פרשנות מצטטת על ישעיהו מא:ג

שמלתך לא בלתה מעליך ענני כבוד היו שפין בכסותן ומגהצים אותם כמו כלים המגוהצים וכן קטניהם כשהיו גדלין גדל לבושן עמהם לשון רש"י (רש"י על דברים ח׳:ד׳) ודברי אגדה (מדרש תהלים כג) אבל ר"א כתב ואחרים אמרו כי הוציאו מלבושים רבים ויתכן שאין בתולדת המן להוליד זיעה וכן אמר ורגלך לא בצקה שנתן להם כח או הוליכם לאט ואין דבריו נכונים כי משה יזכיר להם זה לאמר כי בעשיית המצוה יהיה להם מזון וכסות ויחליפו כח כאשר חיו במן ארבעים שנה והיו להם השמלות וארח ברגלם לא יבא והכל ממעשה הנס כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם ויתפרנס ואם תכסה את הקורה בשמלה חדשה בארבעים שנה תבלה אע"פ שאין בה זיעה אף כי אנוש רמה:

או יאמר מן י' לשונות של נבוא' לא דיבר עם אברהם אלא בב' בדיבור ובמחזה שרמז על ב' שמות דבר ה' כנגד שם של הוי"ה מחזה נגד שם של אדני שהוא מחזה שדי והן תרין שמהן שאמרנו שהם ד' בהיכל קדשו והראה הקב"ה לאברהם ד' דברים התורה והמקדש התורה נרמזה במלת אנכי והמקדש במלת מגן לך שכן היו במקדש צ"ג כלים כדאיתא במסכת תמיד שהוא לכבוד "אדון "יחיד ד' "בהיכל כל זה עבור אברהם שנצרף בכבשן האש גץ היוצא מתחת הפטיש ובשבילו העם בחר לנחלה לו נחלה דייקא (תהלים קלו) נחלה לישראל עבדו וכן קחשב במשכן צ"ג דברים בפ' נשא לפי שיש בין דור המבול לדור הפלגה ש"ם שנה וכן משנולד יעקב עד שקבלו ישראל את התורה וזה נרמז דבר ה' שהוא על שם של הויה במחזה ע"ש של שדי (במדבר כד) במחזה שדי יחזה וזה היה טעות פרעה שחשב שיהיו ישראל במצרים ש"ם שנה משנולד יעקב שהיה ראוי לירד בשלשלאות של ברזל ולפי דברי הכנפי יונה שפסוק (ישעי' מא אורח ברגליו לא יבא דאתמר גבי אברהם בהריגת ד' מלכים שזכה אברהם באותו פרק לרתיכא קדישא שיסודו ארגמן ע"ש. והנה לזה אמר הקב"ה לאברהם בדבר ה' במחזה כשתצרף דבר ה' אל במחזה הרי סוד ארגמן שהוא בג' רצ"ד לאחר שנלחם אברהם עם נמרוד שהוא בס"א עולה ג"כ שיסודו ארגמן לכן אמר אנכי מנן לך לך דייקא שכבר מדתו של אברהם נקרא אור כמ"ש (שם) מי העיר ממזרח שדרשו רז"ל האיר באלוף וכן שם של אברהם מורה על האור שדרשו זרח בחושך אור על אברהם שהוא צירף א' מן ק"ך צירופים הוא אור בהם ז"ש אנכי מגן לך שבאותו פרק זכה אברהם לאור דארגמן שבאותו פרק זכה לאורה ומגן לך דייקא כשתצרף אותיות אור הרמוזים בשמו עם אותיות מגן הרי ארגמן לקביל נמרוד שנצח אברהם באותו פרק. גם סוד ארבעה מלכים את החמשה שנתעסק אברהם להגביר ד' אתוון של שם הוי"ה את החמשה ה' אותיות של שם אלהים ז"ש דבר ה' מורה על ד' אותיות הוי"ה במחזה מורה על חזות קשה שהוא שם של אלהי"ם שהמתיק אברהם חזות. קשה עם שם של הוי"ה כנרמז במלה דבר ה' גם אמר בדיבור ובמחזה הראה הקב"ה הגלות שהם כפולים (איכה א) ישתרגו עלו על צוארי א'קשה וא' ניחא כדאיתא במדרש רבה פ' ויצא. בירושלמי במס' ברכות אלישע דכתיב בי' (מלכים ב ב) ויהי המה הולכים הלך ודבר דפליגי בי' ד' אמוראי חד אמר בק"ש היו מתעסקין דכתיב בי' (דברים ו) ודברת בם. גם בכאן נוכל לומר דבר ה' מדבר בק"ש שגילה הקב"ה לאברהם סוד נפילת ד' מלכים בד' חלקים שנחלקה ק"ש כדברי ר' יהושע ב"ל בזוהר חדש שהראו לו בג"ע מתחילה מב' חדרים כנגד אותן בני האדם שכוונו בפ' ראשונה אח"כ ראה ע"ב מדורין על אותן בני דם שכוונו בפ' שנייה עד ושמתם אח"כ הראו לו נ' שערים לאותן בני אדם שמכוונים מן ושמתם עד ויאמר אח"כ ע"ב היכלות לאותן בני אדם שמכוונים מן ויאמר עד אמת עם חזרת ג' תיבות ה' אלהיכם אמת כשמתפללין עם הציבור. (משלי ח) אשרי אדם שומע לי זה שמתפללין שמע ישראל אדם דיוקא שהוא משלים רמ"ח אברים של אדם לשקוד על דלתותי כשהוא מתפלל עם הציבור אז משלים רמ"ח אברים ז"ש (שם) כי מוצאי מצא חיים כי (שם ג) רפאות תהי לשרך שכל תיבה משלים אבר אחד. הנה ד' חלקים אלו של ק"ש הם כנגד ד' אותיות השם לכן אמר דבר ה' בק"ש נשלמו ד' אותיות הוי"ה זה ע"פ רעיא מהמנא פ' שופטים לדין סמא"ל בסייף שהוא ק"ש שהוא חרב של הקב"ה ו' רישא דחרבא ו' גופא דחרבא ה"ה הן תרין פיפיות דילה נרתקא דחרבא הוא אדני. והענין כי בב' יחודין שמע וברוך יש בכל אחד ו' תיבות והוא סוד (במדבר יג) וישאהו במוט בשנים כמ"ש אתוון דיחודא הורגין סמא"ל ובת זוגו והוא סוד רמ"ת של פנחס (שם כה) וידקור את שניהם שהם סמאל ובת זוגו. ולדעתי שהוא סוד במחזה שהוא סוד (שם כד) מחזה שדי יחזה מחזה בגי' ס' הם ששים גבורים של ק"ש ס' אותיות שיש בפ' ראשונה משם של הוי"ה ולפי התקונים שיש ס' דבוקים בק"ש שהנותן ריוח לדבקים מצננין לו גיהנם ומלת שד"י נוטריקון ששים דבוקים יפרד יחזה י"ת אזכרות בק"ש וי"ב תיבין דיחודא נרמזו במלת ז"ה ז"ש אנכי מגן לך במלת מגן נרמזו סוד תרין יחודין העליון לסיים אחד שהוא כנגד שם הוי"ה יחוד התחתון ברוך ומסיים ועד שהוא שם של שדי נרמז במלת שם כבוד אצרף שדי עם הוי"ה הרי ברוך ש"ם כשתצטרף ועד עם אחד כי במלת ועד נרמזין ג"כ אחד כדאיתא בזהר תרומה דכתיב (זכריה יד) ה' אחד ושמו אחד רק שצריכין אנו לרמוז אותיות אחד באותיות מחולפים ו' של ועד היא במקום א' של אחד באתוון ידועין א"ב של א"ו ב"ה ע' של ועד בחילוף אהח"ע במקום ח' התחילו עבדיה להביא לה בחשאי כדי שלא ישלטו החיצונים תצרף ועד עם אחד הרי, מנן ז"ש אנכי מגן לך שרומז על ק"ש ולפי שעל ק"ש אמר (תהלים קמט) רוממות בגרונם במלת מגן נרמזין ג"פ אל שאמר בזו הפרשה וז"ש בראשית יד) ברוך אל עליון אשר בית מגן צריך בידיך מנן דייקא בב' יחודים של אחד ועד שהוא בגי' מגן באלו הב' יחודים ידקרו שניהם שהם בגי' סמאל ונחש ולפי שחרב פיפיות הוא סוד ב' ההין נתן לאברהם ה' ולשרה ה' שהם סוד ה' חלוקי אבנים שהרג דוד את גליות הפלשתים שנתלבשו בו כל הד' גליות שהם ד' קליפות ולכן נקרא גליות ונקרא (שמואל א יז) איש הבנים שהיה מבונה מכל מום ר"ל שנתלבשו בו כל הד' גליות שהם ד' קליפות. ואמרו רז"ל במס' סוטה בהתיצב הפלשתים מ' יום כנגד התורה שנתנה במ' יום השכם והערב כנגד ק"ש לפי שבשנים אלו מבטלין כח הס"א כמ"ש על (תהלים ד) רגזו ואל תחטאו שירגיז יצ"ט על יצ"הר בתורה ובק"ש ושניהם אלו נרמזין בכאן דבר ה' על התורה במחזה על ק"ש ז"ש (שמוה כ) אנכי רמז על התורה שנתנו הלוחות שמתחילין אנכי למ' יום מגן לך על ק"ש שהם ב' יחודין שאמרנו שמסיימין אחר ועד לכן היה במקדש צ"ג כלים לכבוד ב' יחודין אלו שמורין על ה' אחד ושמו אחד ז"ש ובראשית טו) ויקח לו את כל אלה ויבתר אותם בתוך שנרמז בו אלו הב', דברים תורה וק"ש תורה ניתנה בב' לוחות כל לוח היה ו' טפחים על ו' טפחים מנין אל"ה וגם תרין יחודין אלו שמע ישראל ו' תיבות ברוך שם ו' תיבות תחשוב ופ"ו הרי ל"ו מנין אלה ז"ש (ישעיה מ) שאו מרום עיניכם שהוא ר"ת שמע (שם) וראו מי ברא אל"ה לפי שיש בק"ש י"ח אזכרות וכשתחשוב י"ח בשחרית וי"ח בערבית הרי בק"ש נרמז מלת אלה. ז"ש ויקח לו את כל אלה דייקא וחיבר אותם בתוך שבק"ש ובתורה מבתר הס"א וישאהו במוט בשנים לכן אחר הריגת ד' מלכים שהם כנגד ד' מלכיות של עתיד והם כנגד ד' כתות הטומא' שלמעלה וד' קליפות שראה יחזקאל הוצרך הקב"ה לגלות לאברהם במה שמבטלין אותם ולהרוג אותם בחרב ולז"א (תהלים עו) חרב ורומח ומגן מלחמה סלה שלשתן קאי על ק"ש חרב כמשמעו ורומח רומז על רמ"ח תיבין של ק"ש עם שית תיבין של שמע ישראל מגן ג"כ מורה על ק"ש כמ"ש או אמר ויקח לו את כל אלה שרמוז קיתידרין דרין לקבל קיתידרין דרין שהם תרין סטרין דלעילא מימין רהב שיש לו ל"ו שרים (תהלים כ) אלה ברכב ומשמאל סמאל שיש לו ל"ו שרים (שם) אלה בסוסים אלה מול אלה לבתר אותם בתוך שישראל עומדין באמצע והוא כמ"ש הבחיי ע"פ ישעיה סו) המתקדשים המטהרים על הגנות אחר אחד בתוך שכן ישמעאל עושין יום מנוחה וחג שלהם בע"ש ואדום בא' בשבת וישראל הם באמצע (ויקרא כב) ונקדשתי בתוך בני ישראל בתוך דייקא ז"ש בתוך קאי על ישראל (שמות כה) ושכנתי בתוכם כתיב. או אמר דבר ה' שהראה לו ענין מתן הורה דאתמר בהו וידבר ה' את כל הדברים האלה דייקא ויקח לו את כל אלה ולפי שיש בי' דיברות הר"ך אותיות והם יוד שורות על כל שורה מגיע ס"בכמנין במחזה שהוא סוד ב"פ אל בסוד אל ארך אפים (שמות לד) אל רחום וחנון. וכן הראה הקב"ה לאברה' קחה לי עגלה משולשת שהם ענין קרבנות שכן קרבן בגימ' ארך אפים שהראה לו ענין אריך אנפין אח"כ הראה לו ענין זעיר אנפין שהוא אל רחום וחנון גם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ז"ש ויבתר אותם בתוך שהראה לו הביתר שחלק עשרת הדיברות על י' שורות וכל שורה ב"פ אל שהוא מדתו של אברהם חסד אל כל היום חסד עליון בל ימוט לכן היה אברהם בדור כ' שהוא סוד כ' פ' אל מנין אותיות תר"ך ז"ש אנכי מגן לך דייקא שאתה בדור ך' מורה על זו המדה מזה הטעם נתוספה ר' בשמו שהיה ראוי לקרות אבה"ם על שם אב המון גוים כתוב בסוד רזי לפי שאות ר' היא אות ך' בא"ב שמורה על אברהם שהוא בדור ך' לפיכך נח ספה אות ר' באברהם שגלה הקב"ה לאברהם מ"ת שהיא ה' ספרים גם ק"ש שהיא ה' חלוקי אבנים גם ה' שגילה לו המרכבה העליונה שנחלקה לה' וזכה להיכל שנקרא היכל אהבה ומבואר בר"ת "המון "גוים "נתתיך ר"ת נג"ה שכן איתא בזוהר פ' פקודי שבהיכל אהבה תמן כוכב נגה ומבואר בנוסח אהבה רבה שהוא לקבל היכל אהבה כן תחנינו ותלמדינו אבינו אב הרחמן שמזכירין אנו אב המון גוים שהוא אב נגה זכותו של אברהם אב הרחמים כן תחנינו כ"ן נוטריקון "כוכב "נגה: או אמר דבר ה' על תורה שבכתב במחזה על תורה שבע"פ שהיא מנין מחזה ס' מסכתות גם הראה לו נחמות ירושלים (ישעיה מ) דברו על לב ירושלים זהו דבר ה':

והלא סימן גדול. נראה דקרי ליה גדול, אע"ג דהוא קטן ובלתי מובהק מכולהו דאפשר לטעות בו יותר משאר הסימנים. על שם האדם הגדול בענקים (יהושע יד, טו). זה אברהם, שהיו פסיעותיו ג' מילין כדאיתא בילקוט ישעיה (רמז תמח) על פסוק (ישעיה מא, ג) אורח ברגליו לא יבא. ולמאן דאמר התם מיל, אף בסימן זה יש זכרון עליו שהולכין מיל וחוזרין מיל ושוהין כדי מיל, ואף למ"ד כזה שהוא הולך מביתו לבית הכנסת שפוסע פסיעות גסות, יש בו רמז בסימן זה כי (ה)היתה ההליכה והחזרה והשהיה שוה כנגד חסידים הראשונים שהיו שוהין שעה אחת קודם תפילתן ושעה אחת אחר תפילתן ושעה אחת בתפילתן (ברכות לב:), רמז להליכה וחזרה ושהיה, ובית הכנסת הוא המקום המוכן להתפלל ולהזכיר זכותו כשהשכים בבקר ותקן תפילת שחרית (שם כו:), היה להם סימן זה לר' יהודה, ומזה יצא לנו כי גם הסימנים האחרים הם רמז לזכרון זכות למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה, וכה"ג מצינו בריש פ"ג שהיו אומרים עד שבחברון להזכיר זכות אבות, כמ"ש הר"ב שם והוא בירושלמי.
ולפי זה לת"ק דאמר דרכיאות היו עושים, שלפי פי' הר"ב הם אבנים גדולות זו ע"ג זו, הם רמז ליעקב כשלקח מאבני המקום וישם מראשותיו (בראשית כח, יא), שתיקן תפילת ערבית (ברכות שם). ומניפין בסודרים רמז ליצחק כשפירס סודרא שלקח את רבקה שהניפה סודרה עליה כשראה אותו כדכתיב (בראשית כד, סה) ותקח הצעיף ותתכס. וזה היה לעת ערב כשיצא לשוח בשדה (שם, סג) ותיקן תפילת המנחה (ברכות שם). והסימן האחרון שהזכיר ר' ישמעאל הוא הלשון של זהורית על פתחו של היכל, רמז לדוד שהכל בכתב מיד ה' אשר עליו השכיל (דברי הימים א' כח, יט). והוא איש אדמוני (שמואל א' טז, יב). והיה הלשון הזה בין שני הדלתות, כשמו שיש בו דלת מכאן ודלת מכאן ואו דמות לשון באמצע. ועוד נוטריקון שמו "דלת "דלתות "ולשון, כמו שהיה לפתח ההיכל ארבע דלתות שהם שנים בפנים ושנים בחוץ. וסימנים אלו הואיל ולזכרון הם עשויים סידרם רבי כסדר הכתוב לזכרון, שנאמר (ויקרא כו, מב) וזכרתי את בריתי יעקב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכור והארץ אזכור. וכילל הת"ק בסימן אחד יעקב ויצחק כמו שנכללים במקרא זה בזכרון אחד, מה שאין כן אברהם דכתיב ביה אזכור, והארץ שהיא אחרונה שנסמכה לאברהם, רמז לדוד כדאיתא בזהר בשלח דף נ"ג ע"א, וכן כתוב בו (שמואל ב' ז, ט) ועשיתי לך שם גדול כשם הגדולים אשר בארץ. שאף בה כתיב אזכור. וכמו כן התנאים האלו הזכירו סימן אחד על כל אחד מאלו השנים בפני עצמו, וה"ט דב"רי תנן אמר ר"י כאלו מדבר על דברי ת"ק, דלא מצינו בקרא אזכור בין יעקב ויצחק לאברהם, ובר' ישמעאל תנן ר' ישמעאל אומר כאילו היא מלתא באנפי נפשא, על כי תיבת אזכור כתובה בין אברהם לארץ: