פרשנות מצטטת על ישעיהו כה:ב

מפלת מלכות בבל (בימי כורש) (כ"ד עד כ"ז).
הנה ה' בוקק הארץ, סימן זה ושלשה שאחריו נבואה אחת הם, ורבים פירשוה לעתיד והחרבן הוא חרבן כל האומות, וקצת מהמפרשים פירשו תחלתה על גלות עשרת השבטים, והשאר לעתיד; ודעת Grotius ואחריו Paulus שכֻלה על ביאת שלמנאסר, ודעת ר’ משה הכהן ואחריו Hensler שהיא על ביאת סנחריב, ודעת Vitringa שהכוונה על זמן החשמונאים בימי אנטיוכוס איפיפאניס, וגיז' אומר שהכוונה על חרבן הבית וגלות בבל, ונפילת בבל אח"כ ושוב ישראל לארצם, ולדעתי הכל על מפלת בבל. הלא תראה כי אין הנביא בוכה ומתאונן על עם ה' כי נפלו בחרב, ולא על בית מקדשנו אשר היה לשרפת אש, אבל הוא מזכיר שוד ושבר גדול כמלעיג ושמח לאיד, והלשון עצמו ברבוי המלות המתדמות בהברה הוא נוטה אל הלעג מאל הבכי, ואח"כ (כ"ה ב') סמך לחרבן זה כי שמת מעיר לגל קריה בצורה למפלה ארמון זרים מעיר לעולם לא יבנה, הנאמר בלא ספק על חרבן בבל, ואיך יתחיל בחרבן ירושלים ויסיים בחרבן בבל, ואין בין זה לזה ספור חרבן אחר. וגיז' מודה כי לא נזכר בשום מקום שיהיה החרבן הנזכר בסימן כ"ד ביהודה וירושלים, רק הביא לו ראיה ממ"ש כי עברו תורות חלפו חק הפרו ברית עולם, שנראה שהשֶבֶר הוא לעם שניתנה לו תורה; ונ"ל כי אין מכאן ראיה, כי כבר מצאנו מפורש במשא בבל (י"ג) שהנביא קורא הבבליים רשעים וחטאים זדים ועריצים מפני שהשחיתו תבל כלה, והנה כי עברו תורות חלפו חק הפרו ברית עולם נאמר על תורת הטבע וחובות אדם לאדם מצד שהוא אדם לא מצד שהוא בעל דת (וכן דעת רא"בע, Vitringa ואחרים), והנה אמר עברו תורות בל' רבים ותורת ה' ביד משה לא נקראה בשום מקום תורות סתם, אלא תורת ה' או תורות ה' או תורה סתם, לא תורות סתם.

והיה כאבק דק, ואז בהיות העיר מלאה חרדה, פתאום תסור המית הרים המפחידים אותה, כאבק דק שאין לו קיימא זריך, כמו למעלה ארמון זרים (כ''ה ב'), וכן כי זרים קמו עלי ועריצים בקשו נפשי (תהלים נ"ד ה'), ענינו אויבים, וכן בל' רומי HOSTIS בימי קדם היה ענינו נכרי, ואתכ הושאל להורות על האויב, וזה מפני שבימי קדם היו רוב העמים אויבים זה לזה המון ל' המיה, כמו המון מעיך ורחמיך (למטה ס''ג ט"ו), הסר מעלי המון שיריך (עמוס ה' כ"ג), שאון גליהם והמון לאומים (תהלים ס"ה ח) וכן תרגם יונתן המון עריצים אתרגושת תקיפין, ואם תפרש (ככל המפרשים) ל' רבוי תהיה הכוונה שידמו ברבוים לעפר הארץ, וזה הפך הכוונה לפי מה שאמור במקראות שאחר זה.

וע"ד המדרש ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום, היו האלופים האלה תולדות עשו כפשט הכתוב, והוא דעת רז"ל שאמרו כולן ביוצאי ירכו של עשו הכתוב מדבר, והיו עובדי אלילים ובעלי זנות ועושר גדול, גם המלכים גם האלופים. וזהו שאמרו בב"ר ושם אשתו מהיטבאל, מטיבי אלוהות היו, והיו מטיבין עצמן לאלילים. בת מטרד, משהיו מטיבין אותה לבעלה אחר כך היו טורדין אותה מבעלה. בת מי זהב, מן דעתרין אמרין מהו דהבא מהו כספא ע"כ. ומלמד שהיו תולדותיו של עשו רשעים. עוד יש בהם רמיזות לזרעו של עשו לדורות, שכן אמרו במדרש אלוף מגדיאל זה רומי. ובפרקי ר' אליעזר פרק ל"ח בשכר שפנה את כליו מפני יעקב אחיו נתן לו מאה מדינות משעיר ועד מגדיאל, ומגדיאל זה רומי שנאמר אלוף מגדיאל אלוף עירם ע"כ. והוא שהתנבא עליו דניאל (דניאל יא) ויתרומם ויתגדל על כל אל. ועל כן הזכירו בשם מגדיאל מלשון גדולה וממשלה רבה, והוא העשירי באלופים האלה, שכן הזכיר דניאל (דניאל ז) וקרניא עשר מנה מלכותה עשרה מלכין יקומון וגו'. והענין שעתידין למלוך על אדום עשרה מלכים והעשירי מהם ימלוך על רומי ומרומי תתפשט מלכותו על כל העולם. והאומה הזאת סתם הכתוב ענינה ולא פירש לנו את שמה, וכן מצינו שהנביאים יזכירו גודל ממשלתה תמיד אבל לא יזכירוה בשמה. וכן מצינו בדניאל (ז ד ה ו) שהמשיל המלכיות האחד באריה והשני בדוב והשלישי בנמר, ולא הזכיר שמה של חיה רביעית רק שהזכיר בה דחילא ואמתני ותקיפא יתרא ושנין די פרזל לה אכלה ומדקה ושארא ברגלה רפסה. וכן ישעיה ע"ה הזכיר (ישעיה יג) משא בבל, משא מצרים, משא מואב, וכשבא להזכיר זאת אמר משא דומה אלי קורא משעיר שמר מה מלילה וגו'. ובמקום אחר הזכירו פריץ חיות הוא שאמר (ישעיה לה) לא יהיה שם אריה ופריץ חיות בל יעלנה לא תמצא שם והלכו גאולים. וכן מצינו ירמיה הנביא שהזכיר המלכיות כולן חוץ המלכות הרביעית הזאת, הוא שאמר (ירמיה ה) על כן הכם אריה מיער זאב ערבות ישדדם נמר שקד על עריהם כל היוצא מהנה יטרף. ולא תמצא בכל התורה כלה שיזכיר החיה הזאת בשמה כי אם משה רבינו ע"ה ואסף המשורר שהזכירה יותר מפורש שפי' שם האומה ושם עירה שהיא רומי, הוא שאמר (תהלים פ) יכרסמנה חזיר מיער, ותמצא העין תלויה וישאר לך רמי. ומפני זה כשהזכיר כאן האלוף העשירי אלוף מגדיאל, שהוא רומז על רומי כפי מדרש רז"ל, הוסיף באור ואמר אלוף עירם, שאותיותיו מיער, כלומר אלוף מגדיאל זהו חזיר מיער. ואותיותיו מעיר על שם הכתוב (במדבר כד) והאביד שריד מעיר, שהוא עיר רומי. וכן הזכיר ישעיה ע"ה (ישעיה כה) כי שמת מעיר לגל קריה בצורה למפלה, וזהו אמור על רומי, ואותיותיו גם כן ירעם, ועליו אמר דוד ע"ה (תהלים יח) וירעם בשמים ה' ועליון יתן קולו ברד וגחלי אש, שעתיד הקב"ה להאבידה. וכן התנבא עליה דניאל עד די קטילת חיותא והובד גשמה ויהיבת ליקידת אשא. וכן מצינו עובדיה שהתנבא על חרבן אדום בהסכמת ב"ד של מעלה, והוא שאמר במדרש למה נכתב חזון בשני נביאים בלבד, ישעיה ועובדיה, אלא חזון עולה ע"א, ישעיה קלל את אדום בב"ד של מעלה, ועובדיה דן לאדום בבית דין של מעלה. וכן דרשו בפרקי היכלות, עד שיאמר אדם לחברו הא לך רומי בפרוטה ויאמר לו אינה מתבקשת לי ע"כ. ועוד תמצא מכלל עשרה אלופים הללו אלוף עלוה, ובדברי הימים כתיב אלוף עליה, כדי להזכיר השם בשניהם שלם, ובא לרמוז על הדוברים סרה על ה' כי שקר בימינם, ויחפאו על ה' דברים אשר לא כן. וכענין שכתוב (תהלים ב) ורוזנים נוסדו יחד על ה' ועל משיחו. ואמרו בב"ר עד שלא מלך מלך בישראל נצב מלך באדום, שנאמר ואלה המלכים וגו', הדא הוא דכתיב נחלה מבוהלת בראשונה, זו מלכות עשו שקדמה בבהלה קודם מלכות ישראל, ואחריתה לא תבורך, (עובדיה כא) ועלו מושיעים בהר ציון וגו'.