יְהוָ֕ה תִּשְׁפֹּ֥ת שָׁל֖וֹם לָ֑נוּ כִּ֛י גַּ֥ם כָּֽל־מַעֲשֵׂ֖ינוּ פָּעַ֥לְתָּ לָּֽנוּ׃
רקנאטי
כי היום יי' נראה אליכם. כבר הודעתיך כי השמות פעמים בלשון זכר ופעמים בלשון נקבה. וכן אם ככה את עושה לי ואמרו זכר ונקבה הרמז למדת רחמים ולמדת הדין ובעבור כי מדת הדין היא מקבלת אצילותיה ממדת רחמים על כן כינו לזה זכר רחמים ולזו נקבה דין והיא הרעייה שבשיר השירים והרמז הנה למדת הדין שפגעה בנדב ואביהוא כמו שנפרש בגזירת האל. זהו שכתוב אחריו וירא אליכם כבוד יי'. ויש מפרשים על דרך י"י תשפות שלום לנו (ישעיה כו יב) וסוף הפסוק מוכיח שנאמר גם כל מעשינו פעלת לנו הרמז למדת הדין ליפרע מן העבירות וכן אם עונות תשמור יה (תהלים קל ג) לנקבה נסתרת וידעת כי שם יה רמז לשכינה. ואמרו רז"ל בפסוק זה אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע למלאך אתה מוסרני שאינו נושא פנים אם עונות תשמור יה י"י מי יעמוד וידעת כי המדה ההיא נקראת מלאך זהו מאמרם בלהט החרב המתהפכת פעמים אנשים פעמים נשים ועל כן כינו רז"ל לשון שכינה בלשון נקבה ראוי שתשרה שכינה י' מסעות נסעה שכינה עלתה שכינה ובמדרש משלי נפלה שכינה לפני הקב"ה. וסוד הענין אף כי השמות יש ביניהן הפרש ממדת הדין למדת רחמים כולם כלולים זה בזה כמו שאמרו רז"ל בספר הזוהר (ואתחנן רס"ב ב) לית כתר מכל כתרין דמלכא דלא אתכליל טב וביש כל שכן גבורה דאתכליל טב וביש ומפני זה מתהפכת מדת הדין למדת רחמים או להפך שאילו לא היו כוללות זו את זו אי אפשר שתתהפכנה זו לזו עד שיבטל אותה תחלה וא"כ יברא אותם בריאה חדשה. זהו דעת חכמי הקבלה ונכון הוא וכבר כתבתי ענין אחר לרבותינו ז"ל בסוד ההפוך בענין סדום:
צרור המור
זבולון לחוף ימים ישכון. לפי שהיה מפרנס ליששכר שהיה בעל תורה הקדים זבולון ליששכר. לפי שהיה מכין צידה ליששכר כמו שפירשתי באומרו זבדני אלהים שהוא לשון צידה שתרגומו זוודין. והיה הולך בסכנת הימים כדי להרויח ליששכר. ואמר והוא לחוף אניות. להורות שלא די שהיה שוכן אצל הימים אלא שהיה הולך לחוף אניות וממרחק הביא לחמו. וכן רמז שהיה לו חלק בתורת יששכר שנמשלת למים. וזהו לחוף ימים תורה שבכתב ותורה שבעל פה. וכבר פירשתי זה בלידת זבולון עיין שם. וכן פירשתי ברכת יששכר שנקרא חמור גרם. לפי שהיה לו לעסוק בתורה והיה ראוי להיות חזק לפי שהתורה מתשת כחו של אדם. וכן היה מקיים מצות התורה. וכמו שאמרו במדרש מגיד שקיים יששכר רמ"ח מצות עשה כמנין איבריו. רובץ שריבץ תורה בישראל. בין המשפתים. אילו תלמידי חכמים שנאמר אם תשכבון בין שפתים. ד"א ששופתים שלום בעולם שנאמר ה' תשפות שלום לנו. ואומר וכל בניך לימודי ה' ורב שלום בניך עד כאן. וכן רמזתי שם שדימהו לחמור. לומר שאין ראוי הבעל תורה להיות גס רוח ובעל שררה אלא כחמור המוכן למשא ואינו בועט באדוניו. וכן שאין ראוי לו להלוך אחר התענוגים והעושר. אחר שיש לו תענוג התורה כאומרו הנחמדים מזהב ומפז רב וגומר. וזהו וירא מנוחה כי טוב ע"ש:
אבן עזרא
בין המשפתים. בין המערכות, ויתכן היותו מגזרת "ד' תשפות שלום לנו" (ישעי' כו יב):