פרשנות מצטטת על ישעיהו כח:כו

וְאַגַּב גְּרָרָא אֲפָרֵשׁ גַּם דִּבְרֵי הֶחָכָם הַנֶּאֱמָר בְּפָרָשַׁת וָאֶתְחַנַּן, כִּי יֵשׁ לְהַקְשׁוֹת עַל הַמַּגִּיד שֶׁאָמַר ״וְאַף אַתָּה אֱמוֹר לוֹ כְּהִלְכוֹת הַפֶּסַח, אֵין מַפְטִירִין אַחַר הַפֶּסַח אֲפִיקוֹמָן״, לָמָּה לֹא זָכַר הַתְּשׁוּבָה שֶׁבְּצִדּוֹ הַכְּתוּבָה בְּפָרָשַׁת וָאֶתְחַנַּן (דברים ו כא)? וְאוֹמֵר אֲנִי כִּי הֶחָכָם שׁוֹאֵל טַעַם עַל פֶּסַח מַצָּה וּמָרוֹר כְּסֵדֶר שֶׁהֵם כְּתוּבִים בַּתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יב ח) ״וְאָכְלוּ אֶת הַבָּשָׂר צְלִי אֵשׁ וּמַצּוֹת עַל מְרֹרִים״, וְעַל שָׁלֹשׁ אֵלֶּה הוּא שׁוֹאֵל וְאוֹמֵר ״מָה הָעֵדֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים״. עַל ״צְלִי אֵשׁ״ שֶׁל הַפֶּסַח אָמַר ״מָה הָעֵדֹת״, כִּי זְבִיחַת הַפֶּסַח יִתֵּן עֵדוּת ה׳ נֶאֱמָנָה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹשֵׁל עַל הַמַּעֲרָכָה, אֲפִלּוּ עַל מַזַּל טָלֶה שֶׁהוּא בְּכוֹר וְרֹאשׁ לְכָל הַמַּזָּלוֹת, וְכָל שֶׁכֵּן לִשְׁאָר הַמַּזָּלוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ״וְהָיָה הַדָּם לָכֶם לְאֹת״, כִּי כָל אוֹת הוּא עֵדוּת וּמוֹפֵת עַל אֵיזוֹ דָּבָר, כַּמְבֹאָר לְמַעְלָה בַּפָּסוּק ״הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם״ (שמות יב ב). ״וְהַחֻקִּים״ הַיְינוּ הַמַּצָּה, שֶׁעִנְיָנָהּ הַהַכְנָעָה כְּעִסָּה זוֹ שֶׁאֵינָהּ עוֹלָה לְמַעְלָה, כַּמְבֹאָר כָּל זֶה בַּאֵר הֵיטֵב בְּחִבּוּרִי הַקָּטָן ״אֹרַח לְחַיִּים״ מַאֲמָר כ״ה, כִּי כָל חֹק מוֹרֶה עַל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ חֹק וּגְבוּל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב אֵצֶל הַיָּם (איוב לח י) ״וָאֶשְׁבֹּר עָלָיו חֻקִּי״ וְאוֹמֵר ״עַד פֹּה תָבוֹא וְלֹא תֹסִיף״. כָּךְ נִתַּן חֹק וּגְבוּל לְעִסַּת הַמַּצָּה שֶׁלֹּא יַעֲלֶה, כִּי מִמֶּנּוּ נִקַּח לִמּוּד עַל הַהַכְנָעָה. וְעַל כֵּן הַמַּצָּה סִימָן חֵרוּת, כִּי בִּזְכוּת הַהַכְנָעָה נִגְאֲלוּ אֲבוֹתֵינוּ מִמִּצְרַיִם, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים ז ז) ״לֹא מֵרֻבְּכֶם מִכָּל הָעַמִּים חָשַׁק ה׳ בָּכֶם כִּי אַתֶּם הַמְעַט״, בִּזְכוּת שֶׁאַתֶּם מְמַעֲטִים אֶתְכֶם לְפָנַי. וְעַל כֵּן דִּין הֶחָמֵץ בִּשְׂרֵפָה, כִּי כָל הַמִּתְגָּאֶה נִדּוֹן בָּאֵשׁ, כִּדְאִיתָא בַּיַּלְקוּט (פרשת צו תק״פ) בַּפָּסוּק ״הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה״, כִּי טֶבַע הָאֵשׁ לַעֲלוֹת לְמַעְלָה, עַל כֵּן נִדּוֹן בּוֹ הָעוֹלֶה לְמַעְלָה. וְדִינוֹ שֶׁל חָמֵץ בְּמַשֶּׁהוּ, כִּי כָּךְ הִיא הַמִּדָּה בְּגַסּוּת הָרוּחַ, שֶׁבְּכָל הַמִּדּוֹת צָרִיךְ הָאָדָם לֵילֵךְ בְּדֶרֶךְ מְמֻצָּע, חוּץ מִן גַּסּוּת הָרוּחַ שֶׁעָלָיו אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוטה ה.) ״לֹא מִנָּהּ וְלֹא מִקְצָתָהּ״, הֲרֵי שֶׁאָסְרוּ אֲפִלּוּ הַמַּשֶּׁהוּ. וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (אבות ד ד) ״מְאֹד מְאֹד הֱוֵי שְׁפַל רוּחַ״, לְהַפְלָגַת הָעִנְיָן וּלְהַרְחָקָתוֹ מִכָּל וָכֹל. ״וְהַמִּשְׁפָּטִים״ רֶמֶז לְ״וַיְמָרְרוּ אֶת חַיֵּיהֶם״, כִּי מַה שֶּׁנַּעֲשׂוּ שְׁפָטִים בְּמִצְרַיִם הַיְינוּ בַּעֲבוּר שֶׁמֵּרְרוּ חַיֵּי אֲבוֹתֵינוּ, וְהַיִּסּוּרִין נִקְרָאִים מִשְׁפָּט, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו כח כו) ״וְיִסְּרוֹ לַמִּשְׁפָּט״.

וכן אמר ישעיהו הכל היום יחרוש וכו׳. כל הפסוקים אלו בישעיה קשי ההבנה מאד הרד״ק בפירושו האריך בזה בדברים נכונים מאד. גם רש״י והמבאר האריכו בפסוקים אלו ודעת המחבר נראה בזה כי מתחלה ביאר הנביא הנהגת האדם בעת החרישה אשר לכל מין ומין אופן החרישה לפי ערכו כמו שאמר שוה פניה והפיץ קצח וכמון יזרוק (היינו זה בנפיצה וזה בזריקה) ושם חטה ושעורה נסמן (היינו חטים ע״י שורה היא הזריעה ושעורה נסמן סביב לסימן) ובכאן הפסיק הנביא באמצע. ויסרו למשפט אלהים יורנו. נטה המחבר מדרך המפרשים ופי׳ כשהנביא מוכיחם שילמדו תורה וזה ויסרם למשפט היינו משפטי התורה ואומרים ע״ז אלהים יורנו היינו שקשה להם להבין דברי התורה. וע״ז קאי דברי המחבר עד שאתם עמלים בדרך ארץ (שג״כ קשה לכם אעפ״כ אתם עוסקים בעבודת האדמה) עסקו בתורה. ואח״כ מסיים הנביא ג״כ הפסוקים לא בחרוץ יודש קצח וכו׳ שזה ג״כ אחר שנגמרה התבואה בזמן קצירה יש ג״כ מלאכה מרובה לכל מין ומין מלאכה אחרת ואין אתם עמלים בזה ע״כ עסקו בתורה. וזה שהתחיל המחבר תן דעתך עליה כשם שהפועל נותן דעתו על מלאכתו. וכן מסיים ומה אלו צריכין דעת כזה התורה לא כ״ש. ועיין (עירובין נ״ה) לא בשמים היא שאם בשמים היא אתה צריך לעלות אחריה וע״ש בפרש״י שצריך לטרוח ולהעמיד סימנים ולהערים בתחבולות כדי שתתקיים התורה בידך. כנ״ל לפרש פסקא זו אף שדברי המחבר מעורבבים והבוחר יבחר:

איכא דאמרי הא נמי לא תבעי לך דבודאי אמרי' נפיק בה דאמרי' הואיל וכי לא נטמא נפיק בה כי תיבעי לך בחלת לקוח כלומר קנה חטים מכסף מעשר שני ועשה מהן עיסה והוציא חלה ואליבא דרבנן דאמרי לקוח שנטמא יפדה לא תיבעי לך דבודאי נפיק דהיינו מעשר כי תיבעי לך אליבא דר' יהודה דאמר יקבר דתנן במעשר שני פ' שלישי לקוח במעות מעשר שני שנטמא יפדה ר' יהודה אומר יקבר מאי מי אמרי' הואיל ואלו [לא] היה לקוח והואיל ולא היה קורא עליהן שם חלה הוה נפיק בחולין דמעשר שני השתא נמי נפיק או דלמא חד הואיל אמרי' תרי הואיל לא אמרינן אמר רבא מסתברא שם מעשר כלומר כיון שאומר הואיל במעשר לא שנא חד ולא שנא תרי:
וסוגיא דשמעתין סלקא דאין קרוי לחם אלא האפוי בתנור אבל מעשה אילפס פטור מן החלה ואין מברכין עליו המוציא ואין אדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח ואשכחן בתלמוד ארץ ישראל בחלה אמר ר' יוחנן ובלבד במעשה אילפס על ידי משקה והא דתאני יוצאין בסופגנין שנעשו על ידי האור מוקים לה ריש לקיש בשהאור מהלך עליהם מן הצד ובהאור מהלך על תחתיהן הרתיח ובסוף הדביק שלא על ידי משקה לחם קרי ליה. ירושלמי בתחלת חלה ר' שמואל בר נחמן שמע להון כלהון מן הדין קרא ושם חטה שורה ושעורה נסמן וגו' חטה כמשמעה שורה זו שבולת שועל ולמה נקרא שמה שורה שהיא עשויה כשורה ושעורה כמשמעה נסמן זה השיפון וכוסמת אלו כוסמין גבולתו עד כאן גבולתו של לחם וכי למדין מדברי קבלה אמר ר' סימון מדכתיב (ישעיה כח כו) ויסרו למשפט אלהיו יורנו כמי שהוא דבר תורה: