פרשנות מצטטת על ישעיהו כ:ד

והיה אם וגו'. בש"א, לא יגרש אדם את אשתו אא"כ מצא בה ערות דבר, שנא' והיה וגו' כי מצא בה ערות דבר, דהא מצא בה ערות דבר ^יבמפרש ערות דבר של זנות, ואעפ"י דלשון ערות דבר יונח גם על שם גנאי ודבר מגונה בעלמא, וכמו ערות הארץ, ערות מצרים (ישעיהו כ׳:ד׳), וא"כ אפשר לפרש דקאי על מציאות איזה מום בגוף או במדות, צ"ל דבאשה יונח שם זה רק על גנות דזנות, דיסוד ערך מצב האשה טהרת חייה. וטעם הדרשה כי מצא בה וגו' דהא מצא בה ערות דבר, דמפרשי כי מלשון דהא, שהוא באור על סיבת אבידת החן בעיניו.
ודעת בית הלל דאפילו אם הקדיחה תבשילו מותר לגרשה, וטעמיה דדריש ערות דבר דמותר לגרשה משום ערוה ומשום דבר בעלמא כמי הקדיחה תבשילו, ונראה דהכוונה אם הקדיחה תבשילו בכונה להקניטו, ומפרש בגמרא דפליגי בזווג שני, אבל בזווג ראשון מודים גם ב"ה לב"ש דלא יגרש אלא אם מצא בה ערות דבר, וכך פסקו כל הפוסקים, ולכן העתקנו בפנים דעה זו.
ונראה דכל זה איירי כשמגרשה שלא לרצונה, אבל אם מגרש אותה ברצון שניהם, כגון כדי שלא תפול קמי יבם או שהולך למדינת הים ולא תשאר עגונה, או שאינה יכולה לילד ממנו וכדומה מן הסבות החפשיות בודאי מותר לגרשה בלא כל סבה אחרת, וראיה לזה משום דאם כל עיקר גירושין לא יהיו אלא אלא מפני ערות דבר, א"כ הלא לא היתה התורה צריכה לפרש פסול גרושה לכהן (פ' אמור), דתיפק לי' דזונה היא, כיון דנתגרשה מפני ערות דבר וע"י עדים כמבואר בדרשה הבאה. –
ודעת ר' עקיבא דאפילו אם מצא אחרת נאה הימנה מותר לגרשה, וכפשטות הלשון והיה אם לא תמצא חן בעיניו, ובכלל צ"ע בדעת בית הלל ור"ע, כי היתכן שתהיינה בנות ישראל מזולזלות כל כך עד שמפני כל דבר קל יהיה רשאי בעלה לגרשה בעל כרחה, ונראה דדינים אלו דב"ה ודר"ע נתקנו בעיקרן לטובתן ולזכותן וכבודן של בנות ישראל כי אם היה מעיקר הדין שאין רשאין לגרש אך ורק משום ערות דבר אז אפילו אם גרשה משום סבה אחרת שבינו לבינה שאין בה משום גנאי וחסרון לה, היו אומרים העולם שמפני ערות דבר גירשה, וא"כ היה סני שומענה ולא היתה יכולה להנשא עוד, משא"כ אם גם אפשר שתתגרש מפני סבות שונות שאין מגנות אותה.
וי"ל עוד בדעת בית הלל דהלשון הקדיחה תבשילו שבכאן אינו מענין קדיחת תבשיל של מאכל, כמו שרגילין לפרש, וראיה לזה שהרי בעלמא שבא לשון זה בכונה זו סיים גביה הלשון במלח, כמו בברכות ל"ד א' דומה לתבשיל שהקדיחו מלח, ובעירובין נ"ג ב' שלישית הקדיחתו במלח, אלא הכונה כאן דהוא ענין מליצי על השחתת דרך בכלל וכמ"ש בברכות י"ז ב' על הפסוק אין פרץ ואין צוחה שלא יהא לו בן או תלמיד שמקדיח תבשילו ברבים, וכן בסנהדרין ק"ג א' דרשו כן עה"פ ונגע לא יקרב באהליך, יעו"ש. וה"נ הפירוש כן, ואף שהול"ל הקדיחה תבשילה, י"ל דלפי כונת הענין מכוין שהאשה נקראת תבשילו של האיש וכמ"ש בפסחים קי"ב א' לא תבשל בקדרה שבישל בה חבירך, יעו"ש. .
(גיטין צ' א')

תפקדו אותם לצבאותם אתה ואהרן ואתכם יהיו איש איש וגו' ראש לבית אבותיו הוא. בהאי קרא איתרמיז סוד הדגלים כעין דוגמא דרתיכא עילאה בסוד (שמות יז) כי יד על כס י"ה איתא במדרש הנעלם רות בעובדא דהאי רביא דדליג מאיגרא לארעא למשמע איש"ר מברך באינון י' דברים של סעודה רביעאה להגביה ידיו בגין דאצבען אינון דיוקנא דלעילא אצבען אינון חמש ד' אצבען מחוברין כחדא אית בהון ג' פרקין ברזא דרתיכא עילאה דהיא רתיכא קדישא אצבעין אינון ד' ואינון תריסר פרקין ועל דא שם דארבע אתוון תריסר אתוון איהו ודא שם המפורש באותיותיו אינון י"ב פרקין כל פרק ופרק אית איקרי אצבע יתירה אית איקרי גודל איהו חד מינייהו ואית בה ב' פרקין אינון תרין פרקין תרין אתוון טמירין תרין דרגין עילאין טמירין שבחא דכולהו אינון ומפתחא דכולהו לעילא לגבי האי טמירא דלא אתגלייא לאלין פרקין כלהו זקיפין לגבי האי טמירא לבתר דאתקדשו בגין דכולהו מתברכין מיניה והשתא כיון דאתקדיש צריך לזקפא לון לעילא לאתערא אינון פרקין עילאין קדישין דאטמירו עכ"ל. לכן יש בשם של אדנ"י ד' אותיות אלו ארבע אצבעות ובכל אות שם מפורש באותיותיו ר"ל לפרש כל אות א"לף ד"לת נ"ון יו"ד הרי י"ב אותיות וכן היו משה ואהרן דמות י' אתוון טמירין דמיון אגודל שביד ב' פרקין וי"ב נשיאים על ד' דגלים בכל דגל ג' שבטים הרי ארבע אצבעות אחרות כמ"ש תפקדו אותם לצבאותם ר"ל כמו שהם צבא אות למעלה דהיינו אתה ואהרן הם דמיון גודל ואתכם יהיו איש איש ראש לבית אבותיו ואלה וגו' דהיינו י"ב נשיאים דמיון מרכבה של מעלה ז"ש במספר שמות דלעילא ז"ש במדרש רבה פ' עקב משל לאוהבו של מלך שהפקיד פקדון ובא בנו ואמר לו המלך שאין אני נותן לו פקדונו עד שיבא שני אסטרטיגנין ושנים עשר אלבוטין וישראל הם פקדון (שמות ג) פקד פקדתי אתכם. ז"ש איש על דגלו באותות לבית אבותם ר"ל בסוד אותיות של מעלה כן הם למטה לבית אבותם כי גם ישראל נחלקו על ד' חלקים וכל דגל ג' (במדבר כג) הן ע"ם לבדד ישכון ר"ל סימן שלהם בפרקי אצבען הוא בדד כשזוקפין ב' ידים יחד הרי ב' גודלין ואח"כ ארבע אצבען דימין וד' בשמאל וכן ישראל י"ב שבטים הם ג' בכל דגל וב' אבות עליהם שהם יעקב יוסף כי על שמם יקראו ישראל (תהלים עז) גאלת בזרוע עמך בני יעקב ויוסף סלה ר"ל שיש בזרוע ה' אצבעות ובהם י"ד פרקין כי נקראת יד ע"ש י"ד פרקין והנה הקב"ה מנהיג עמו בזרוע והקשה לו אח"כ הלא י"ב שבטים הם ובזרוע י"ד פרקין לז"א בני יעקב יוסף סלה שהם לקבל תרין אתוון טמירין על י"ב אתוון דשמא מפורש. והנה אפשר שרמז כאן שיהיו משה ואהרן במקום יעקב ויוסף ז"ש תפקדו אותם כדמיון צבאות שלמעלה אתה ואהרן שהם במקום ב' אבות שלנו ז"ש ואתם תהיו איש איש ב' זימנין שהם ראש לבית אבותיו וא"כ חושב י"ב נשיאים ואלה וגו' ואח"כ כל ס' רבוא (שמות יג) בחוזק י"ד הוציא י"י ממצרים (יחזקאל ה) וישלח תבנית יד גם שם בן ד' אותיות יש לו י"ב צירופים לכל אות ואות ג' צירופים וכן בשנה ארבע תקופות בכל תקופה ג' חדשים כי בכל תקופה אות א' של אדני אלף נגד תקופת ניסן ג' חדשים ניסן אייר סיון לכן בחודש השלישי קבלו ישראל ההורה לתשלום ג' אותיות אלף (איוב לג) ואאלפ"ך חכמה ונתקעו ג' אותיות אלו בתוך אלף שצריך האדם להיות שלם באחדות ל"ב פ"ה ולא יהיה אחד בפה ואחד בלב כי צורת א' היא יו"י הוא כ"ו חשבון שם בן ד' שיהיה האדם כדמיון שהוא תוכו כברו יו"ד ה"ה ו"ו ה"ה שהוא כפול מבית ומחוץ שוה לכן נקרא שם בן ארבע אותיות ר"ל שמילואו עולה ב"ן כנסתרו כך נגלו ז"ש (דברים כט) הנסתרות לי"י והנגלות לנו ולבנינ"ו וגו' לעשות לרמוז על שם ב"ן שהיא שוה בנסתר ובנגלה גם הורה שבכתב היא סוד ל"ב התחלתה בב' וסיומה בל' ל"ב נתיבות חכמה ותורה שבע"פ נקראת על פה ממש וכן גושפנקא דיליה מתחלת בברכות פ' מאימתי באות מ' מסיימת בשלום במ' הרי ב"פ מ' (שיר ו) ששים המה מלכות הם ס' מסכתות ס' אותיות של ברכת כהנים (שם) ושמונים פלגשים הוא חותם הורה שבעל פ"ה מ"ם והסוד (שמות ב) כי מן המ"ם משיתיהו כי משה שהוא סוד תורה שבכתב היה בן פ' שנה בעמדו לפני פרעה לכלול תורה שבע"פ לתורה שבכתב ותיקן אות ברית בסוד ברא שית י' דפרח מיניה בגלגול' תניינ' ש"ת (ישעיה כ) חשופי ש"ת כדאיתא בזוהר השתא בא בי' אמין דיליה ובמטה שהיה י' אמות ושוור י' אמין וקבל י' דברות לתקן ההוא י' טפה קדמאה דחב בי' אדם לכן (שם סג) בוקע מים דאוריית' לפניהם:

צמתך. הוא המסוה המכסה את הפנים כמו מבעד לצמתך (ש״ה ד) חשפי. ענין גלוי כמו וחשופי שת (לעיל כ):

שלש שנים. ילך כן לאות ולמופת למצרים ולכוש שלסוף שלש שנים ינהג מלך אשור את שבי מצרים וגו' למדנו שכבש תרתן את אשדוד שלש שנים לפני מפלתו של סנחרב שהרי מפלתו היתה כשהביא את שבי מצרים ותרהקה מלך כוש לפני ירושלים בקולרין כשבא לצור על חזקיהו:

בחצי עד המפשעה. עד ערותן פנים ואחור (ובשמואל ב' ט') כתיב שתותיהם עד ערותן כמו חשופי שת ערות מצרים (ישעיהו כ׳:ד׳):