לֹֽא־יִקָּרֵ֥א ע֛וֹד לְנָבָ֖ל נָדִ֑יב וּלְכִילַ֕י לֹ֥א יֵֽאָמֵ֖ר שֽׁוֹעַ׃
רבינו יונה
ותפארת לו מן האדם. שיעשה המצות בזמנן שנאמר (משלי ט"ו כ"ג) ודבר בעתו מה טוב. כי יוכל לעשות בזמנן שלא יישר בעיני הבריות ולא יהיה לו פאר בהן ואין זה עושה מצוה שלימה כענין שאחז"ל (שבת סג.) כל העושה מצוה כמאמרה אפי' גזר דין של שבעים שנה מבטל שנא' (קהלת ח' ד') באשר דבר מלך שלטון ומי יאמר לו מה תעשה וכתיב בתריה שומר מצוה לא ידע דבר רע. גם צריך להתנאות במצות. לולב נאה טלית נאה ספר תורה נאה תפילין וכיוצא בהן בענין שיפארוהו בני אדם וישבחוהו עליהן. ורמז"ל פי' זאת המשנה על המדות לעשותן על דרך האמצעית שהוא דרך המובחר ותפארת לעשותו שמכינה לב טהור לאדם ומחדשת בקרבו רוח נכונה ותפארת לו מן האדם שילמדוהו לנהוג עם הבריות מנהג טוב ונאה וכמו מדת הנדיבות. כי (ישעיה ל"ב ה') ולכילי לא יאמר שוע. גם הפזור רע ירוע ומי הוא הנדיב. אך האוהב את הממון ושומר אותו שמירה מעולה ומתיעץ בנדיבות ועושה סדר בהוצאה כדי שיספיק לו לעשות הטוב והישר במקום הראוי להנתן בו. גם אין מדות תחת השמים כי (אם) על דרך האמצעות והן תפארת לעושה אותו ותפארת לו מן האדם (אך אם מעט ואם הרבה שניהם):
רש"י
ולעשות לו תועה. לעשות לו בבנין החומה קלקול והשחתה תועה כמו ולדבר אל ה' תועה (ישעיהו ל״ב:ו׳):
הטור הארוך
עם נבל ולא חכם. פרש"י ששכחו הטוב שעשו להם וכו'. והרמב"ן כתב ואנקלוס תרגם דקבילו אורייתא עשהו מן נבול תבול שפירש בו מלאה תלאה פי' עם שנלאו בעשיית התורה ולא יתחכמו במה שהוא לטוב להם כל הימים. ור' אברהם אמר נבל במעשה ולא חכם בלב. ולפי דעתי העושה טובה חנם נקרא נדיב ומי שמשלם רעה למי שהטיב עמו נקרא נבל והוא שאמר לא יקרא עוד לנבל נדיב כי הוא הפכו ולכך אמר על נבל הכרמלי ונבלה עמו שגמל רעה לדוד שהטיב עמו ולכך אמר הלד' תגמלו זאת על הטובה שעשה לכם. עם נבל שהוא משלם רעה תחת טובה. ולא חכם לדעת כי לנפשם יגמלו הרעה ולא לאל כענין שנא' אם חטאת מה תפעל בו וגו':