פרשנות מצטטת על ישעיהו כד:ט

כִּי טוֹבִים. לִי דוֹדֶיךָ מִכָּל מִשְׁתֵּה יַיִן וּמִכָּל עֹנֶג וְשִׂמְחָה. וְלָשׁוֹן עִבְרִי הוּא לִהְיוֹת כָּל סְעֻדַּת עֹנֶג וְשִׂמְחָה נִקְרֵאת עַל שֵׁם הַיַּיִן, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר "אֶל בֵּית מִשְׁתֵּה הַיַּיִן", "בַּשִּׁיר לֹא יִשְׁתּוּ יָיִן", "וְהָיָה כִנּוֹר וָנֶבֶל תֹּף וְחָלִיל וָיַיִן מִשְׁתֵּיהֶם". זֶהוּ בֵאוּר מַשְׁמָעוֹ. וְנֶאֱמַר דֻּגְמָא שֶׁלּוֹ עַל שֵׁם שֶׁנָּתַן לָהֶם תּוֹרָתוֹ וְדִבֵּר עִמָּהֶם פָּנִים אֶל פָּנִים. וְאוֹתָם דּוֹדִים עוֹדָם עֲרֵבִים עֲלֵיהֶם מִכָּל שַׁעֲשׁוּעַ. וּמֻבְטָחִים מֵאִתּוֹ לְהוֹפִיעַ עוֹד עֲלֵיהֶם לְבָאֵר לָהֶם סוֹד טְעָמֶיהָ וּמִסְתַּר צְפוּנוֹתֶיהָ, וּמְחַלִּים פָּנָיו לְקַיֵּם דְּבָרוֹ. וְזֶהוּ: "יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ":

וְיִשַּׁחוּ כָּל בְּנוֹת הַשִּׁיר. "בַּשִּׁיר לֹא יִשְׁתּוּ יָיִן:

59-60. משבטלה סנדרי, בטל שיר מבית המשתאות. משנתנו פ"ט מי"א, אלא ששם מסיים שנאמר (ישעי' כ"ד, ט') בשיר לא ישתויין (כלומר, לא ישתו יין בשיר). ובהוצ' לו מוסיף גם את סוף הפסוק: ימר שכר לשותיו. ולפי פשוטו משמע שהסנהדרין לא בטלו את השיר, אלא שבטל השיר מאליו והשכר שבפיהם לא ערב להם, וכן משמע מלשון התוספתא להלן, עיין מ"ש בסמוך.
וברי"ף ברכות רפ"ה: פירש גאון וכו' ה"מ כגון נגינות של אהבת אדם לחבירו ולשבח יפה ביפיו, כגון שהישמעאלים קורים להם אשעא"ר, אבל דברי שירות ותשבחות וזכרון חסדיו של הקב"ה, אין אדם מישראל נמנע מזאת, ומנהג כל ישראל לאמרן בבתי חתנים ובבתי משתאות בקול נגינות ובקול שמחה, ולא ראינו מי שמיחה בזאת. והוא קיצור מתשובת הגאון בתשה"ג הרכבי סי' ס', עמ' 27. ועיין באוה"ג גיטין התשובות, עמ' 8, ובאשכול הוצ' הר"ש אלבק, עמ' 33. וראשונים אחרים נסחו "שיר של עגבים".³⁴עיין ארחות חיים ח"א הלכות תשעה באב סי' י"ז, צ"ה ע"ג. ובחי' הריטב"א גיטין ז' רע"א: כתבו בשם הגאונים דאינו אסור אלא שיר של חשק וכו'. עיין בהערות לס' האשכול הנ"ל, הערות ג'-ד'. ועיין בשו"ת הר"מ הוצ' הרא"ח פריימן ז"ל סי' ש"ע, עמ' 338 ואילך.
ובירושלמי פ"ט הי"ב, כ"ד ע"ב (איכ"ר פ"ה, ט"ו, הוצ' בובר, עמ' 158): אמר רב חסדא בראשונה היתה אימת סנהדרין עליהן ולא היו אומ' (כ"ה בכי"ל) דברי נבלה בשיר, אבל עכשיו שאין אימת סנהדרין עליהן הן אומרי' דברי נבלה בשיר. ופירושו שמשבטלה סנהדרין בטל שיר תשבחות הקב"ה בשיר, ועכשיו הם אומרים דברי נבלה בשיר, ואין כאן אלא הוספה למשנתנו, אבל לא פירוש, עיין להלן. ובהון עשיר למשנתנו הביא מכאן ראיה לגאונים חנ"ל שרמז להן בתיו"ט במקומו. ולא נשתמרו בספרות שלנו שירי העגבים בעברית.
ואשר לכתיב "סנדרי" (וכ"ה גם בכי"ע) הוא רגיל במקורות מטיפוס א"י ובכתבי הגאונים, עיין מ"ש רב"מ לוין במבואו לאיגרת רב שרירא, עמ' ל"ו.

זמר יווני לא פסק מביתו - והיה לו להניח בשביל חורבן הבית דכתיב בשיר לא ישתו יין (ישעיהו כ״ד:ט׳):