הֹלֵ֣ךְ צְדָק֔וֹת וְדֹבֵ֖ר מֵֽישָׁרִ֑ים מֹאֵ֞ס בְּבֶ֣צַע מַעֲשַׁקּ֗וֹת נֹעֵ֤ר כַּפָּיו֙ מִתְּמֹ֣ךְ בַּשֹּׁ֔חַד אֹטֵ֤ם אָזְנוֹ֙ מִשְּׁמֹ֣עַ דָּמִ֔ים וְעֹצֵ֥ם עֵינָ֖יו מֵרְא֥וֹת בְּרָֽע׃
טוב הלבנון
ואוטם ומעצים שניהם ל' סתימה סותם את אזניהם ואת עיניהם עשה"כ אוטם אזנו וגו' ועוצם עיניו (ישעיהו ל״ג:ט״ו):
יש סדר למשנה
אין מעמצין וכו'. והמעמץ וכו' ע"ש. ובמשנה שבגמרא איתא אין מעצמין וכו' והמעצים וכו'. אבל גירסת הערוך אין מאמצין וכו' וכל המאמץ וכו' פי' סותמין עיני המת כדי שלא יהיה פתוחות כענין שנאמר ויוסף ישית ידו על עיניך ע"כ. ודע דמ"ש התוי"ט ד"ה אין מאמצין כמו עוצם עינו וכו' היא מפורש בגמ' דלעיל ע"ז ב' איבעיא להו מאמצין או מעמצין אמר רחב"א אמר ר' יוחנן עוצם עיניו מראות ברע [ישעיה ל"ג] ומזה יש קצת ראיה להגירסת שבמשניות אין מעמצין וכ"א ברש"י שבת נח: ד"ה מהו למימץ לשון אין מעמצין את המת עוצם עיניו וכו' ולפיכך צריכין אנו לסיומא של התוי"ט דמצינו ג"כ במקרא מלות הפוכות כמו כבש. כשב. ועמש"כ בס"ד ריש פי"ז גבי מלגז: