פרשנות מצטטת על ישעיהו כז:א

בחיזו דחויא אריך ומתפשטן לכאן ולכאן: ידוע שכל תיקוני דיקנא נכללין במזל כמ"ש באדרא רבא ובאדרא זוטא כנ"ל ושני מזלות הן שנכללין בהן הכל מזל עליון ומזל תחתון כמ"ש באדרא רבא דף קל"ד ע"א תקונא תמינאה נפיק חד חוטא כו' הכל תלוי במזל כו' דכל קודשי קודשין דקודשיא בהאי מזלא תליין כו' ע"ש וכן אמר שם (ע"ב) במזל י"ג מזל תחתון כנ"ל. וכ"ה בכל י"ג כמו בי"ג דגילופין יש שני גילופין שכוללים את כל הגילופים והן נכללין בא' שהן זו"נ כמו שני המזלות כידוע. והוא ג"כ במזלות הרקיע י"ב מזלות ותלי שהוא כמלך שהוא נקרא תנין כידוע ובו נאחזין כל צבא השמים ונכללין בו. וכ"ה באלו הגלופין א' שכולל את כולם ונקרא תנין והוא מתפשט באורך הראש וממנו מתפשטים כל הגילופים לכאן ולכאן כמ"ש באדרא רבא שם (ח"ג קכח, ב) חוורא דיליה אנהיר לתליסר עיבר גילופין לארבע עיבר בסטרא חדא ולארבע עיבר בסטרא דאנפוי ולארבע עיבר בסטרא בסחרני אחרא וחד לעילא דגלגלתא ר"ל ארבע לאחוריו וארבע וארבע לב' צדדי הפנים וחד על הראש והוא התנין שכולל את כולם. והוא דמות הנחש מתפשט באורך על כל הראש ולכן נקרא תנין: וידוע ששני תנינין הן א' לויתן נחש בריח (ישעיה כ"ז) שהוא שוכב לאורך הים כבריח כידוע וא' לויתן נחש עקלתון (שם) שמתעגל ומקיף את כל העולם ואוחז הזנב בראש וכן הוא בתנין השמים ששוכב באמצע המזלות כבריח וחוזר ומתעגל זנב בראש כמ"ש הקדמונים. וז"ש בחיזו דחויא אריך ר"ל נחש בריח. וממנו מתפשטים כל הגילופים לשני צדדי הפנים כנ"ל וז"ש ומתפשטן לכאן ולכאן - ואמר אריך כמ"ש באדרא רבא (שם) ומהאי אתפשט אורכא דאנפוי לתלת מאה ושבעין רבוא עלמין והאי אתקרי ארך אפים כלומר אורכא דאנפין והאי עתיקא דעתיקין אתקרי אריכא דאנפין וההוא דלבר אתקרי ז"א לקבליה דעתיקא סבא קדש קדשים דקודשיא וז"א כד אסתכל להאי כלא דלתתא אתתקן ואנפוי מתפשטין ואריכין בההוא זמנא אבל לא כל שעתא כמה דעתיקא נמצא כי ע"י הגליפין אתארך אנפוי ונקרא אריך אנפין וז"ש אריך - ואמר ומתפשטאן - כי גלופי דגילופין אומר על כל הי"ג גלופין והולך ומפרש כל הגילופין ומתחיל בתנין והולך ומפרש כל הי"ג שמתפשטין לכאן ולכאן והן שורש של כל הגלופין:

הנחש. הוא הלויתן הדומה למראה נחש וכמ״ש על לויתן נחש בריח (ישעיה כז):

וענין תקו' חוט השני שקשרה בחלון הוא כי ענין ב' השעירים הוא הענין של קין והבל שהבל הציץ וחטא ונהרג ואתבסם וקין לא אתבסם אבל נשאר חיים וניתן לו אות שלא ימיתו אותו וכן השעירים א' נשחט וא' נשאר חי יעמד חי וסמך אהרן את שתי ידיו על ראש השעיר החי. וא' אתבסם ברזא דהבל לה' וא' לעזאזל והוא עזא ועזאל שעזאל הרגיז יתיר ונשאר לס"א ועזא לא הרגיז כ"כ ונתבסם וכמ"ש (יומא ס"ז ב') לעזאזל לכפר על מעשה עזא ועזאל וכמ"ש במאמר פרשת א"מ הנ"ל. כי אלו היו מזדווגים יחד היו מטשטשין את העולם. ולכן הפריש הקב"ה א' לחלקו וא' לעזאזל וישוטט בארעא כנ"ל. וכן בקין והבל הבל נהרג וקין משטט בעלמא ונשאר חי. וידוע שקין והבל הן בחינת דכורא ונוקבא נ"ה שהן דו"נ איהו בנצח ואיהי בהוד. והן שני התנינם שנבראו זו"נ ואמרו (ב"ב ע"ד ב') אלו נזקקין יחד היו מטשטשין את העולם מה עשה סירס את הזכר בסוד אל אחר אסתרס ולא עביד פירין והוא סוד קין שלא הוליד אלא שבעה דרין בסוד ז' דרגין דאל אחר ואח"כ לא נזכר תולדות קין והוא סוד מחץ ראשי תנינם ועשה נוקבא בראשו שניטל ממנו הדעת שממנו הבני' והולדה כמש"ל וזהו נקב שבראשו ונשאר בלא דעת. והרג את הנקבה זו הבל וכן כל זרעו של הבל כולם צריכין ליהרג כידוע והוא כמ"ש אצל ב' שעירין שאלמלי מזדווגין זה לזה היו מטשטשין את העולם וז"ש (ריש פ"א) תנינים תרין הוו ואשתאר חד. ואת קין שעיר החי שלחו נע ונד תהיה בארץ הן גרשת אותי היום מעל פני האדמה כידוע בזוהר (פ' בראשית נ"ד ב') שירד לארצות התחתונים שהן בלא ישוב. וזהו ושלחו אל ארץ גזרה המדברה לחורבה דס"א ושם הן כל בני קין כמ"ש בזוהר בראשית ופרשת ויקרא. וקשרו בשעיר החי לשון של זהורית לסימן שלא ישחטו אותו כמ"ש בגמ' (יומא מ"א ב') וזהו אות של קין שלשון הוא ו' כמ"ש לעיל פ"א ואמרו (שבת ריש פ"ט) מנין שקושרין לשון של זהורית בראש שעיר המשתלח שנאמר אם יהיו חטאיכם כשנים כו'. וזהו תקות חוט השני שקשרו בחלון והוא אות של קין כנ"ל ודוקא בחלון כנ"ל: וז"ס שעטנז צמר ופשתים כי קרבנו של קין היה פשתים ושל הבל צמר ואלמלא מזדווגין יחד מחריבין את העולם כלו כנ"ל וז"ש באדרא רבא דף קמ"ג ע"א מתרווייהו כחדא ס"ד אלא חד לסטרוי וחד לסטרוי. והוא בסוד אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל על שמעון ולוי כמ"ש בא"מ שם בענין השני שעירים: וכן עשו וישמעאל הן קין והבל ולכן עשו הוא הבכור ועבר על שפיכת דמים וגילוי עריות כמ"ש ויבא עשו מן השדה והוא עיף השדה זה גילוי עריות עיף זה ש"ד כמ"ש עיפה כו' (ב"ב ט"ז ב') והוא קין ויהי בהיותם בשדה שאמרו על תאומה יתירה ג"ע והרג את הבל אחיו שם וכן כל עניינו של עשו הוא ענין של קין. וישמעאל הוא הבל ולכן אתבסם יתיר ועשה תשובה. כי האבות הן אדם כידוע ועשו וישמעאל הן ימינא ושמאלא כידוע שור וחמור עשו שור פרים אבירים וישמעאל שבו לכם פה עם החמור עם הדומה לחמור (ב"ק מט א') ואמו מארץ מצרים אשר בשר חמורים בשרם (יחזקאל כ"ג) והן קין והבל כנ"ל. ושלא יזדווגו זה לזה כנ"ל לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו. והן בעצמן כלאים של צמר ופשתים. ועשו רצה להזדווג עם ישמעאל ולהחריב את העולם סוד הקדושה סוד יעקב ולכן וישטום עשו את יעקב כו' וילך אל ישמעאל ויקח את מחלת בת ישמעאל. מה עשה הקב"ה סרס את הזכר והרג את הנקבה כנ"ל. והענין סירוס הוא כמ"ש (קידושין מ' ע"א) הזכות יש לה קרן ויש לה פירות עבירה יש לה קרן ואין לה פירות כו' והכתיב כו' פרי מחשבותם מחשבה שיש לה פירות הקב"ה מצרפה למעשה כו' ור"ל פירות הוא שבאה לידי מעשה וזהו הענין שהרג את הנקבה שעיר הנשחט כי בין דכורין בין נוקבין בכ"א יש בחינת זו"נ וז"ש לויתן דו"נ נבראו כו' והרג את הנקבה שנאמר (ישעיה כ"ז) והרג את התנין אשר בים והוא בחי' הבל ששקעו בימא רבא והוא שעיר הנשחט כנ"ל והזכר שעיר המשתלח סרסו שאין נעשה פרי מחשבתו דילטוריא שלו שנעשה סניגור כמ"ש שם בר"מ דף ס"ג ע"א מתלא אמרי לכלבא ארמי ליה גרמי ילחך עפרא דרגליך. והענין כי השעיר המשתלח הוא בחינת עשו שור והוא משמורה שניה שהראשונה הוא בחינת ישמעאל חמור נוער והשניה כלבים צועקים שהשור הוא שור הממונה על הגיהנם כלחוך השור כמ"ש בפרשת בלק והוא כלב הצועק הב הב לגיהנם כידוע. ארמי ליה גרמי הוא אותו שעיר שלא נמתק שהנמתק הוא בחינת בשר כמ"ש עצם מעצמי ובשר כו' ויסגור בשר תחתנה רחמי כמ"ש באדרא רבא דף קמ"ב ע"ב ע"ש. וילחך עפרא דרגליך שהשעירים הן נאחזין בזוהמא דטופרא דרגלי כמ"ש בפרשת א"מ וז"ש לעיל בס"ד וירתו עפרא והן טרפא דחויא כמ"ש במאמר הנ"ל וז"ס ונחש עפר לחמו כנ"ל וז"ש וילחך עפרא דרגליך. וזהו סרסו לזכר שאין נעשה פרי מחשבתו. וז"ס אם רעב שנאך האכילהו לחם כו' כי גחלים אתה חותה על ראשו וה' ישלם לך (משלי כ"ה) א"ת ישלם אלא ישלימנו לך כמ"ש בגמ' (סוכה נ"ב א') ובזוהר שהוא בהאי שעיר כמ"ש בפרשת אמור דף ק"א ע"ב וק"ג ע"א א"ר יוסי תנן ונתן אהרן על שני השעירים כו' עד את כל עונותם אל ארץ גזרה. וזהו הסירוס שאמרו מחץ ראש דדכורא והוא גחלים אתה חותה על ראשו והוא נטילת הדעת שמוחין חו"ב הן במחשבה והדעת מתפשט בגוף ובא לידי מעשה כידוע. וכן הוא ביעקב בענין לקיחת הברכה שני גדיי עזים כו' וכמ"ש בר"מ פרשת אמור דף צ"ח ע"ב עד צ"ט ע"ב כל המאמר ע"ש. וזהו סירס את הזכר שעשו לא יכול לו ונעשה אוהב לו וישקהו וכנ"ל והרג את הנקבה כמ"ש אחות נביות איני יודע שהיא אחות נביות מלמד שמת ישמעאל באותו פרק ע"ש במגילה (סוף פ"א) שתיכף באותו זמן שהלך לישא בתו מת ישמעאל וזהו הרג את הנקה והכל לכוונה הנ"ל שלא יזדווגו זה לזה. וז"ס וישע ה' אל הבל ואל מנחתו שהוא לה' ואל קין ואל מנחתו לא שעה שהוא לעזאזל: וז"ס משיח בן יוסף בכור שורו הדר לו כו' שיכבוש את השור ומשיח בן דוד עני ורוכב על חמור (זכריה ט') וזהו בכור שור שהוא בכור כנ"ל וכן משיח בן יוסף יקדום למשיח ב"ד: