פרשנות מצטטת על ישעיהו כז:י

ואנוהו - (ואייפהו) כמו: הנוה והמעונגה דמיתי בת ציון. ואינו ל' נוה משלח. כי כפל סופו מוכיח.

מסרה בדד ח׳. כל ימי אשר הנגע בו יטמא בדד ישב וגו׳. ה׳ בדד ינחנו וגו׳ (דברים ל״ב). וישכון ישראל בטח בדד (שם ל״ג). כי עיר בצורה נדר וגו׳ (ישעיהו כ״ז:י׳). מפני ידך ה׳ בדד ישבתי זעם מלאתני (ירמיה ט״ו). קומו עלו אל גוי שליו יושב בדד (שם מ״ט). איכה ישבה בדד וגו׳ (איכה א׳:א׳). ישב בדד וידום וגו׳ (שם ג׳). וסימנם מותבך תדבק ותשרי בקרתא שלימתא ותיסק ברבנותא עילאה. הענין שראוי לאדם שישבות וינוח ויקרא לשבת עונג שהוא נבחר מכל הימים שהם נגע ומתעסק בצרכי הגוף. ובשבת בנפש יתירה ובדד נקרא ענג. וז״ש כל ימי השבוע שנקרא ימי נגע והם טמאים שעסק בדברים טמאים יטמא. ובשבת בדד ישב לבדו במעלה הא׳ מחוץ לדברים גופניים ויעסוק בתורה לבד. ורמז בדד שעולה יו״ד שיש בו מעלה יתירה מכל ימים טובים שבשנה שהם ימי משתה ושמחה. שהם ראש חודש וחנוכה ופורים פסח שבועות ר״ה יוה״כ סוכות שמיני עצרת. שבת הוא לבדו במעלה. והשבת אות בינו ובין בני ישראל. וז״ש ה׳ בדד ינחנו וגו׳. נכר עולה בגמטריא רע שבשבת אין בו רע. כי ס״מ וסייעתו עלין בנובקא דתהומא רבא ביום השבת. ואפילו פושעי ישראל יוצאים מגיהנם ונחים בשבת. ורמז בד״ד שבעשרה פרשיות הזהירה תורה על השבת. בראשית בשלח יתרו משפטים תשא ויקהל קדושים אמור פנחס ואתחנן. וישכון ישראל בטח בדד שהאומה ישראלית נוחלות לבדה השבת ובא״י שהוא עין יעקב אל ארץ דגן ותירוש אפילו שבכל מושבות בני ישראל בין בארץ בין בחו״ל הוא נשמר המנוחה אמיתית ונכונה בא״י מקום תפארתנו. כמו שביארנו זה הדרוש בס׳ חסד לאברהם בעין הארץ בס״ד. וז״ש בדד שגירש האל ית׳ עשר עממין מארץ ישראל לתת אותה לבניו. ואלמלא שמרו ישראל שני שבתות מיד היו נגאלים. כי עיר בצורה בדד נוה משולח ונעזב כמדבר. ונגאלים בזכות האבות. ורמז בד״ד יוד חיות מיני רעות שישכנו בה וירשו בו קאת קפוד וינשוף וגו׳. וכשישראל לא ישמרו שבת כהוגן האדם חרב ושמם וזעם ה׳ עליו כי מפני ידך ה׳ בדד ישבתי כי זעם מלאתני ורמז בדד לעשרה לשונות של זעם שנזכר בתורה כולם יבואו על מי שאינו שומר שבת. והם אף זעף אנף זמם חמה חרון כעס עברה קצף קנאה. ובזכות השבת ששומרים ישראל יקויים מ״ש קומו עלו אל גוי שליו יושב בדד. ולא נחרב ביהמ״ק אלא בשביל שלא שמרו את השבת כהוגן. וז״ש איכה ישבה בדד ורמז בד״ד. לעשר מסעות שנסעה שכינה מעל ישראל. ובזכות שעוסקים בתורה השכינה שורה עליהם ישב בדד וידום. מי שיושב ביום השבת ועוסק בתורה השכינה שורה עליו ורמז בד״ד רמז לעשרה שהשכינה שרויה ביניהם ואפילו א׳ שכרו הרבה. וז״ש הסימן מותבך תדבק ותשרי בקרתא תתנהג לשבת תמיד בעיר חכמים ושלימים בתורה שתעלה למקום המנוחה השלימה שהיא התענוג הנפשיי:

סעיפי. כן נקרא שן הסלע כמו אל סעיף סלע (שופטים ט״ו:י״א) והוא מושאל מענף היוצא מן האילן אשר יקרא סעיף כמ״ש וכלה סעיפיה (לעיל כז):

בסעיפיה. בענפיה, וכן וכלה סעיפיה (לקמן כז) וכן מסעף פארה (לעיל י):

נתבצר - מלשון (ישעיהו כ״ז:י׳) עיר בצורה התקין להון הקב"ה מקום גבוה שלא העמיקו כל כך בגיהנם ולא מתו: