פרשנות מצטטת על ישעיהו לב:טו

אשר ילכו לפנינו אלוהות הרבה אוו להם. כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים, והיה מורה לנו הדרך נעלה בה, לא ידענו מה היה לו, עתה צריכין לאלוהות הרבה אשר ילכו לפנינו לשון רש"י. (רש"י על שמות ל״ב:א׳) ואין לשונו מכוון. אבל הכתוב הזה הוא מפתח לדעת נכון ענין העגל ומחשבת עושיו, כי בידוע שלא היו ישראל סבורים שמשה הוא האלהים, ושהוא בכחו עשה להם האותות והמופתים, ומה טעם שיאמרו כיון שהלך משה ממנו נעשה אלהים. ועוד, כי בפירוש אמרו אלהים אשר ילכו לפנינו, לא שיהיו נותנין להם חיים בעולם הזה או בעולם הבא. אבל היו מבקשין משה אחר, אמרו, משה שהורה לנו הדרך ממצרים ועד הנה, שהיו המסעים ע"פ ה' ביד משה (במדבר ט כג), הנה אבד ממנו. נעשה לנו משה אחר שיורה הדרך לפנינו ע"פ ה' בידו. וזה טעם הזכירם משה האיש אשר העלנו, לא האל אשר העלם, כי יצטרכו לאיש אלהים: וכן תוכל להבין זה מתשובת אהרן אל משה רבינו מה עשה לך העם הזה כי הבאת עליו חטאה גדולה (שמות ל״ב:כ״א), והיתה תשובתו ויאמרו לי קום עשה לנו אלהים וגו', ואמר להם למי זהב התפרקו ויתנו לי ואשליכהו באש (להלן פסוקים כג כד) והנה אהרן מתנצל למשה ואמר לו אל יחר אף אדוני (שמות ל״ב:כ״ב), והוא כמוסיף על חטאתו פשע, שאומר כי הם בקשו ממנו עבודה זרה ועשאה להם בידיו, ולמה לא יחר אפו, ומה חטאה גדולה מזו:
אבל הענין כמו שאמרתי, שלא בקשו העגל להיות להם לאל ממית ומחיה, וקבלו עבודת אלהותו עליהם, אבל ירצו שיהיה להם במקום משה מורה דרכם וזהו התנצלותו של אהרן, טען כי לא אמרו לי רק שאעשה להם אלהים אשר ילכו לפניהם במקומך אדני, שלא ידעו מה היה לך, ואם תשוב אם לא, ולכן הם היו צריכין למי שיורה להם דרכם כל זמן שלא תהיה אתה עמהם, ואם אולי תשוב יעזבוהו וילכו אחריך כבראשונה: וכן היה הדבר, כי כיון שראו העם את משה מיד הניחו את העגל ובעטו בו שהניחו לו לשרפו ולזרות עפרו על פני המים, ולא היה מהם חולק עליו כלל וכן תראה שלא הוכיחם, ולא אמר להם כלום, אבל בבואו במחנה וירא את העגל ומחולות מיד ברחו ממנו, והוא לקח העגל וישרוף אותו וישק אותו להם ולא מאנו כלל. ואלו היה להם לאלהים, אין דרך שיניח אדם מלכו ואלהיו לשרפת אש, הן ישרוף את תועבתם לעיניהם ולא יסקלוהו:
והנה אהרן הוא אשר הוציא הצורה הזאת, כי הם לא אמרו לו מה יעשה שור או כשב או עז וזולתם, וזהו מאמר החכמים שאמרו (סנהדרין סג) מלמד שאוו לאלוהות הרבה, כי הם לא ידעו במה יבחרו ואיזה הטוב להם. והכוונה לאהרן היתה, מפני שישראל היו במדבר חורב שממה, והחרבן ושממות עולם יבואו מן הצפון, כדכתיב (ירמיה א יד) מצפון תפתח הרעה על כל יושבי הארץ, שאין הכוונה במלך בבל בלבד, כאשר יראה בנגלה מן הכתוב, אבל כי מן השמאל תבא מדת הדין לעולם להשיב על כל יושבי הארץ כרעתם. והנה במעשה המרכבה אמר פני שור מהשמאל לארבעתם (יחזקאל א י), ולכן חשב אהרן כי המחריב יורה דרך מקום החרבן כי שם כחו הגדול, ובהיותם עובדים שם לאל יערה רוח ממרום, כאשר נאצל על משה. וזהו שאמר חג לה' מחר, שיהיו העבודות והזבחים לשם המיוחד להפיק רצון ממנו אל בעל הצורה, כי בהיותה לפניהם יכונו אל ענינה: ורבותינו למדו אותנו הענין הזה, והם שגלו סודו, אמרו (שמו"ר ג ב, מב ה, מג ח) ראה ראיתי את עני עמי, אמר לו הקב"ה למשה, משה אתה רואה ראיה אחת ואני רואה שתי ראיות, אתה רואה אותן באין לסיני ומקבלין תורתי, ואני רואה היאך מתבוננין בי שאני יוצא בקרונין שלי שאתן להם את התורה, שנאמר (תהלים סח יח) רכב אלהים רבותים אלפי שנאן, ושומטין אחד מטטראמולין שלי, שכתוב (יחזקאל א י) ופני שור מהשמאל, ומכעיסין אותי בו טטראמולין, ארבע פרדות, טטרא בלשון יון ארבע, כמו שאמרו (נזיר ח:) טטראגון ארבע. מולין פרדות, כמו מולאות של בית רבי (שבת נב.). משל לארבע חיות הנושאות המרכבה. ובויקרא רבה (י ג) שאמר אהרן מתוך שאני בונה אני בונה אותו לשמו של הקב"ה, שנאמר (שמות ל״ב:ה׳) ויקרא אהרן ויאמר חג לה' מחר, חג לעגל מחר אין כתוב כאן, אלא לה': ור"א אמר כי במקום הזה אלהים כבוד חונה בצורת גויה. ואם תשים לבך אל המסע הראשון (שמות י״ד:י״ט) תבין זה. ואיננו נכון בעיני, שלא נעשה העגל במלאכת חכמת המזלות להיות בצורתו חונה כבוד, אין הדבר רק שעשו הצורה לכוין בעבודתה אל ענינה. וכבר פירשתי (לעיל יג כא, יד יט) סוד המסע הראשון, וחלילה שרצה אהרן להדמות אליו, רק ממנו יקח שיהיה מסעם מצד המדה ההיא. והמשכיל יבין:

איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם וגו'. והתודו את חטאתם אשר עשו וגו'. יש לרז"ל בספר הזוהר [נשא קכ"א ב'] בפסוקים אלו ענין גדול אמר שם תא חזי כתיב וחבר הקיני נפרד מקין מבני חובב חותן משה. <תרגום - בוא וראה כתוב "וחבר הקיני נפרד מקין מבני חובב חותן משה">. חבר הקיני מבני בנוי דיתרו הוה. <חבר הקיני היה מבני בניו של יתרו>. כמה דאת אמר ויאמר שאול אל הקיני. <כמו שנאמר "ויאמר שאול אל הקיני">. אמאי איקרי קיני הא אוקמוה. <למה נקרא קיני כבר העמדנו>. וכתיב את הקיני ואת הקניזי וגו'. <וכתוב "ואת הקיני ואת הקניזי">. ואיתמר דעבד קינא במדברא כעופא דא בגין למילעי באורייתא. <ולמדנו שעשה קן במדבר לעסוק בתורה כמו עוף הזה>. ואתפרש מן מאתיה נפרד מקין אתפרש מההוא עמא דהוה בקדמיתא ואיתדבק ביה בקודשא בריך הוא. <ופרש מן העיר ונפרד מקין ונפרד מהעם ההוא (המדיינים) שהיה בהם תחילה ונתדבק בקב"ה>. נפרד מקין. <ועל כן נפרד מקין>. זכאה בר נש דזכי באורייתא למיזל לאיתדבקא באורחוי. <אשרי האדם שזכה בתורה ללכת ולהתדבק בדרכיו>. דכד בר נש אזיל באורחוי דאורייתא משיך עליה רוחא קדישא עילאה. <כי כשהאדם הולך בדרכי התורה מושך עליו רוח קדוש עליון>. כמה דאת אמר עד יערה עלינו רוח ממרום. <כמו שנאמר "עד יערה עלינו רוח ממרום" (ישעיה לב טו)>. וכד בר נש סטי אורחוי משיך עליה רוח אחרא מסיטרא אחרא דאיהו מסיטרא דמסאבא. <וכשהאדם מטה דרכיו מן התורה מושך עליו רוח אחר מצד האחר שהוא צד הטומאה>. ומסיטרא דמסאבא איתער מסיטרא דנוקבא דתהומא רבה דתמן מדורי רוחין בישין דנזקי לבני נשא ואיקרון נזקי עלמא. <וצד הטומאה מתעורר מצד נקב התהום הגדול ששם משכנות הרוחות הרעות המזיקות לבני אדם ונקראים מזיקי העולם>. דהא מסטרא דקין קדמאה אשתכח. <שהם נמצאים מצד קין הראשון>. ויתרו בקדמיתא כומרא דעבודה זרה הוה. <ויתרו היה מתחילה כומר לעבודה זרה>. ולההוא סטרא הוה פלח ומשיך עליה רוחא מההוא אתר. <ולצד ההוא היה עובד ומשך עליו רוח מאותו מקום>. ואף על גב דאיקרי קני לבתר נפרד מקין ודאי ואיתדבק ביה בקודשא בריך הוא. <ואף על פי שנקרא קיני לאחר שנפרד מקין ונתדבק בקב"ה>. מאי משמע דכל מאן דאיתדבק ביה בקודשא בריך הוא ועביד פקודי אורייתא כביכול הוא קיים עלמין עלמא דלעילא ועלמא דלתתא. <זאת אומרת שכל מי שנדבק בקב"ה ועושה מצוות התורה כביכול מקיים העולמות עולם העליון ועולם התחתון>. והא אוקמוה ועשיתם אותם כתיב. <וכבר העמידוהו "ועשיתם אותם" כתוב>. וכל מאן דעבר על פקודי אורייתא כביכול פגים לעילא פגים לתתא פגים לגרמיה פגים לכל עלמא. <וכל מי שעבר על מצות התורה כביכול פוגם למעלה פוגם למטה פוגם את עצמו פוגם כל העולמות>. ועל דא איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם וגו'. <ועל כן "איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם" וכו'>. תא חזי כתיב והמה כאדם עברו ברית. <בוא וראה כתוב "והמה כאדם עברו ברית" (הושע ו ז')>. אדם עבר על פיקודא חד דאורייתא גרים ליה לגרמיה מותא וגרים לכל עלמא פגים לעילא פגים לתתא. <אדם עבר על מצוה אחת שבתורה גרם לעצמו מיתה וגרם לכל העולם פגם למעלה ופגם למטה>. וההוא חובא תלויה עד דקאים קודשא בריך הוא עלמא כמלקדמין ויתעבר ההוא פגימו מעלמא. <ואותו עוון תלוי עד שיקיים הקב"ה העולם כבתחילה ויהיה נעבר הפגם ההוא מן העולם>. היינו דכתיב בלע המות לנצח. <זה שכתוב "בלע המות לנצח" (ישעיה כה ח)>. בגיני כך אשר יעשו מכל חטאת האדם. <ומשום זה כתוב "כי יעשו מכל חטאת האדם">. האדם כתיב אדם קדמאה. <מה שכתוב האדם רומז על אדם הראשון>. למעול מעל בי"י. <"למעול מעל ביי">. מאן דיניק מרחמי ינקא מן דינא הוא גרים פגימו. <כי מי שיונק מרחמים ויונק מן הדין הוא גורם פגם>. ועל דא רחמנא לישזבן מחייבי עלמא ולפגימו דלהון. <ועל כן הרחמן יצילנו מרשעי העולם הזה ומן הפגם שלהם>. כמה זכאין מסתלקי בגינייהו בר כל מה דגרמי לעילא ותתא. <כמה צדיקים מסתלקים בשבילם חוץ מכל מה שגורמים למעלה ולמטה>. אלא אף על גב דאבאיש עלמא אית ליה תשובה. <אלא אף על פי שעשה רע לעולם יש לו תשובה>. דהא כתיב איש או אשה וגו' וכתיב והתודו את חטאתם אשר עשו והשיב. <שכתוב "איש או אשה "וכו' וכתוב "והתודו על חטאתם אשר עשו והשיב">. אלא ודאי דא מהנייא להו בגין דעביד תשובה כביכול הוא עביד ליה ממש. <אלא ודאי מועיל להם כיון שעשה תשובה כביכול הוא עושה אותו ממש (כפי המילה תשובה שמשיב הה' אל הו)>. דההוא מאן דפגים לעילא אתקין לתתא אתקין לגרמיה. <שההוא מי שפגם למעלה תקן למטה תקן לעצמו>. ובמה. <ובמה>. בתשובה. <בתשובה>. תשובה אתקין כולא אתקין לעילא אתקין לתתא אתקין לגרמיה אתקין לכל עלמא. <תשובה מתקנת הכל מתקנת למעלה מתקנת למטה מתקנת את עצמו ומתקנת כל העולם>. פתח רבי יהודה ואמר בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ושבת עד יי' אלהיך. <פתח רבי יהודה ואמר "בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ושבת עד יי' אלהיך">. מכאן תשובה מעליא מכולא מקמי דישרי דינא בעלמא. <מכאן שתשובה טובה מהכל בטרם שישרה הדין בעולם>. בתר דשרי דינא תקיף חיליה מאן יעבר ליה מעלמא ויסלק ליה. <אחר שכבר שורה הדין נתחזק כחו ומי יעבירו מן העולם ויסלקו>. דהא כיון דשרי דינא לא איסתלק עד דאשתלים. <כי כיון שכבר שורה הדין אינו מסתלק עד שיושלם>. בתר דאישתלים ועביד תשובה אתקין עלמין כולהו. <אחרי שנשלם הדין ועשה תשובה מתקן כל העולמות>. מאי משמע דכתיב ומצאוך כתיב ושבת עד ה' אלהיך. <זה משמע משכתוב "ומצאוך כל הדברים וכו' ושבת עד יי' אלהיך">. ולבתר כי אל רחום י"י אלהיך וגו'. <ואחר כתוב "כי אל רחום יי' אלהיך" וכו'>. באחרית הימים מאי איכא הכא. <"באחרית הימים" מה הענין לכאן>. אלא לאכללא כנסת ישראל איהי בגלותא ואשתכחת בעקו דלהון ולא שבקת לון לעלמין. <אלא שהוא לכלול כנסת ישראל שהיא בגלות ונמצאת עמהם בצרה ואינה עוזבתם לעולם>. ובגיני כך קודשא בריך הוא אף על גב דשרי דינא בעלמא בעו דיהדרון ישראל בתשובה לאוטבא לון בהאי עלמא ובעלמא דאתי. <ומשום זה הקב"ה אף על פי שהשרה דין בעולם רוצה שישראל יחזרו בתשובה להטיב להם בעולם הזה ובעולם הבא>. לית לקמיה מאן דקאים קמיה תשובה. <ואין לך דבר העומד בפני תשובה>. תא חזי אפילו כנסת ישראל תשובה אקרי. <בוא וראה אפילו כנסת ישראל שהיא מלכות נקראת תשובה>. ואי תימא תשובה עילאה. <ואם תאמר תשובה עליונה שהיא בינה>. בכל אתרא לא שכיח. <היא אינה מצויה בכל מקום>. אלא דא איקרי תשובה. <אלא זו המלכות נקראת תשובה>. כד אהדר רחמי לקבלה והיא תבת על כל אינון אוכלוסין וינקא לון. <כשחזרו הרחמים שהוא ז"א כנגדה והיא שבה אל כל ההמונים שלה להניק אותם>. ותשובה מעלייא. <ותשובה הכי טובה היא>. כד אתמסר נפשה לגבה ונטיל לה בזמנה דאיהי בתשובה כדין כולא אתתקן לעילא ותתא ואיתתקן הוא וכל עלמא. <כשהחוטא מוסר נפשו אליה והיא לוקחת אותה בזמן שהוא בתשובה אז מתתקן הכל למעלה ולמטה והוא נתתקן וכל העולם>. חייבא חד בעלמא קלקולא לכמה אחרנין בגיניה ווי לחייבא ווי לשכניה. <רשע אחד בעולם כמה אחרים נזוקים בשבילו אוי לרשע אוי לשכנו>. תא חזי יונה בגין דלא בעא למיהך בשליחותא דמריה כמה בני נשא איתאבידו בגיניה בימא. <בוא וראה יונה משום שלא רצה ללכת בשליחות אדונו כמה בני אדם היו נאבדים בשבילו בים>. עד דכולהו אהדרו עליה ודאינו ליה בדינא בימא. <עד שכולם חזרו עליו ודנו אותו בדין להשליכו לים>. וכדין אשתזיבו כולהו קב"ה חס עליה לבתר ושזיב כמה אוכלוסין בעלמא. <ואז ניצולו כולם והקב"ה חס עליו אחר כך והציל המון רב בעולם>. אימתי כד אהדר לותיה מגו עקתיה. <מתי היה זה כשחזר בתשובה לאדונו מתוך צרתו>. הה"ד קראתי מצרה לי וכתיב מן המצר קראתי יה ע"כ. <שכתוב "קראתי מצרה לי אל יי' ויענני" (יונה ב ג') וכתוב "מן המצר קראתי יה ענני במרחב יה" (תהלים קיח ה') עד כאן>. והנה לפי כוונתם הפסוקים רומזים לכל בעל תשובה והאדם הנזכר הוא אדם הראשון. ואמר למעול מעל בי"י כענין מי אשר חטא לי וזהו בי"י ממש כי התחתונים הם בדמות העליונים ועל כן נאמר במעשה בראשית למינהו על הנבראים התחתונים שרוצה לומר למין יה"ו השם הנזכר בספר יצירה שבו נברא העולם והמעילה שהזכיר הכתוב כי יהיה מקום ההוא לשריפת אש במחשבתו כד"א אדם כי ימות באהל. אוי להם לבריות מעלבונה של פסוק זה כשהאדם מת באהל מועד ונאסף הצדיק אז כל הבא אל האהל יטמא כי כחות הטומאה שולטין שם עליונים למטה ותחתונים למעלה שמוני נוטרה את הכרמים (שה"ש א ו') ואולם מאמר אליהוא אם חטאת מה תפעל בו וגו' (איוב לה ו) אינו סותר דברינו כי בעילת העילות המבורך על כל ברכות ותהלות אין בו שנוי יתעלה ויתברך:

רוחי. ענין רצון וכן עד יערה עלינו רוח ממרום (לעיל ל״ב):