וַיֹּ֣אמֶר יְשַׁעְיָ֔הוּ יִשְׂא֖וּ דְּבֶ֣לֶת תְּאֵנִ֑ים וְיִמְרְח֥וּ עַֽל־הַשְּׁחִ֖ין וְיֶֽחִי׃
הכתב והקבלה
רחים ורכב. רחים שם הונח על כלי הטחינה בכלל יהיה כלו כלי אחד או ב' כלים ויותר, כי הנרצה ברחים (לרש"פ) הכלי הפועל המרוח בדרך כלל, מן וימרחו על השחין (ישעיהו ל״ח:כ״א) (ענין מעיכה פציעה וכתישה) כמו וטחנו בריחים (במדבר י״א:ח׳), ובדרך פרט יקרא הכלי התחתון רחים (דער רייבער) והכלי העליון רכב שהוא רוכב על התחתון (לויפער), כי אעפ"י ששני הכלים מיוחדים למלאכה אחת בשתוף, הנה הוא לוקה על כל אחד משניהם כשחובל אותם או אחד מהם, כי א"א לזה בלא זה ועושה האחד מה שעושה השני ע"כ הוא חובל את נפש בעליו; ומה שנתייחד לתחתון להקרא רחים אעפ"י שכפי הנראה העליון פועל יותר מן התחתון בפעל המרוח להיותו בתנועתו ועושה מעשה לא כן התחתון ששוכב במנוחה ואינו פועל כלל במרוח כ"א שמעמיד הדבר הנטחן לשיתמרח מן העליון, מ"מ נקרא התחתון רחים מחמת שהוא קבוע תמיד במקומו וניכר ממנו שהוא מוכן לטחינה, אבל העליון במה שהוא כלי המתטלטל ולא נתברר מענינו שנעשה לפעל הטחינה ביחוד נקרא רכב שהוא רכוב על התחתון:
לחם שמים
ואולי לפי פירושו של הר"ש מלת שימרחו היא מהנפעל וקרינן $ימרחו ואמעשרות קאי דפטורין מהמעשרות עד שיתמרחו המעשרות ביד המוכר שאז הוקבעו ע"י מירוחו. שאם קנאום לאחר שכבר נמרחו הרי הן כמופרשין המעשרות שבתוכו. ולכן יתחייבו להוציאם ודוק וצ"ע. ולפירושא קמא. מלת שימרחו היא מהקל. המ"ם והרי"ש שניהם שואי"ם כמו וימרחו על השחין דישעיה [ל"ח כ"א]:
אבן עזרא
על נס שיהיה גבוה ויראו אותו הכל ורבים השתבשו ואמרו כי זאת הצורה לקבל כח עליונים וחליל' חלילה כי הדבר נעשה בצווי השם ואין לנו לחפש למה צורת נחש ואם לא כן יראנו היש עץ שימתיק המים המרים אפי' הדבש לא ימתיקם ומה טעם לשום דבלת תאנים על השחין ואין בתולדת הדבלה להסיר השחין והאמת כי נשגבה ממנו דעת עליון: