְּהִירִים בַּשֵּׁם הַזֶּה, "לַכָּרִי וְלָרָצִים" (מלכים ב יא ד), "שָׂרֵי הַמֵּאוֹת וְאֶת הַכָּרִי" (שם יט), וְכֵן "בַּכִּרְכָּרוֹת" (ישעיהו סו כ), שֵׁם לַגְּמַלִּים הַמְּרִיצִין שֶׁהִזְכִּירוּם בַּתַּלְמוּד (מכות ה) "גַּמְלָא פַּרְחָא", וּמִמֶּנּוּ "מְכַרְכֵּר", כְּפוּלִים. וְ"אָבֵל הַשִּׁטִּים" (במדבר לג מט) וְכֵן "אָבֵל מְחוֹלָה" (שופטים ז כב) תִּרְגְּמוּ אוֹתוֹ "מֵישַׁר", הוּא הַמָּקוֹם הַנֶּחֱרָב אֵין בּוֹ נֶטַע וְלֹא בִּנְיָן, כִּי הַלָּשׁוֹן אֶצְלָם לְשׁוֹן חֲרֵבָה וּשְׁמָמָה, כְּמוֹ "וַיַּאֲבֶל חֵיל וְחוֹמָה" (איכה ב ח), "אָבַל תִּירוֹשׁ אֻמְלְלָה גָפֶן" (ישעיהו כד ז):

ובזה יתורץ גם כן מה שמקשין, כי למה לא זכר שהיה לו כלי זמר במשתה היין, שהוא עיקר השמחה, שנאמר (ישעיה כד, ט) "בשיר לא ישתה יין", ושמע מינה שדרך להיות שיר במשתה היין, ואם כן למה לא זכר הכתוב שהיה לו משוררים וכלי זמר. שאין בזה קשיא, לפי שאין בזה טורח, וגם אין בו הוצאה מרובה, כי עשרה הם משוררים לאלפים. ולכך לא מנה הכתוב רק דבר שהיה בו טורח למצוא, והוצאה מרובה. ויותר היה לשאול למה לא מספר האכילה והכנתה, שהיה מרובה מן השתייה כמו [ש]אמרו רז"ל (מגילה יב.). רק בשביל כי הסעודה עצמה אין חדוש, אף שהיה מוציא ממון הרבה בסעודה. רק שמדבר הכתוב בדבר שהיה ההוצאה והטורח על זה הרבה. וזה כי הכנת (פסוק ו) "חור כרפס ותכלת", וכל עניין הזה, צריך הכנה וטורח גדול. וכן הכנת* הכלים (פסוק ז). וכן "יין מלכות רב" (שם), שהיה יין ישן, ודבר זה לא נמצא, והיה צריך טורח והכנה מרובה. אבל האכילה אין זה צריך הכנה כל כך.