פרשנות מצטטת על ישעיהו לא:ה

אל חכך שופר, ה' אומר אל הנביא שיתן שופר אל חכו וימהר לפרוח כנשר ולעמוד על בית ה' ושם יתקע בשופר, כי על דבר גדול והודעה רבה היו תוקעים בשופר בבית ה' וצוהו שיעמוד על הבית בגובה שישמעו בכל קצוי ארץ את קול השופר, יתקע בשופר ויודיע שכל הרעה באה להן יען שעברו בריתי ועל שפשעו בתורתי, וגם צוה לתקוע בבית ה' כדי שישמעו יהודה ג"כ וישובו אל ה' בימי חזקיהו, שבא מלך אשור גם עליהם וה' מהר כנשר להציל קינו, כמ"ש כצפרים עפות כן יגן ה' על ירושלים (ישעיהו ל״א:ה׳):

אשר פסח על בתי בני ישראל. איתא במכילתא והיה הדם לכם לאות כו׳ ופסחתי עליכם וגומר היה ר׳ ישמעאל אומר והלא הכל גלוי לפניו ידע מה בחשוכא וגומר מה ת״ל וראיתי את הדם אלא בשכר מצוה שאתם עושים אני נגלה וחס עליכם שנאמר ופסחתי עליכם אין פסיחה אלא חיי סכו׳ ר׳ יאשיה אומר אל תיקרי ופסחתי אלא ופסעתי שהקב״ה מדלג על בתי בני ישראל במצרים כו׳ ר׳ יונתן אומר ופסחתי עליכם עליכם אני חס ואין אני חס על מצרים הרי שהיה מצרי בתוך ביתו של ישראל יכול יהא ניצול ד״א בהכותי בארץ מצרים אינו הוה אלא לאחר זמן יש לתמוה דברי ר״י שאמר בשכר מצוה כו׳ וכי הפסח לא הי׳ בו מצוה זולת הדם שנתנו ולמה צוה ליתן את הדם מה שלא נצטוו בדמם אלא על מזבח ה׳ ובתחלה נראה לפרש פלוגתת ר׳ יאשיה ור׳ יונתן די״ל הטעם שמצינו לר׳ יאשיה המצרים מה שהי׳ בבתי ישראל משום דקי״ל כרבנן שהי׳ מצות אכילת פסחים כל הלילה עד הבוקר וקי״ל כרבנן דר״ש ביבמות דף ס׳ דקברי גוים מטמאין באהל נמצא הי׳ הפסח טמא דנטמא הפסח אע״ג דטומאת גברי לא הוי שב״נ אין מקבלין טומאה מ״מ הבשר היה נטמא ור׳ יונתן לטעמיה דס״ל בפסחים דף ע״ו דאכילת פסחים לא מעכבי עיין בר״פ האיש מקדש דהגרסא ר׳ יונתן וא״כ לא איכפת ליה בטומאת הפסח ויש לפרש דר׳ דריש ופסחתי לשון חייס והיינו שמתו המצרים ואפ״ה לא נטמא דלא הוכשרו דקיי״ל כרבנן דר״ש דחולין דף ל״ב דשחיטה אינה מכשרת וקיי״ל דדם קדשים אינו מכשיר דבעינן שיהא נשפך כמים משא״כ בעומד לזריקה נמצא עיקר היה הכשר הפסח א׳ שנצטוו לזרוק ולא נשפך כמים ויש לפרש דהיינו דדריש ר׳ ישמעאל במכילתא על פסוק ולקחו מן הדם אשר בסף אין סף אלא אסקופה שנאמר בתתם ספם את ספי דברי ר׳ ישמעאל והטעם שלא קבלו בכלי שלא יטמא הדם מן הכלי וא״ל שנטמא הבשר מן הסכין ז״א דאיתא בר״פ העור והרוטב דמפרכסת אינו כחי׳ ע׳ תוספות ריש חולין וכן י״ל מעץ עשו ע״ש ויש לפרש הא דמסים ד״א בהכותי כו׳ ר״ל בחצרות לא מתו עד לאחר זמן שאכלו הפסח ויש לפרש הפסוק והיה כי ישאלך בנך מה העבודה הזאת לכם שדרשו בבן רשע והתשובה זבח פסח אשר פסח וגומר ר״ל שהבן הבכור הרשע ישאל לאביו כיון שהוא רשע הי׳ מת במצרים ואין לאביו לעשות פסח וישיב לו שפסח על בתי ב״י כדברי ר׳ יאשיה שאפילו מצרי בבית ישראל ניצול ע״כ אין למנוע מלעשות הפסח והמ״א אומר בעבור זה עשה ה׳ לי שלא היה נגאל שמת לאחר זמן כנ״ל ודו״ק:

וְלָקַח לַמִּטַּהֵר שְׁתֵּי צִפֳּרִים. לְמַעְלָה פָּרָשַׁת תַּזְרִיעַ כָּתַבְתִּי שֶׁעִקַּר הַצָּרַעַת בָּא עַל שָׁלֹשׁ עֲבֵרוֹת הָרְמוּזִים בַּפָּרָשָׁה, וְהֵם לָשׁוֹן הָרָע וְגַסּוּת הָרוּחַ וְחֶמְדַּת הַמָּמוֹן. וְעַל פִּי זֶה נוּכַל לוֹמַר שֶׁהַצִּפֳּרִים מְכַפְּרִין עַל שָׁלֹשׁ: עַל לָשׁוֹן הָרָע, לְפִי שֶׁעוֹשִׂין מַעֲשֵׂה פְּטִיט כוּ׳ (ערכין טז:); וְעַל גַּסּוּת הָרוּחַ הָעוֹלֶה לְמַעְלָה כְּצִפֳּרִים עָפוֹת (ישעיה לא ה); וְעַל חֶמְדַּת הַמָּמוֹן שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (משלי כג ד-ה) ״אַל תִּיגַע לְהַעֲשִׁיר וְגוֹ׳ כִּי עָשֹׂה יַעֲשֶׂה לּוֹ כְנָפַיִם״ וְגוֹ׳. וּלְפִי שֶׁרֹב הַמְפָרְשִׁים הֶאֱרִיכוּ לְמַעֲנִיתָם בְּפָרָשָׁה זוֹ בְּעִנְיַן חֵטְא הַלָּשׁוֹן הָרָע, אוֹסִיף גַּם אֲנִי לֶקַח טוֹב לְבָאֵר מַה שֶׁתַּעֲלֶה מְצוּדַת שִׂכְלִי בְּשָׁלֹשׁ הַכְרָזוֹת שֶׁמָּצִינוּ לְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה הַמְדַבְּרִים מֵחֵטְא הַלָּשׁוֹן.

ופסחתי. וְחָמַלְתִּי, וְדוֹמֶה לוֹ "פָּסֹחַ וְהִמְלִיט" (ישעיהו ל"א). וַאֲנִי אוֹמֵר, כָּל פְּסִיחָה לְשׁוֹן דִּלּוּג וּקְפִיצָה. ופסחתי, מְדַלֵּג הָיָה מִבָּתֵּי יִשְׂרָאֵל לְבָתֵּי מִצְרִיִּים, שֶׁהָיוּ שְׁרוּיִים זֶה בְּתוֹךְ זֶה, וְכֵן "פּוֹסְחִים עַל שְׁתֵּי הַסְּעִפִּים" (מלכים א י"ח), וְכֵן כָּל הַפִּסְּחִים – הוֹלְכִים כְּקוֹפְצִים, וְכֵן "פָּסֹחַ וְהִמְלִיט" – מְדַלְּגוֹ וּמְמַלְּטוֹ מִבֵּין הַמּוּמָתִים: