פרשנות מצטטת על ישעיהו כו:ב

אם בחקתי. לקבל תורה מדלא קאמר בחקים רק בחקותי דרז"ל במדרש חקים שחקקתי בהם שמים וארץ כי התורה היא חק וגבול ומדי שחקק וחצב בה כל הענינים כמ"ש (בראשית א) נעשה אדם ב' צלמינו [בצל"ם אלהי"ם] בגי' רמ"ח כמו שרמ"ח איברים פנימים אורות העליונות בכל מצוה ומצוה אור בפני עצמו וכן נחלק העולם על רמ"ח חלקים ואת מצותי תשמרו שס"ה מצות ל"ת אזי ועשיתם אתם דייקא (קהלת יב) כי זה כל האדם רמ"ח איברים ושס"ה גידין ונתתי גשמיכם על נשמת האדם קאמר בעתם שישלימו גופם (איוב ה) כעלות גדיש בעתו במדרש חזית ע"פ (שיר ו) דודי ירד לגנו מביא ג' משלים מה בין מיתת נערים לזקנים ר' יהודה אמר משל לנר בזמן שהוא כבה מאיליו יפה לנר יפה לפתילה עז"א ונתתי גשמיכם בעתם שימותו בזמנם ר"א אמר משל לתאנה בזמן שהיא נלקטת בעונתה יפה לה יפה לבעלה עז"א ונתנה הארץ יבולה שלא ירקב רק בזמנו יביא הכל רשב"נ א' משל לפרדס וכו' בזמן שבנו של מלך עושה רצונו בזמן שהוא רואה נטיעה יפה עוקרה ונטעה בפרדס זה ז"ש ועץ השדה יתן פריו ר"ל אף על אילן סרק שאינו עושה פירות נוטעה בגנו ועושה פירות ועץ השדה יתן פריו. אבל בהיפך בקללה ושברתי גאו"ן עזכם על מיתת הגאונים וימותו בלא זמנם רע לנר רע לפתילה ז"ש ותם לריק כחכם כנגד התאנה בלא זמנה ירקב א' וארציכם לא תתן יבולה וכנגד משל ג' אמר ועץ הארץ לא יתן פריו ר"ל אף עץ עושה פירות לא יתן פריו דהיינו שאף נטיעה טובה שהיה בפרדס עצמו עוקר הקב"ה מן ישראל כמו שבברכה א' עץ השדה שהקב"ה מביא ניצץ טהור מן שדה של אחרים ונוטעה בתוך ישראל ועתה להיפך שאף אותו ניצוץ טהור שהיה בין ישראל נוטלה ועוקרה. ג' עמודים קחשיב תורה אם בחקותי תלכו עבודה זו תפלה מצותי תשמרו (ישעיה מח) לוא הקשבת למצותיתשמרו (בראשית לז) ואביו שמר את הדבר (ישעי' כו) שומר אמונים ועשיתם אותם צדקה (רות ב) שם האיש אשר עשיתי עמו ו"נתנה ה"ארץ י"בולה ו"עץ השדה ר"ת הוי"ה שהוא צירוף אברהם יצחק ויעקב משה כי אברהם תמן ה' יצחק תמן י' כי עיקר שמי צחק עשה לי אלהים רק שנתוספה לו י' לבסס כח דינו כמו שנתוספה לאברהם ה' זעירא של בהבראם יעקב ו' משה ה' והוא סוד עץ ה' היא ענפי האילן שנעשו בתמונת ה' י' פירות אילן כי כל פירות בדמות י' גופא דאילנא ו' שורש שבארץ ה' ואי"ן מחרי"ד והשבת"י חי"ה ס"ת ניד"ה (איכה א) חטא חטאה ירושלים ע"כ לנידה היתה שקצונו בטומאת הניד"ה. והשי"ג בגי' מיטטרו"ן בי' די"ש בגי' מט"ט שניהם יחד בגי' אברה"ם יצח"ק יעק"ב שנ"י כרובי"ם:

וירא בלק את כל אשר עשה ישראל סבא לאמורי עם עשו כששלח לו לעשו עם לבן גרתי שהוא היה בלעם בגלגול שלא הוסיפו לו רק ס' של סטן על מספר שמו הראשון ועיקר תיקונו של יעקב לתקן השכינה שיהיה שורה על ישראל ז"ש לו ועתה לכה נא ארה לי את העם הזה האי קרא ברזא דחכמתא יעקב אמר (בראשית לב) עם לבן גרתי ואחר עד עתה ר"ל שתיקן (תהלים קיט) עת לעשות לי"י השכינה נקראת עת ולבתר דקבילת דכורא אתקריאת עתה בה' בסוד נער נערה ליל לילה מבואר בזוהר פ' בא ז"ש בלק עתה לכה נא ארה לי את העם הזה ובזוהר מפרש ועתה לכה נא ארה לי על מלת כה שצוה ישראל סבא לעשו כה תאמרון לאדוני לעשו שהי' אצלינו חופפת על ראשינו תמיד או על סוד אדני ז"ש לעשו (בראשית לג) יעבור נ"א אדני לפני עבדו כי (שמות לד) ילך אדני בקרבנו וכשישראל בגלות נפרד שם של אדני בסוד (שם ד) שלח נ"א בי"ד תשלח ז"ש האר"י ז"ל שיבואו אותיות נ"א ויתחברו עם אותיות י"ד ז"ש יעקב (בראשית לה) הצילני נ"א מי"ד אחי כי י"ד עשו גורמת כי י"ד על כ"ס י"ה שאין השם שלם ז"ש בלק לכה נ"א ארה לי בזוהר אולי אוכל נכה (שם מד) ידבר נ"א עבדך דבר שהוא הוא המתקן אותיות נ"א עם אותיות י"ד שאמר יוסף לפני זה (שם) האיש אשר נמצא הגביע בידו על סוד י"ד של שם אדני והשיב יהודה אני הוא המנגן בי"ד כי דוד סוד (שמות יז) יד על כס י"ה לכן היה בדוד י"ד מן אברהם ז"ש כי עצום הוא ממנו ר"ל מצותיו ותוקפיה של יד הוא בא ממנו כי דוד בא מן בלק מן עגלון ארה לי מלת לי מורה זיווג הקב"ה עם ישראל (תהלים קך) אל י"י בצרתה ל"י קראתי שיזכיר הקב"ה קידושין של שם עשה למען קדושתך אות למ"ד הוא (משלי יח) מגדל עז שם י"י מגדל הפורח באויר תמונת כ"ו שהוא שם י"י והוא אוה גדולה מכל כ"ב אותיות מורה על הקב"ה י' קטן מכל אותיות (דברים ז) כי אתם המעט הרי שבמלת ל"י מורה זיווג הקב"ה עם ישראל (תהלים כב) ואתה קדוש י"ושב תהלות ישראל ל"כה ארה לי על סוד (בראשית לג) כי יש ל"י כל (שם לב) ויהי ל"י שור וחמור עם תיבת לי נכנעו כל תרין סטרין לפני ישראל כי בזה (שמות יט) והייתם לי סגלה מכל העמים ר"ל קידושין צריכין ידים מוכיחות הרי את מקודשת לי והקב"ה קידש ישראל בתיבת לי (ויקרא כה) כי לי בני ישראל עבדים במדרש כל מקום שיאמר לי קיים לעולם ז"ש (שמות כה) ויקחו לי תרומה ר"ל בתיבת לי נעשים ישראל קודש לי"י בשעת עגל אמר הקב"ה (שם לב) ועתה הניחה לי שיבטל הקידושין שלהם ומזה למד משה לשבר הלוחות ובטל הקידושין שלהם לולי זה לא היה תקוה לישראל כי היו נידונין כאשת איש ועתה נידונו כפנויה דוד המלך אמר (תהלים כב) כל רואי ילעיגו לי על אינון קידושין (הושע ב) וארשתיך לי באמונה ז"ש בלק לכה ארה לי את העם הזה שמאחר שעם העם הזה יש קידושין עם הקב"ה אולי אוכל לנכות ולבטל הקידושין שלהם לכן נתן בלעם עצה בענין זנות לבטל זיווג הקב"ה עם ישראל ולילך אחר הזנות ולפי דברי הזוהר ע"פ כי ידעתו את אשר תברך מבורך על השכינה הנקראת את (שם לד) אברכה את י"י בכל עת ע"ש ז"ש לכה נא ארה לי את העם הזה ר"ל מדת את היא עם ישראל אולי אוכל נכה וע"פ הזוהר פר' בשלח קודם פ' המן ע"ש ת"ח לא בעי קב"ה למיהב אורייתא לישראל עד דקריבו בהדיה ובמה קריבו בהדיה בגלוי רשימא דא א"ר יהודה לא קריבו ישראל לטורא דסיני עד דאעלו בחולקא דצדיק וזכו ביה מנ"ל (שמות יט) ביום הזה באו מדבר סיני ביום הזה דייקא ז"ש (ישעיה כה) ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה וכשמכרו ישראל ליוסף הצדיק אתמר (בראשית לז) נסעו מז"ה אח"כ בא משה (שמות יג) ויקח את עצמות יוסף וזה לך האות על ברית קודש שבזה זכו לתורה אח"כ כמ"ש (שם ג) בהוציאך וגו' תעבדון על ההר הזה כשחטאו בעגל נעשו כל ישראל ערלים אמרו (שם לב) כי זה משה האיש (הושע ו) והמה כאדם עברו ברית וכשיצאו ממצרים (שמות יב) והיה הדם לכם לאות אמרו (שם טו) זה אלי ואנוהו ז"ש בלק ארה לי את העם הז"ה דעאלו בברית קדושה שנקרא זה לכן בירך אותם כי מראש צורים על אברהם קדמאה לברית מי מנה עפר יעקב על הערלה שטומנין בעפר ובזה הן עם לבדד ישכון שיש להם חותם המלך לכן נתן בלעם עצה לפגום בברית קודש אמר בלק לכה ארה אר"ה מלשון כמלא אורה וסלו שהיה מלקט עשבין למעבד ביה חרשין והשיב בלעם מה אקוב לא קבה אל שהקב"ה מבטל הכשפים וכ"ת הלא (סנהדרין כ) נקראין כשפים שמכחישין פמליא של מעלה לז"א כי מראש צורים אראנו ר"ל דנפיש זכותייהו הן מצד זכות אבות מראש צורים הן בצד עצמם הן עם לבדד ישכון וכתירצו שם בגמרא על ר' חנינא דנפיש זכותיה שאני וע"ז במסורה ג"פ תחיה (שמות כג) מכשפה לא תחיה והטעם שלא תחיה כל נשמה לפני הכישוף אין כל בריה יכולה לעמוד אבל (קהלת ז) והחכמה תחיה בעליה זכות התורה עומד לפני הכישוף בלק אמר הנה עם יצא ממצרים כשיצאו משם היו באחדות לכן אמר יצא בלשון יחיד אבל עתה והנה כיסה אתעין הארץ שהם (בלשון) רבים בלק שהיה שונא את ישראל וידע שעבר (זכרי' י) בים צרה ופסל מיכה היה עמהם ריבוי אמר הנה עם יצא ממצרים שמיד נעשו ריבוי כשיצאו משם לא אמר והנה מיד רק כשעבר בים צרה עמהם ז"ש (במדבר לא) הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם ר"ל אומה מיוחדת אל אחד בראם ומאמינים באחדות כשעוברים בברית נעשו בלשון רבים פרעה אמר (שמות א) הן עם בני ישראל רב אע"פ שהם רבים הן יחידים ז"ש (שם) הבה נתחכמה לו פן ירבה שלא יהיו ישראל מיוחדין ולא יאמינו באל אחד ובלעם שהיה באותו עצה שלח אחריו בלק ויגר מואב מפני העם כי רב הוא ר"ל אע"פ שהם רב אינם רק איש א' ז"ש הו"א וע"ז השיב בלעם לכה ארה לי יעקב נגד התחלה חומרית ולכה זועמ' ישראל התחלה צוריית נגד התחלה חומרית א' מראש צורים אראנו שהם מיוחדים (ישעי' נא) צור חוצבתם וגו' אל אברהם אביכם וגו' כי אחד קראתיו ומגבעות אשורנו שרה הוא גדרה עצמה מן הערוה וגדרו כל הנשים אחריה אחת היתה ופרסם הכתוב ועל התחלת צירית אמר הן עם כמו שאותיות הן הם מיוחדין בא"ט ב"ח כן הם אחד ז"ש (מלאכי ב) הן אל אחד בראנו על צורה (שם) אב א' לכולנו חומר (שם) מדוע נבגד איש באחיו בגמרא (מעיל' יז) ענין ר' ראובן בן אצטרבילי שגזרו ג' גזירו' שבת מילה נידה שהם דבקות השם נצחיות אחדות מצד שבת דבקות א' הן עם לבדד ישכון בשבת ועל מילה א' מי מנה עפר יעקב ועל נידה שסופרת ז' ימי נקיים ז"ש ומספר רובע ישראל אע"פ שיש להם מספר שמספרין ז' ימי נקיים אפ"ה הם מתרבין לפי שיעקב כל ענינו בבית לבן כשהיה בן צ"א א"ל הקב"ה (בראשית, לא) צ"א מן בית לבן לרמוז על סוד יחוד שם אדני הויה סוד אמ"ן לכן כשנולד יוסף אז כשהיה יעקב בן צ"א לימד ליוסף (שם לז) ב"ן זקוני"ם הו"א לו ס"ת אמ"ן (כי קטן בא לעו"הב משעה שיענה אמן) מלמטה למעלה כשראה בלק מה שעשה ישראל סבא לאמורי שנולד יוסף שהוא סוד אמן (ישעי' כו) צדיק שומר אמונים ובזה נולד שטנו של עשו ועז"א (בראשית לב) הצילני נ"א מ"יד א"חי ר"ת אמ"ן (אשרי ולמה רגשו חד הוא ולכן מזמור אשרי האיש הוא מזמור קי"ב):

וישב יעקב בארץ מגורי אביו במדרש בארץ מגורי אביו בכאן רמיז שכל ענין של אבותינו הקדושים היה ללקט ניצוצין קדושים שירדו לסטרא אחרא שהיא ארץ כנען שנקראת כן ע"ש מחנותי' של אשה רעה שהיא לילית מחנותי' כמנין לילית שהיא ת"פ ויעקב לבש בגדי תפאר"ת שהיא מילוי שכינה כזה שי"ן כ"ף יו"ד נו"ן ה"א ובזה (ישעי' כו) ארץ רפאים תפיל והכניע כחות הרשעה שהם ת"פ והיא רוכבת על ת"פ מחנות מנין ארץ כנען לכן כשבאו ישראל לארץ אז הושיבו בתי כנסיות בירושלים מנין (שם א) מלאת"י משפט שכתב חסר א' וקרינן (שם) מלא בא' רומז ע"ס זה מלתי בלא א' הן הן חיילוהי' של לילית שכנגדה אמר יעקב בבית לבן כל תילים לתקן מחנותי' ולפי שיעקב ידע שיוסף הוא תיקון אות ברית לכן קראה רחל אותו אסף אלקים את חרפתי כי הוא במדבר י) מאסף לכל המחנות מקבץ נדחי ישראל לכן א' ושבתי בשלום היא מדתו של יוסף בשלום" אל" בית" אבי" ס"ת תלי"ם. ז"ש כאן אלה תולדות יעקב מי הוא שמקבץ אותם ומביאם אל הקדושה יוסף ז"ס והוא נער כי הוא במקום חנוך לנע"ר שומר השער ז"ס ויבא יוסף את דבתם רעה כי יוסף הוא המביא והמוציא דבה אזי בא יוסף מארי דגדפין (קהלת י) ובעל כנפים יגיד דב"ר ואביו שמר את הדב"ר ז"ש את דבתם רע"ה הוא מביא אל אביהם שבשמים וכאן נרמז סוד שובבים ת"ת שמתענים בחודש עיבור שכתב האר"י עבור ניצוצות הנדחי' בסוד (ירמיה ב) שובו בנים שובבי"ם (דברים לב) בנים לא אמ"ן בם ויוסף הוא שומר השער והשערים פותחין באמ"ן כמ"ש (ישעי' כו) פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים לכך נקרא יוסף (אסתר ב) א"מן את הדסה ונרמז סוד זה כי ב"ן זקוני"ם הו"א לו ס"ת אמ"ן לכן היה יעקב בן צ"א מנין אמ"ן כשאמר הקב"ה ליעקב צא מן בית לבן אז היה בן צ"א ואז ילדה לו רחל את יוסף וגילה לו סוד אמ"ן כי זה שער השמים שאמר יעקב על יוסף והנה סלם שהוא דרגי' דיוסף ולפי שמדת יעקב וא"ו היו לו י"ב בנים ו' בני לאה נגד ו' חדשים בקיץ ו' בני רחל נגד ו' חדשים בחורף ואף שרחל לא היו לה רק ב' בנים כבר נקראו בני בלהה על שמה בסוד והוא נער את בני בלהה ובני זלפה וחודש אדר שהוא חודש עיבור ויבא יוסף א"ת ד"בתם ר"עה ר"ת אדר והוא סוד (תהלים ל) ב'ערב י"לין ב"כי ו"לבוקר ר"נה:

וּגְבֹהִים. יֵשׁ לוֹ עֲלֵיהֶם לִפָּרַע מֵהֶם בְּבֹא עֵת פְּקֻדָּתָם, כְּמוֹ: "לֹא־תִשְׁמוֹר עַל־חַטָּאתִי"; "שֹׁמֵר אֱמֻנִים"; "שָׁמַר אֶת־הַדָּבָר":

שמר את הדבר. הָיָה מַמְתִּין וּמְצַפֶּה מָתַי יָבֹא, וְכֵן שֹׁמֵר אֱמֻנִים (ישעיהו כ"ו), וְכֵן לֹא תִשְׁמֹר עַל חַטָּאתִי (איוב י"ד) – לֹא תַמְתִּין:

ושמר – והמתין כמו לא יאמר אדם לחבירו שמור לי בצד ע"ג פלוני (סנהדרין סג:) ובב"ק בפ' החובל (בבא קמא דף צ':) שמרה עומדת על פתח חצרה. וכן ואביו שמר את הדבר (בראשית ל״ז:י״א); שומר אמונים (ישעיה כו):