בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יִֽהְיֶה֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת לַעֲטֶ֣רֶת צְבִ֔י וְלִצְפִירַ֖ת תִּפְאָרָ֑ה לִשְׁאָ֖ר עַמּֽוֹ׃
תורה תמימה
וכל צבאם. א"ר יהושע בן לוי, כל מעשה בראשית בקומתן נבראו לדעתן נבראו לצביונם נבראו בבקומתן פירושו שמיד היו ראויים לתעודתן כמו עץ פרי היה ראוי לטעון פרי מיד, ובצביונם הוא ענין יופי והדור, מלשון צבי ותפארה, כמו לעטרת צבי (ישעיהו כ״ח:ה׳), וע' באות הבא. ולדעתן – ששאלן אם רצונם להברא, וע"ע באות הסמוך. , שנא' ויכלו השמים והארץ וכל צבאם, אל תקרא צבאם אלא צביונם גיתכן דמדייק משום דלפי חקי הלשון הי' צ"ל וכל צבאותיהם, ולשון צבאם משמע שצבא אחד לשמים ולארץ ובאמת הלא שונים הן, ולכן דריש ע"ד אסמכתא וכל צביונם. והנה לא נתבאר מאין דריש מכאן עוד קומתן ולדעתן, ואפשר לומר דבענין צביונם כלול הכל, דאחרי דבאור מלת צביונם הוא מלשון צבי ופאר כמש"כ, ואם לא היו בקומתן אין בהם הדור, וכן כלול במלת צבאם – רצונם, כי שרש צבא בארמית ענינו רצון והסכם כמבואר כ"פ בס' דניאל (ד' – ז') הוה צבא, אדין צבית ליצבא, ועוד. –
ומה שכתבנו דדריש צבאם מלשון צבי ותפארה, נראה להביא ראי' לזה ולפרש עם זה הלשון מראות הצבאות [ס"פ ויקהל] שענינו המראות שהיו הנשים מקשטות ומפארות עצמן בהם. ועיי"ש ברש"י שפי' צבאות מלשון צבא וקיבוץ, ואינו פי' מרווח, ולפי מש"כ יתבאר היטב. .
(ר"ה י"א א')
ומה שכתבנו דדריש צבאם מלשון צבי ותפארה, נראה להביא ראי' לזה ולפרש עם זה הלשון מראות הצבאות [ס"פ ויקהל] שענינו המראות שהיו הנשים מקשטות ומפארות עצמן בהם. ועיי"ש ברש"י שפי' צבאות מלשון צבא וקיבוץ, ואינו פי' מרווח, ולפי מש"כ יתבאר היטב. .
(ר"ה י"א א')
שד"ל
ופרי הארץ, כל מה שהוא מיוחד לישראל, שאיננו ילדי נכרים, אבל הוא כמו פרי ארץ ישראל, יהיה לפלטת ישראל לגאון ולתפארת, יהיה להם לכבוד אצל האומות. ויפה עשו בעלי הטעמים שנתנו האתנח תחת ולכבוד, באופן שהצבי והכבוד איננו דבק עם לפלטת ישראל, כי צמח ה' הוא עצמו פלטת ישראל. ולשעבר הייתי מפרש שפרי הארץ יהיה נכבד וחשוב בעיני פלטת ישראל, אך ראיתי כי אין זו הוראת הלמ"ד, שיש בכחה תמיד להנאתו ולטובתו של אדם, ובפרט כי מצאנו לישעיה (כ"ח ה') פסוק אחר דומה לזה מאד, ושם הלמ"ד (לשאר עמו) אמורה בלא ספק להוראת להנאתם, ולא להוראת בעיניהם. ואמנם שתהיה הכוונה על מלך המשיח (כדעת רדק ואחרים) רחוק הוא מאד מהמשך הפרשה. גם לא יתכן שיקרא המשיח פרי הארץ. ודע כי טעות הדפוס נפל כאן בלשון רש"י, ובמקום לא תכלה צ"ל לא תתלה (תִתָּלֶה) וכן הוא בנביאים כ"י עם רש"י שבידי, וכן הוא אומר אח"כ בהם יתלו את צבי כבודם.
רמב"ן
אֲבָל מָה אֶעֱשֶׂה וְנַפְשִׁי חָשְׁקָה בַּתּוֹרָה. וְהִיא בְּלִבִּי כְּאֵשׁ אוֹכֶלֶת בֹּעֵרָה. בְּכִלְיוֹתַי עֲצוּרָה. לָצֵאת בְּעִקְבֵי הָרִאשׁוֹנִים אֲרָיוֹת שֶׁבַּחֲבוּרָה. גְּאוֹנֵי הַדּוֹרוֹת בַּעֲלֵי גְּבוּרָה. לְהִכָּנֵס עִמָּם בָּעֳבִי הַקּוֹרָה. לִכְתֹּב בָּהֶם פְּשָׁטִים בִּכְתוּבִים וּמִדְרָשִׁים. בְּמִצְוֹת וְאַגָּדָה. עֲרוּכָה בַּכֹּל וּשְׁמוּרָה. וְאָשִׂים לִמְאוֹר פָּנַי נֵרוֹת הַמְּנוֹרָה הַטְּהוֹרָה. פֵּרוּשֵׁי רַבֵּנוּ שְׁלֹמֹה. עֲטֶרֶת צְבִי וּצְפִירַת תִּפְאָרָה. מֻכְתָּר בְּנִימוּסוֹ בְּמִקְרָא בְּמִשְׁנָה וּבִגְמָרָא. לוֹ מִשְׁפַּט הַבְּכוֹרָה. בִּדְבָרָיו אֶהְגֶּה. בְּאַהֲבָתָם אֶשְׁגֶּה. וְעִמָּהֶם יִהְיֶה לָנוּ מַשָּׂא וּמַתָּן דְּרִישָׁה וַחֲקִירָה. בִּפְשָׁטָיו וּמִדְרָשָׁיו וְכָל אַגָּדָה בְּצוּרָה. אֲשֶׁר בְּפֵרוּשָׁיו זְכוּרָה. וְעִם רַבִּי אַבְרָהָם בֶּן עֶזְרָא. תִּהְיֶה לָנוּ תּוֹכַחַת מְגֻלָּה וְאַהֲבָה מְסֻתָּרָה.