נַפְשִׁ֤י אִוִּיתִ֙יךָ֙ בַּלַּ֔יְלָה אַף־רוּחִ֥י בְקִרְבִּ֖י אֲשַֽׁחֲרֶ֑ךָּ כִּ֞י כַּאֲשֶׁ֤ר מִשְׁפָּטֶ֙יךָ֙ לָאָ֔רֶץ צֶ֥דֶק לָמְד֖וּ יֹשְׁבֵ֥י תֵבֵֽל׃
בית הלוי
זעקת סדום ועמורה כי רבה וחטאתם כי כבדה מאד ארדה נא ואראה הכצעקתה הבאה אלי עשו כלה ואם לא אדעה. ופירש"י הכצעקתה הבאה עשו כלה, אם עומדים במרדם כלה אני עושה בהם ואם לא יעמדו במרדם אדעה מה אעשה להפרע מהם ביסורין ולא אכלה אותם, אמר הכתוב דהתרעומת והצעקה של הנעשקים רבה כי צועקים הרבה. וגם חטאתם דהיינו המעשה שלהם של שני הכתות העושקים והעשוקים כבדה דגם הצועק הוא חוטא גדול, ארדה נא ואראה הכצעקתה הבאה אלי עשו חייבים כליה ואם לא אדעה, והרבה פירושים נאמרו על פסוק זה. ובמדרש איתא ואם לא אודיע בהם מדת הדין בעולם. וגם דברי המדרש הללו צריכין ביאור להבין הכוונה. והנראה דהנה בכל העונשים שקצבה התורה לכל עבירה בפרט וחלקה ביניהם יש שחייבים עליהם מיתה ב"ד ויש קלות מהם שאין בהם רק מלקות, ובאמת עצם העונש שהיה מגיע גם על החטא הקל הוא גדול וחמור הרבה יותר ויותר לאין ערך מהמלקות, דהעונש המגיע להאדם ע"פ מדת המשפט גם על חטא הקל שבקלות אי אפשר לשום נברא להשיג גדלו אחר שהמרה ועבר על התורה וציווי של השם ברוך הוא, רק דכל העונשים הכתובים בתורה אינם בגדר עונש ונקמה חלילה רק המה בגדר תיקון, דבזה שעושין בהעובר דינו של תורה מלקות או מיתות ב"ד הרי רבים מהרואים ישובו מעון וגם יזהרו מלעשות כמעשיו, וכמו שאה"כ וכל ישראל ישמעו וייראו, ונמצא דבהריגת גופו של החוטא הוא מתקן ומזהיר לרבים שלא יעשו כמעשיו, וזהו גופא התיקון להעבירה, ושניהם כאחד דהיינו היסורים שסובל ומה שנגדר גדר על ידו זהו התיקון להחוטא. אבל העונש שהיה מגיע להאדם עבור עצם החטא בלא תיקון לא ידע אנוש ערכה, וכמו כן כשמגיע להחוטא עונש בידי שמים אחרי שהחטא הוא מפורסם לרבים וכשרואין העונש שהגיע לו הרי נעשה בזה ג"כ גדר לרבים שלא יחטאו עוד וכמו שאמר הכתוב (ישעיהו כ״ו:ט׳) כי כאשר משפטיך לארץ צדק למדו יושבי תבל. וזהו עיקר כפרת החטא ועי"ז נתמעט העונש. וזהו שאה"כ הכצעקתה הבאה אלי עשו ואין עושין תשובה, כלה חייבים הם כליה, ואם לא היינו אם לא חטאו כל כך כהצעקה שצועקים עליהם או שיעשו תשובה, אדעה אודיע בהם מדת הדין לעולם, פירוש שינהג עמהם בחסד זה ולא יענשם כערך המשפט רק יענש אותם באופן שיתפרסם ויתודע בהם מדת הדין בעולם דאחר שמפורסם בעולם חטאם וכמו שאמר זעקת סדום כי רבה הלא אם לא יתפרסם העונש הלא יפסידו בשנים כי יוכבד העונש דאחרי שמפורסם בעולם חטאם הרי יהיה על ידם חיה"ש חלילה. וע"כ אפרסם מדת הדין ועי"ז שיתפרסם על ידם מדת הדין יתוקן חטאם וירויחו הרבה שלא יכלו לגמרי ויוקל מהם עונשם:
אדרת אליהו
וימהר אברה' האהלה. בית המדרש. אל שרה אל הגוף שהנשמה מעוררת את הגוף בליל' שנ' (ישעי' כ"ו ט') נפשי אויתיך כו' מהרי שלש סאים זהו המנחות שהיא באה סלת מנופה מאיפה וזהו שלש סאים קמח ומזה תקח ותסלת סלת. לושי ועשי עוגות שכל המנחות באות מצה וענין שלש סאים שאמרו בגמ' העומר היה בא כו' ואמר בגמ' מ"ט (מנחות ע"ו ע"ב) כיון דמחדש אתו ומשעורים כו' שתי הלחם שתי עשרוני' כו' אע"ג דמחדש כו' לחם הפנים עשרי' ו"ד כיון דמחיטין אתו ומישן כו' וא"כ ה"ה למנחות שהן באין מחיטין ומישן כמו שתי הלחם שאין מביאין קודם לשתי הלחם ה"ה נמי כשהן באין ג' עשרוני' מג' סאין כמו לחם הפנים של בקר ג' עשרוני' וכאן ואל הבקר כו': וכן מנחת נסכים:
רש"י
למה נמשלה תפלתן של צדיקים כו' - דהאי שחר לשון תפלה הוא דריש ליה כמו רוחי בקרבי אשחרך (ישעיהו כ״ו:ט׳) למנצח על התפלה שהיא כאילת שכ"ז שמגדלת קרניה מפצילות בכל שנה ושנה נוסף בה פיצול אחד: