אָבַ֤ל אֻמְלְלָה֙ אָ֔רֶץ הֶחְפִּ֥יר לְבָנ֖וֹן קָמַ֑ל הָיָ֤ה הַשָּׁרוֹן֙ כָּֽעֲרָבָ֔ה וְנֹעֵ֥ר בָּשָׁ֖ן וְכַרְמֶֽל׃
חזקוני
ולא נשא אתם. מצינו גם במקום אחר ארץ לשון זכר ״יסוב כל הארץ כערבה״ (זכריה יד,י). ״בעברת ה׳ צבאות נעתם ארץ״ (ישעיה ט,יח). ובפסוק אחר אנדרוגינוס, ״אבל אומללה ארץ״ (ישעיה לג,ט)
רש"י
קמלו. כשיבשו היאורים עמדו הקנים מלגדל עוד והם מתייבשים ונופלים ת"י קמלו לא יסקון ובמקום אחר תירגם החפיר לבנון קמל נתר ואומר אני שהוא לשון קציצה שנקצצי' מאליהן מחמת יובשן ונופלין: