פרשנות מצטטת על ישעיהו כח:טז

שבת לה' לשם ה' כשם שנאמר בשבת בראשית לשון רש"י (רש"י על ויקרא כ״ה:ב׳) ורבותינו לא כך נתכוונו במדרשם כי כל השבתות גם המועדים לשם ה' הן ולא יאמר באחד מהם "לה'" אבל אמר (ויקרא כ״ג:כ״ד) "יהיה לכם שבתון" ואמר ביום הכפורים (שם לב) "שבת שבתון הוא לכם" ולשון הברייתא בתורת כהנים (פרק א ב) שבת לה' כשם שנאמר בשבת בראשית כך נאמר בשביעית שבת לה' אבל פירוש "שבת לה' אלהיך" האמור בשבת בראשית (שמות כ י) כי בו שבת וינפש ועל כן לא תעשה כל מלאכה ולכך אמרו כי כן נאמר בשמיטה כי היא שביעית בשנים והנה בכאן עוררו אותנו בסוד גדול מסודות התורה כבר רמז לנו ר"א שכתב וטעם שבת לה' כיום השבת וסוד ימות עולם רמוז במקום הזה וכוף אזנך לשמוע מה שאני רשאי להשמיעך ממנו בלשון אשר אשמיעך ואם תזכה תתבונן כבר כתבתי בסדר בראשית (בראשית ב ג) כי ששת ימי בראשית הם ימות עולם ויום השביעי שבת לה' אלהיך (שמות כ ו) כי בו יהיה שבת לשם הגדול כמו ששנינו (תמיד פ"ז מ"ד) בשביעי מה היו אומרים מזמור שיר ליום השבת לעתיד לבא שכולה שבת ומנוחה לחיי העולמים והנה הימים רמז לאשר ברא במעשה בראשית והשנים ירמזו לאשר יהיה בבריאת כל ימי עולם ועל כן החמיר הכתוב בשמיטה יותר מכל חייבי לאוין וחייב הגלות עליה כמו שהחמיר בעריות (ויקרא י״ח:כ״ח) שנאמר אז תרצה הארץ את שבתותיה (ויקרא כ״ו:ל״ד) והחזיר הענין פעמים רבות כל ימי השמה תשבות (שם שם לה) ונאמר והארץ תעזב מהם ותרץ את שבתותיה (שם שם מג) וכן שנינו (אבות פ"ה מ"ט) גלות באה על עינוי הדין ועל עוות הדין ועל שמיטת הארץ מפני שכל הכופר בה אינו מודה במעשה בראשית ובעולם הבא וכן החמיר הנביא וגזר גלות על שלוח עבדים בשנה השביעית שנאמר (ירמיה לד יג יד) אנכי כרתי ברית את אבותיכם וגו' מקץ שבע שנים וגו' כי גם בעבד שביעית כיובל כו' והיובל יודע עוד מבראשית עד ויכולו כי ישובו ביובל הכל איש אל אחוזתו ואיש אל משפחתו כי הוא מוסד המאמין יחריש וזהו שנאמר ושבתה הארץ שבת (כאן) וקראתם דרור בארץ (ויקרא כ״ה:י׳) כי היא ארץ החיים הנרמזת בפסוק הראשון (בראשית א א) שבה נאמר והארץ אזכור (ויקרא כ״ו:מ״ב) וכבר זכרתי זה פעמים ושמא לזה רמזו רבותינו (ר"ה כא) באמרם חמשים שערי בינה נבראו בעולם וכולם נמסרו למשה חוץ מאחד כי כל שמיטה שער בית אחד והנה הודיעוהו כל ההויה מתחילה ועד סוף חוץ מן היובל קדש:

מציון מכלל יופי וגו' ואומר לכן הנני יסד בציון אבן וגו'. נראה הא דמייתי נמי קרא דישעיה ולא סגי ליה בקרא דתהלים משום דבבבלי דף נד ע"ב גריס בברייתא קמייתא תניא ר"א אומר עולם מאמצעיתו נברא שנאמר בצקת עפר למוצק ורגבים ידובקו ר' יהושע אומר עולם מן הצדדין נברא שנאמר כי לשלג יאמר הוה ארץ וגשם מטר וגשם מטרות עוזו ר' יצחק נפחא אמר אבן ירה הקב"ה בים ממנו נשתת העולם שנאמר על מה אדניה הטבעו או מי ירה אבן פנתה וחכמים אומרים מציון נברא שנאמר מציון מכלל יופי ממנו מוכלל יפיו של עולם ובת"י מביא דאיכא דגרסי וחכמים אומרים אלו ואלו מציון נבראו ופי' עולם ואבן פנה שבתהום שהתחיל כנגד ציון ומסיימו וה"ר יוסף לא היה גורס בהך ברייתא קמייתא. וזהו כגי' הספרים אשר לפנינו דלא גריס אלו ואלו אלא לקמן בברייתא בתרייתא. וגי' התוס' נראה שהיה לפניהם כגי' שמביאין בת"י שהרי כתבו אלו ואלו מציון נבראו פירוש אמצעיתו של עולם והצדדין מציון נבראו וזה לא שייך כ"א אברייתא קמייתא דהא בבתרייתא לא איירי כ"א בפלוגתא דתולדות שמים ותולדות הארץ מהיכן נבראו וגי' האי תלמודא בהאי ברייתא קמייתא ג"כ כגי' הספרים הישנים היא אלו ואלו מציון נבראו ופי' בין העולם ובין אבן פנה שבתהום. וכפי' הת"י לפי גירסא זו. ומשום דמקרא דתהלים אין ראיה אלא על העולם שנברא מציון הלכך קאמר ואומר וכו' דבהאי קרא אבן בוחן פנת יקרת מוסד כתיב ללמד שאף אבן פנה שבתהום מציון נברא וכחכמים דברייתא קמייתא לפי גי' הישנה:

בחון בהם וחקור מהם. פירוש בסוד כי שאל נא לימים ראשונים וגו' ולמקצה השמים ועד קצה השמים כי בג' ראשונות אסור לחקור בהם רק החקירה הוא רק בשבע חקירות בז' ספירות התחתונות אבל בג' ראשונות אין מותר בהם רק הבחנה להבחין בהם בינם לא"ס ברוך הוא וז"ש וחקור מהם ולא אמר וחקור בהם כמו שאמר בחון בהם כי החקירה הוא רק מג"ר ולמטה בז' תחתונות: עוד יש לפרש בחון בהם, מלשון אבן בוחן הנאמר בישעיה (ישעיהו כ״ח:ט״ז) שפירושו לשון מבצר וחוזק כמו שפירש רש"י שם, או מלשון ה' צדיק יבחן הנאמר בתהלים (תהילים י״א:ה׳) שהוא יבחן ביסורים והיינו כי התורה ומעש"ט שאדם עושה ומתחזק בהם ע"י היסורין צריך להעלות אותם לחכמה ובינה להיות להם למ"נ כדי לחקור מהם המשכות שפע המוחין חב"ד לז"א להתפשט בו להיות בסוד גדלות ואז הוא ראוי לזווג וזהו והעמד דבר על בוריו כמ"ש לעיל: