פרשנות מצטטת על ישעיהו כח:ג

ורמוסה. לשון (ישעיה כח, ג) ברגלים תרמסנה:

כי תקראנה מלחמה: אותיות נָה יתרות, כמו ידה ליתד תשלחנה (שופטים ה' כ"ו), ברגלים תרמסנה עטרת גאות (ישעיה כ"ח ג').

לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו עד כי יבא שילה האי קרא אית ביה חמירא לאינון דלא ידעי רזא דמהמנותא והמינים שואלים אותנו הא כבר נסתלקה (ישעיה יד) השבט מושלים מיהודה ארז"ל בפ"ק דסנהדרין לא יסור שבט מיהודה אלו ראשי גליות שבבבל שרודין את העם בשבט ומחוקק מבין רגליו בני בניו של הלל שמלמדין תורה ברבים הוקשה לרז"ל הלא בזמן הזה אין ליהודה שום ממשלה לכן פירשוהו שהבטיח הקב"ה ליהודה שני הבטחות הא' שלא יפסק נגיד ומצוה מזרעו ואפילו בהיותינו בגולה והשני שיהיו עוסקים בתורה כמ"ש (ביומא מב) אמר רבא לא משכחת צורבא מרבנן דמורי אלא דאתי משבט לוי או יששכר ואימא מיהודה מחוקקי אסוקי שמעתתי' אליבא דהלכתא קאמרי הרי אע"פ שלא הובטח זרעו שיסכים אל האמת מ"מ לא תפסוק התורה מזרעו וסי' ג' שבטים אלו שם שני של ע"ב י"לי שהוא על מצח של פני שור במרכבה דמנגחין בקרנוהי עליהם אמר דוד (תהלים קיט) י"שובו ל"י י"ריאך ויודעי עדותיך (שם יג) ואני בחסדך בטחת"י יג"ל לב"י בישועתיך (שם צג) י"י ל"אורך י"מים. גם דרז"ל לא יסור שבט מיהודה זה כסא מלכות (שם מה) כסאך עולם ועד ומחוקק מבין רגליו זה שכתוב בו (ישעי' כח) רגליהם תרמסנה עטרת גאות וגו' עד כי יבא שילה כשיבא מי שהמלכות שלו ולו יקהת עמים כשיבא מי שמקהה שיני של א"הע שנאמר (מיכה ז) ישימו יד על פה אזניהם תחרשנה הרי שפירשו עד מלשון בזמן שיבא משיח אז יתחיל הממשלה ויהיה ענין זה בתשובת אליהו לר"א הגדול על תלת בעיין וחדא מנייהו שבהמ"ק שלע"ל עדיין לא יבנה מימיו ויהיה פי' הפסוק (שמות טו) תפול עליהם אימתה ופחד וכן תקוים לע"ל (שם) עד יעבור עמך י"י עד יעבור עם זו קנית הראשון קאי על כלל ישראל והשני על שבט יהודה אמר עם זו קנית תביאמו ותטעמו בהר נחלתך שיושבים בירושלים שהוא באחד לשבטיך המיוחד בשבטים ז"ו בגי' אח"ד ואז ג"כ מקדש י"י כוננו ידך ופי' עד יעבור כמו עד כי יבא שילה בזמן שיבא שילה אז התחיל מלוכה שלהם וכן דרשו לא יסור שבט מיהודה משיח עתיד לרדות מלכיות (תהלים ב) תרועם בשבט ברזל ומחוקק מבין רגליו אלו יושבי יעבץ עד כי יבא שילה עתיד להביא שי דורון למשיח (ישעיה יח) בעת ההוא יובל ש"י לי"י צבאות. וקצת פירשו ר"ן פי' שגילה יעקב אע"פ שתקרע המלוכה משבט יהודה מ"מ לא יסור שבט מיהודה כמ"ש הקב"ה (מלכים א יא) רק את כל הממלכה לא אקרע שבט א' אתן לבנך למען דוד עבדי ולמען ירושלים אשר בחרתי ועל מלכות שאול אינה קושי' אע"פ שלא היה בימיו שבט למושל מיהודה שהוא לא הבטיחו שלא יקום מלך לעולם רק, מיהודה אבל הודיע שמעת שהתחיל מלכותו לא תפסוק ולא תסור ממנו ואין אומרים לשון הסרה אלו בדבר שכבר התחיל וממלכות חשמונאי אין קושיא שבעת שיש שררה וממשלה לישראל מצד עצמן לא תהיה רק ביהודה אבל מלכי בית שני היו פקודים ממלכי פרס ויעקב לא הבטיח רק בעת שיהיהשבט מושלים לישראל מצד עצמן אבל בהיות ישראל בגלות אין מלך ואין שר לא הובטח שבט יהודה שיהיה לו שבט ומושל. ובזוהר דרש שבט מיהודה זה משיח בן דוד מחוקק מבין רגליו זה משיח בן יוסף עד כי יבא שילה זה מש"ה שיל"ה ולו יקהת עמים כאן נרמז (במדבר כד) ראשית גוים עמל"ק שהם ד' בתי ראשי אבות ע"מרם ק"הת ל"וי מ"שה שילה זה משה ולו יקהת ובמלת עמים נחסר מלת ק"ץ כשתצרף חשבון קץ במלת עמים הרי עמרם אזי (שם) אחריתו עדי אובד ס"ת מיתה ו"לו יקה"ת עמי"ם ס"ת מו"ת. ובזוהר פקודי דף רל"ח ע"א כי כד אשתלים זווגא עד דמטו רגלין ברגלין כדין אתי משיתא כי הלא סוד מלכים אלו סוד אד"הר מראשו ועד סופו רגליו אשר נטבע בקליפות אלו ובכל פעם שאנו מעלין מיין נוקבין אנו מעלין ניצוצות חלקות וכאשר הניצוצות יעלו מחלק הרגלים דיליה ויבררו אזי מיד יבא משיח ז"ש לא יסור שבט מיהודה זה משיח בן דוד ואימתי יבא משיח בשעה שיהא מחוקק מבין רגליו עד כי יבא שילה שיהיה הכל שלו וכל השכר של צדיקים שהוא ש"י עולמות הוא שלו כי במתיבתא של משיח תמן פסקין שכר לכל אדם כמבואר בזוהר פ' לך לך ז"ש ולו יקהת עמים (ישעיה ס) כל צאן קדר יקבצו לך כמ"ש בע"ז לע"ל יהיו גרים גמורים ז"ש (דברים לב) לי נקם ושלם לעת תמוט רגלם מטו רגלין ברגלין. או על אנדרטא מלכות רביעי הם ברגלים. גם רמז על ענין דניאל שראה (דניאל יב) ואתה לך לקץ הימין ותניח ותעמוד בפ' פקודי סוד מטו רגלין ברגלין שהם הנשמות שירדו לעולם עשייה נקראת רגליו בסוד (שמואל ב יט) ולא ע"שה רגלי"ו (זכרי' יד) ועמדו רגל"יו על הר הזתים שהם סוד נשמות א"דם ד"וד מ"שיח בגי' זי"ת עולם עשייה סוד רגלים ושם הוא סוד הקדושה הנקרא קץ הימין ובדניאל נפלה נשמתו עד הרגלים ונקרא קץ הימין והוא העשי"ה ששם אל אד"ני אותיות דניאל לכן לו לבדו נגלה סוד הקץ וביאת המשיח ז"ס לא יסיר שבט מיהודה על דניאל שבא משבט יהודה שהיה לו שבט מושלים בגלות אצל אחשורוש הת"ך זה דניאל שכל דברי מלכות נחתכין על פיו מטרוניתא דמקננא בעשייה ומחוקק מבין רגליו דמטו רגלין ברגלין כי נשמתו נפלה לשם לכן זכה לידע ביאתו כי יבא שילה. או שצריך לתרץ משרז"ל (ערכין נד) בענין ר' פרידא שהי' שונה לתלמידיו ת' זימנין יצאה בת קול שניתוספו לו ת' שנים וכל בני דורו יזכו לעלמא דאתי הקשה האר"י ז"ל תימה גדולה דור אין פחות מס' ריבוא כלם יזכו לחיי עולם הבא בשביל ששנה ת' זימנין הלא למרע"ה לא מצינו דבר זה דור המדבר אין להם חלק לעולם הבא והענין נודע כי הנשמות הם שרשים מחולפים זה מזה ואמנם שורש הנשמה של ר' פרידא וענפיה כולם נקראים בני דורו ולפי שלפעמים על ידי תיקון וצירוף שמצטרפים נשמות נשארה הזוהמא בשורש הנשמה שהולכת לאיבוד ואינו יכול להצטרף והבטיחו לר' פרידא כי לא ישאר מכל השורש שלו אין גם אחד שיאמר עליו (ישעיה סו) ויצאו וראו בפגרי האנשים וגם לא יהיה בשורשו שום נשמה שיאמר עליו (דניאל יב) ואלה לחרפות ולדראון עולם עז"א כי כלם יוכשרו לגמרי ויהיו ראוים לעולם הבא כי כשהשורש טוב בעבורו נתקנה כל ענפים עז"א לא יסיר שבט מיהודה שגם ענף מענפיו יבא לקדושה וכל הקומה שלו יתוקן זה שנאמר מחוקק מבין רגליו מח"קק בגי' רמ"ח שכל רמ"ח איברים יתוקנו עד רגליו עד כי יבא שילה שאז תפיח עקיבו של אד"הר מכהה גלגל חמה ולו יקהת עמים שכולם יזכו לעולם הבא כל בני דורו. ואני נתתי ל"ך שכ"ם אחד על אחיך אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי ל"ך שכ"ם בגי' אליה"ו משי"ח זה שנאמר מיוחד על אחיך כי ביום ההוא והיה י"י אחד אשר לקחתי מיד האמורי לע"ל כשיהרוג משיח בן יוסף ובתפלה יחזור ויחיה וענין חרב של יעקב הוא שבקש דוד (תהלים כב) הצילה מחרב נפשי ומיד כלב יחידתי כתב הריז"ל כמו שבקדושה יש חרב סוד רי"ו כנגדו יש חרב בקליפה אשר הם לוקחים טיפי נשמות מן זרע העליון הנמשך בלתי נשמה ובזה החרב קוצצין אותם גם כנגד רי"ו תחתון שבמלכות שנעשית משם מלוי ההי"ן שהיא נקודת ציון להצילו מחרב ומכלב אשר על אלו השנים אמר יעקב הצילני נא מיד אחי רמז על חרב מיד עשו רמז על כלב שניהם יחד חר"ב וכל"ב בגי' ברכ"ם שהוא המלאך הנזכר בס' היכלות של ר' ישמעאל והוא סוד (הושע ד) כרב"ם כן חטאו לי שהוא סוד (שמות י) ראו כי רעה נגד פניכם שולח לכ"ל רי"ב ולכל נגע פי שנים הוא ברוחו כי הוא כפל ק"ל מחנות של סמאל והוא ל"א פנים קלקל עליו אתמר ירמיה לא) אבות אכלו בס"ר ושיני בנים תקהינה ולפי שיוסף הוא סוד נקודת ציו"ן שבידו חרב לנקום נקם ברית והוא מקבץ נדחי ישראל לכן אמר עליו יעקב ואני נתתי לך שכם אחד לקבץ על ידי ניצוצות הנידחים בכל דור ודור אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי דייקא לקבל חרב דילי'. אל תסתכל בקנקן אלא במה שים בו ק"ן בגי' טיקל"א שהוא קליפת נוגה פעמים בקדושה כולה פעמים בטומאה ועל כן אמר ב' פעמים ק"ן נגד ב' מינים אלו לא תשגיח בהם אלא במה שיש בו להוציא (שם טו) יקר מזולל נשמות ניצוצות קדושות שנשבו בתוכו והקדושה היא נקראת יש (משלי ח] להנחיל אוהבי יש ותראה להוציא יקר מזולל יק"רגימטריא י"ש מזולל זול"ל גימטריא ע"ג היא קליפת ע"ג שהוא נגד חכמה שבקדושה איתא בגמרא דיבמות בימי דוד אמעט שני' דכתיב תהלים צ) ימי שנותינו בהם שבעים שנה כתבו התוס' אף על גב דהאי קרא בתפלת משה כתיב מסתמא דוד אמרה שמצינו שחי כך אבל משה מצינו שחי יותר עד כאן ועיין בעין יעקב מ"ש בזה אך רזא דמלתא כי משה אמר על עצמו וגם כלפי דוד ומדוקדק דקאמר ימי שנותינו בל' רבים גם בהם דקאמר אמאי קאי בהם אבל הענין דאתמר בזוהר שאדם היה לו לחיות אלף שנה וחיה תתק"ל שנים והניח ע' שנים לדוד ובמקום אחר איתא ששנות משה שהיה ק"ך הגיעו לו מן אדם ע' שנים ומן נח נ' שנים שחיה תתק"ן שנים והא והא איתא שהשנים בעצמם היו ארוכים בעת צרות עולם כל שנה כפול ונחלקים אלו הע' שנים של אדם לשנים על דוד ומשה וזהו נרמז בר"ת אד"ם א"דם ד"וד מ"שה כי גם משה לא היה לו חיים מזה העולם כי היה נשמתו מעולם העליון בסוד כי מן המים משיתיהו וזהו שנאמר (שם סח) לקחת מתנות באדם וזהו שנאמר ימי שנותינו בהם שבעים שנה ר"ל בהם באותן אלף שנים הנזכרים לעיל מנייהו הגיעו לנו מהם ע' שנים. גם שב"י עם הכולל בגי' וזה"ו ראוב"ן ויהוד"ה (שם) עלית למרום שבית שב"י ר"ת ש"ני ב"ני י"עקב היינו שקירב משה שני בני יעקב ראובן יהודה כדכתיב (דברים לג) יחי ראובן ואל ימות וזאת ליהודה וכמ"ש במדרש אמר יעקב באתי מרחוק ואיני מקרבך עד שיבא משה שכתוב (שמות יט) ומשה עלה אל אלקים בשעת מ"ת במ' יום שהיה בהר התפלל על שני שבטים לקבל תשובתם ושמע הקב"ה לדבריו וזהו גילה בסוף קודם מותו ויאמר י"י מסיני בא וגו' יחי ראובן ואל ימות וזאת ליהודה וז"ש במדרש אתמול היה מקרב למי שרוצה ואמר יחי ראובן ואל ימות ועכשיו הוא מתחנן לכנס לא"י ואין מקבלין תפלתו וקשה דהא בפסוק של יחי ראובן אמר בסוף קודם מותו וביום מותו איך אתמול כו' וגם איך אמר משל עי"ש במדרש אלא היא הדבר שמאז בתחלת גדולת משה כשעלה מרום התפלל תיכף על שני שבטים אלו ונשמע תפלתו ואחר כך קודם מותו בברכתו גילה ענין זה והטעם שלא היה יכול משה לקבל התורה אלו היה פגם בשבטים גופא מעוונות ראשונים שעשו ופגמו בעריות כמו ראובן ויהודה כדאמר במדרש שלא היו יכולים בני ישמעאל לקבל התורה מפני שכתוב בה (שם כ) לא תנאף ה"נ היו יכולים לומר גבי שבטים אלו וכמה שכתוב בגמרא אפשר עתיד שבט ראובן לעמוד על הר עיבל ולומר (דברים כז) ארור שוכב עם אשת אביו וגו' ויבא חטא זה לידו וכו' א"כ כל שכן בשעת מתן תורה שעמדו שם כל הדורות וכל השבטים ואבות גופייהו כמ"ש ישראל סבא וזה שאמר (שמות יט) כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל בית יעקב היינו בני ישראל ממש אלו השבטים וגם מחמת ענין התורה ידע משה לדון ולהורות שלא חטאו אלו השבטים בכלל וכל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה כדאיתא בגמרא כמה מ"ד וכן ביהודה כפי כמה טעמים מוכח שלא חטא כלל ע"כ נתאמץ משה תיכף באותו מעמד לקרב אותם אל השכינה וז"ש שבית שב"י לשון תשובה היינו ששבו למקומם ועיקרם לשבתם ולקבלם בתשובה שעשו גם כד מעיינין במלתייהו לא חטאו באמת כי ראובן לא חטא במעשה שבלבל יצועי אביו ועיקר החטא שבלבל מצע השכינה כמה שכתוב אז חללת יצועי עלה גם יהודה הותרה לו קודם מ"ת ומי"י יצא הדבר כמ"ש (בראשית לח) צדקה ממני יצאה כבושים ולא חטא רק קצת במחשבה וכל זה רמז בפסוק שא' עלית למרום שבית שבי ר"ל שהשבת אותם שני בני יעקב על ידי תשובה שעשו לחזור לקדושתן הראשונה וזהו ענין התשובה שר"ל שישוב (איוב לג) לימי עלומיו כמו קודם החטא והיינו שיתפלל שיקובל תשובתם לקרב וא' הפסוק מאיזה ענין בא לו זה שעשה כן וא' לקחת מתנות באדם משום שלקחת מתנות היינו ע"פ מ"ש במדרש והזוהר שבשעת מ"ת באו עשו וישמעאל שחזר הקדוש ברוך הוא עליהם לקבל התורה ולא רצו משום שישמעאל אמר מה כתיב בה (שמות כ) לא תנאף ועלי נכתב (בראשית טז) והוא יהיה פרא אדם ועשו אמר מה כתיב בה לא תרצח וכתיב על חרבך תחיה א' הקדוש ברוך הוא במה אפייס לישראל שיקבלו התורה כי אתם הבכורים ונתנו לישראל מתנות ישמעאל נתן פריה ורביה ועשו דיני נפשות ויהב לון נבזבזין סגיאין לקבל התורה ומטעם זה ראה משה שגם גבי ישראל יהיה מקום ללון תלונות אלו שעברו על לא תנאף ובאמת הם עשו תשובה גמורה שראויה לכפר להם וע"כ א' שבית שב"י היינו ש"ני ב"ני י"עקב מאיזה ענין בא לו לבקש באותו זמן עליהם שיקובל תשובתם ואמר על ידי שלקחת מתנות באדם היינו מן א"ה עשו וישמעאל כנ"ל כדי שתקבלו התורה ע"כ הוכרח את בני ישראל שיכשרו לקבל התורה ולא יהיה פ"פ לומר גם אתם חטאתם באלו ע"כ בקש שיקובלו תשובתם וסוד היה מליץ יושר בדבר אמת ללמדו כו' שבאמת לא חט ראובן רק שבלבל. צע השכינה אבל לא כמשמעו בגוף המעשה וז"ש (תהלים סח) ואף סוררים לשכון י"ה אלקים ר"ל כמו ואף גם דהיינו זאת ועוד אחרת הי' ממליץ לפניהם וא' כי גם היה רק סוררים לשכון י"ה אלקים היינו שדי ומסיר מלשכון השכינה באוהל יעקב כי שתי מצעותבלבל אבל לא חטא בגוף המעשה בזנות ובעריות חס ושלום והיינו שהיה רק חילול השם קצת כמה שכתוב אז חללת יצועי עלה שבלבל מצע השכינה מלשרות באוהל יעקב אבל באמת לא חטא כלל וזה שאמר ואף סוררים רצה לומר אף גם זאת מלבד התשובה שעשו לא היה רק סוררים לשכון י"ה אלקים אבל לא חטאו בגוף המעשה: וזהו ראיה במסורה ג' פעמים עלית. כי עלית משכבי אביך. מטרף בני עלית עלית למרום שבית שבי והוא מבואר על פי ענין הנ"ל: חסלת פרשת בראשיתואלה שמות פתח בו' וסיים בו' כאן נרמז סוד תרין כרובים שנכנסו למצרים כל אחד כלול מטטרון מו' בני לאה סנדלפון כלול מב' בני רחל הן הן (אסתר ב) ששה חדשים בשמן המור לקבל ו' כאן נרמז סוד יחודא עלאה שמע ויחודא תתאה בהר כל אחד ו' תיבין בסוד (שמות כח) ששה משמותם על אבן אחד וששה משמותם על אבן השנית ז"ס ואלה שמות בני ישראל בני ישראל דייקא על שמות בני ישראל שהיו אותיותיהם ממש ולפי שתכליתן ושלימתן היחוד ז"ש איש וביתו באו לכוון יחוד עליין נרמז איש ויחוד התחתון הוא ביתו וכן אמר בשעת פטירתו הקבצו בני יעקב שהיו נחלקים ששה מול ששה ושמעו אל ישראל אביכם משם למדו רז"ל שהיה יעקב ובניו מייחדים שמע וברוך ויש ג"כ יחודין אלו אותיות כמנין אותיות השבטים מ"ט אותיות כי בנימין חסר כתיב י' אבל עיקר יחוד הוא שיהיה גם יחוד ברוך שם כ"ה אותיות כמ"ש בזוהר פ' ואתחנן שבשעת הקמת המשכן אמר משה (ויקרא א) וידבר י"י אליו מאוהל מועד לאמר כ"ה אותיות סוד (שמות יט) כ"ה תאמר לבית יעקב שיהיה (ישעיה ל) אור הלבנה כ"אור ה"חמה ר"ת כ"ה ז"ס אי"ש ובית"ו בא"ו שווים בקומה ס"ת שו"ו גם נרמז שהיחוד י"י אלהינו י"י הוא כוזו במוכסז כוזו כדמיון זכר ונקיבה כי כל שם שהוא בתמורה הוא כדמיון נקיבה נגד השם שהוא יוצא ממנו ז"ס על שמות הקדושים לכויין באיש וביתו והוא סוד גדול אינון (פסחים קיג) תרין אושכפי דאתמר גבי ר' חנינא ור' אושעי' ועלייהו אמרו בגיטין בעובדא דר"מ שהוא מן הארת לאה ממול ערפו לכן הוא במטטרו"ן כי ישראל לאה הם מנהיגים עולם היצירה יעקב רחל עולם העשייה ולכן אמר ר' ליב תלמידי בית שני עמד ת"ך שנה לקבל יעק"ב רח"ל קנקנתום הוא סוד קנק"ן מטטרון (משלי ב) מגן להולכי תום כי הוא לקבל זעיר (שבת קל) מאי קנקנתום חרתא דאושכפי היא. וז"ס די"ו שר' מאיר התפאר על עצמו שיכול לעשות דיו בקנקנתום ועושה שאינו יכול למחוק הכתב כי אחר טעה במטטרון ונטל יוד מן אחד ועשה ממנו ר' (משלי כח) ומרדף רקים ישבע ריש ואות יוד הוא יוד דמיטטרון שלוקח מיטטרו"ן שהוא בגי' עב"ד אברה"ם (בראשית כד) וכל טוב אדוניו ביד"ו קרי ביו"ד וז"ס דיו שנטל משם משה וממנו קרני הוד כי תרין כרובין אלו הם תרין קרני איהו בנצח ואיהו בהוד ז"ס מ' וס' שבלוחות הם מטטרון וסנדלפון וממה שנשתייר בקולמס בסוד (שם כז) הקול קול יעקב תרין קלין כי סנדלפון לוקח הקול בעולם העשייה (קהלת י) עוף השמים יוליך את הקול דא סנדלפון (שם) ובעל כנפים דא מארי דגדפין יגיד דבר הוא מושך הדיבור לעילא לעילא (שמות יט) מש"ה ידבר מ"טט ש"ר ה'פנים והאלהים יעננו בקול דא קול דברים שבעשיה דרך אופן אופן בארץ כי משה היה (שם) על כנפי נשרי"ם דאינון בגימטרי' מטטרו"ן וסנדלפו"ן ז"ס שהעביר על ראשו ממה שנשתייר ממנו קרני הוד. זכינו לדין שסוד דיו הוא סוד יוד וכן דיונסים נגד אברהם יוד נסים ז"ס דיו לעבד להיות כרבו כי שמו כשם רבו וקיי"ל דיו דאורייתא: