גַּם־זֹ֕את מֵעִ֛ם יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת יָצָ֑אָה הִפְלִ֣יא עֵצָ֔ה הִגְדִּ֖יל תּוּשִׁיָּֽה׃ (ס)
העמק שאלה
ועדין הפי' אינו ברור, וכי בזה שהטריחן המקום ב"ה בכ"ד נו"כ לא יחטאו, ומאי טורח יש בזה. ולא דמי לסוגיא דביצה הנ"ל דהתם ה"ק דמש"ה נצטוו ישראל על שקידת התורה יומם ולילה יותר מהצורך למעשה היינו כדי להתיש כחם ולב האבן ע"י תורה שבע"פ שנקראת תושי' והמאור שבה מחזיר למוטב, אבל בהא שנתוסף עוד תורה שבכתב לא נודע בזה טרחה יתירה. וגם לשון מדרש קהלת הנ"ל ועושין מצות וצדקות אין בזה שייכת לנו"כ לפי כונה של הטורח,
רש"י
ובכל תושיה יתגלע - ובתושיה לא נאמר כאן אלא ובכל תושיה לומר לך שנתגלע קלונו בשתי תורות דתורה נקראת תושיה דכתיב הפליא עצה הגדיל תושיה (ישעיהו כ״ח:כ״ט) תורה שבכתב ותורה שבעל פה בתורה שבכתב בבתי כנסיות כדכתיב לא יבא עמוני ומואבי בתורה שבעל פה בבתי מדרשות כדתנן עמוני ומואבי כו':
רש"י
זימה ומתרגמי' עצת חטאין - עצת הוא תרגום של זימה היא וחטאין הוא תוספת התרגום מפרש שעצה זו רעה היא של חטא. אלמא דזימה היינו לשון עצה ותורה נקראת עצה דכתיב (ישעיהו כ״ח:כ״ט) הפליא עצה הגדיל תושיה ומשמע תורה תשמור עליך: