פרשנות מצטטת על ישעיהו לג:כג

עד ירכה עד פרחה. מן הראוי לומר מן ירכה עד פרחה, כמו מגדיש ועד קמה, מהארז עד האזוב, לכן נ"ל פי' מלת עד פה מן ותעד נזמה וחליתה (ישעיה ס"א), וענינו תכשיט וקשוט, ולזה מלת עד הוא נרדף עם מלת שלל (בבקר יאכל עד), שלל הוא כולל דברים הנשללים אף שאינם דברים חשובים, ועד הוא ביזת דברים חשובים כמו התכשיטים והקשוטים, כענין אצעדה וצמיד, טבעת המוזכר בשלל מלחמת מדין, ומזה אמר (ישעיהו ל״ג:כ״ג) אז חלק עד-שלל, כלומר תכשיטי שלל, דברים חשובי הערך, ולזה מלת עד-שלל מוקפים (וא"צ למ"ש המפרשים שהם נרדפים והוא חסר וי"ו החבור), ואמר כאן עד ירכה כלומר תכשיטי וקשוטי הירך (דיא פערצירונגען דעז שאפט), כי גם בירך היו פרחים (ערש"י תרומה), וטעם המקרא לא בלבד המנורה עצמה, שהוא אבר גדול ונקל לעשות מקשה, אבל גם התכשיטים והקשוטים שבמנורה שהם הגביעים והכפתורים והפרחים שהם מעשה אומן דקים מאד, גם אלה לא נעשו איברים איברים בפ"ע ונתחברו בה, כ"א גם המה נעשו מעשה מקשה:

תרן. הוא עץ הזקוף שעל הספינה ובו משימים הוילון כמו בל יחזקו כן תרנם (ישעיהו ל״ג:כ״ג):

אז ידלג כאיל פסח וגו'. ישראל שהם עכשיו פסחים וחלשים מצינו שקוראם פסחים חלשים כמו שנאמר פסחים בזזו בז (לעיל לג):

ויפשטו על הגמלים. זה לשון בזזו בז לפי מנהגם כל זמן שהם מהלכים נדבקים יחד והולכים במארב שלא יבינו בהם ויבריחו את המקנה וכשמגיעים למקום המקנה פושטים במרחב המקנה זה לכאן וזה לכאן לאסוף המקנה והמלאכים הללו שלוחי שטן היו וכדי להקניטו ולהחטיאו בישרוהו תחילה בהפסד מועט ואח"כ בגדול הימנו וכן כולם: