פרשנות מצטטת על ישעיהו לג:יז

המלך. צריך שיתראה נאה דכתיב (ישעיה ל״ג) מלך ביפיו תחזנה עיניך:

וזהו ענין אמרם אסור. מלבד האכילה והשתיה שהוא חייב כרת כשאכל שיעור הנזכר. ואם אכל פחות מכשיעור הוא אסור וחייב מכת מרדות אמר הש"י בעונש העינוי (שם כג) והאבדתי את הנפש ההיא מקרב עמה ובאה הקבלה דבר שהנפש תלויה בו זו אכילה ושתיה. ואמרו המלך והכלה המלך צריך שיהיה עמו הנוי אמר (ישעיהו ל״ג:י״ז) מלך ביפיו תחזינה עיניך. וכן הכלה כדי שלא תתגנה על בעלה ולפיכך התרנו להם רחיצת פניהם.

המלך והכלה ירחצו⁷⁹⁷ב- מב: "ירחיצו". לכאורה זו צורה חריגה ועדות יחידאית מכתב יד מטיב משני. ברם, הצורה "להרחיץ" במשמעות "לרחוץ" מופיעה במשנת שבת פי"ט מ"ג, ואולי השתמרה כאן הצורה המקורית של המילה. את פניהם – המלך אינו נמנע מרחצה משום כבודו, וגם על כך הקפידו חכמים. דין המלך היה תֵאורטי, שכן לאחר הבית כבר לא היו מלכים. למרות הזיכרון הגרוע ממלכי העבר הקפידו חכמים על כבודם. לעומת זאת, הדין העוסק בכלה מתאר ערכים ומציאות של חיי היום יום. הנימוקים האמוראיים משקפים במדויק את העובדה שהמלך הוא דיון פרשני, ואילו הכלה שייכת לחיי היום יום: "מאי טעמא מלך? משום דכתיב 'מלך ביפיו תחזינה עיניך' (ישעיהו לג יז). כלה מאי טעמא? כדי שלא תתגנה על בעלה. אמר ליה רב לרבי חייא: כלה עד כמה? אמר ליה, כדתניא: אין מונעין תכשיטין מן הכלה כל שלשים יום" (בבלי, עח ע"ב) .

מלך - דרכו ושבחו להיות נאה שנאמר (ישעיהו לג) מלך ביפיו תחזינה עיניך: