הַכְּמַכַּ֥ת מַכֵּ֖הוּ הִכָּ֑הוּ אִם־כְּהֶ֥רֶג הֲרֻגָ֖יו הֹרָֽג׃
מלבי"ם
כי עיר בצורה, מוסב לפסוק ז' הכמכת מכהו הכהו, שמבאר שיש הבדל גדול בין מה שהכה לעכו"ם שהכם באכזריות עד בלי השאיר להם שריד, אבל את ישראל הכה ברחמים, ומבאר כי מה שהכה את ישראל היה כדי להחזירם בתשובה והגה ודבר ביום קדים לאמר לכן בזאת יכופר עון יעקב, אבל עיר בצורה של עכו"ם עת שהיא בדד וגם הנוה נאות גנות ופרדסים, משולח נעשה פראי והפקר עד כי שם ירעה עגל ולא לבד שירעה שם לפרקים רק גם שם ירבץ בקביעות ויכלה סעיפיה ע"י שיהיו לו למאכל, ואח"כ
אבן עזרא
ועשית. אמרו קדמונינו, כי צורת כרובים כשני נערים, ופירשו כרוביא בלשון ארמי והכ"ף משרת, ונכון דברו שהיו כצורת ילדים אם היא קבלה, ושמו המלה לזכר, כמו מלת חנוכה, כי כ"ף כרוב שרש, והעד והיו הכרובים (פ' כ) כי הה"א ה"א הדעת ואינה לתימה כה"א, הכמכת מכהו הכהו (ישעי' כז ז) וכאשר חפשתי על מלת כרובים, הנה הוא צורות כמו אַתְּ כרוב ממשח הסוכך (יחז' כח יד), אמר יחזקאל כי ראה ה' פנים לחיה, ואחד מהם פני שור, ובמקום אחר על החיה בעצמה תחת שור פני הכרוב (שם י, יד), והטעם הצורה שהזכיר בפעם הראשונה ואמר באחרונה היא החיה אשר ראיתי תחת אלהי ישראל בנהר כבר ואדע כי כרובים המה (שם פ' כ) וקרא כל הד' כרובים והנה הכ"ף שרש: