חַזְּק֖וּ יָדַ֣יִם רָפ֑וֹת וּבִרְכַּ֥יִם כֹּשְׁל֖וֹת אַמֵּֽצוּ׃
שד"ל
מ' נ''ב י''ב נבואות ונחמות על גאולת בבל ע"י כורש.
נחמו נחמו עמי, מכאן עד סוף הספר נבואות אשר נבא ישעיהו לעתים רחוקות, לא אמר הנבואות האלה בקהל עם, אלא כתבם בספר לדור אחרון. ורא"בע ורבים מהאחרונים חשבו כי אין הנבואות האלה לישעיה, ושלא נכתבו עד ימי כורש, וכבר סתרתי בנינם בכ''ח ז' מן עמוד 225 עד 242 נחמו יונתן ור"שי ורא''בע וראז' וגיז' פירשו הדבור חוזר אל הנבאים, ורא"בע מוסיף: או לגדולי העם; והנכון כדעת רד"ק שיבא הצווי לפעמים לא אדם מיוחד אלא למי שיהיה כמו ראה ריח בני (בראשית כ''ז כ''ז) חזקו ידים רפות (ישעיה ל"ה ג'), וכן כאן ה' יקרא לעמים כלם ואל תבל ומלאה לנחם את עמו.
נחמו נחמו עמי, מכאן עד סוף הספר נבואות אשר נבא ישעיהו לעתים רחוקות, לא אמר הנבואות האלה בקהל עם, אלא כתבם בספר לדור אחרון. ורא"בע ורבים מהאחרונים חשבו כי אין הנבואות האלה לישעיה, ושלא נכתבו עד ימי כורש, וכבר סתרתי בנינם בכ''ח ז' מן עמוד 225 עד 242 נחמו יונתן ור"שי ורא''בע וראז' וגיז' פירשו הדבור חוזר אל הנבאים, ורא"בע מוסיף: או לגדולי העם; והנכון כדעת רד"ק שיבא הצווי לפעמים לא אדם מיוחד אלא למי שיהיה כמו ראה ריח בני (בראשית כ''ז כ''ז) חזקו ידים רפות (ישעיה ל"ה ג'), וכן כאן ה' יקרא לעמים כלם ואל תבל ומלאה לנחם את עמו.
מלבי"ם באור המילות
(ג-ד) ידים רפות תחזק. וברכים כרעות תאמץ. ברכים כורעות הוא יותר מן כושל, שהוא ע"י דבר אחר, והכושל והכורע ברגליו הוא יותר מידים רפות, שזה נופל לגמרי. והוסיף במליצתו גם כושל יקימון מליך, וגם ברכים כורעות תאמץ, והאימוץ הוא יותר מן החיזוק, והסדר תמיד חזק ואמץ. וכן אמר (ישעיהו ל״ה:ג׳) חזקו ידים רפות וברכים כושלות אמצו:
חידושי הרד״ל
(כה) כיון ששמעו כו' רפו ידיהן יצתה ב"ק כו' משום דבסיפא דהאי קרא בד"ה כתיב ואתם חזקו ואל ירפו ידיכם. מכלל שרפו ידיהם. ומביא ע"ז מקרא דישעיה שענינו ג"כ: