פרשנות מצטטת על ישעיהו מא:ד

בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ. להיות ענין מעשה בראשית ענין נשגב מאד כאומרם ולא במעשה בראשית בשנים. ואמרו האומר מה למעלה מה למטה מה לפנים מה לאחור. ופרש"י ז"ל מה לפנים קודם שנברא העולם. לכן אין ראוי להאריך ולדבר בו. אלא על דרך כלל נוכל להוציא מכאן שני דברים. האחד יכולת השם וגודלו. והשני מעלת ישראל שכל העולם לא נברא אלא בשבילם. יכולת השם וגדלו ומעלתו זה ידוע ממעשה בראשית באומרו בכל יום ויום ויאמר אלהים להורות כי השם לא ייעף ולא ייגע אלא במאמרו ברא הכל כמלך היושב על כסא מלכותו משם גזר אומר והכל נעשה במאמרו. וזהו בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ שהם כסא המלכות כאומרו השמים כסאי והארץ הדום רגלי. ומשם גזר אומר ויאמר אלקים יהי אור ויאמר אלהים יהי רקיע. ולכן אמר הנביא הלא ידעת בידיעת מעשה בראשית ואם לא ידעת מצד היות מעשה בראשית דבר עמוק. שמעת איך אלהי עולם ה' ולו היכולת הגמור מצד בריאת העולם וזהו בורא קצות הארץ. ולפי שאמר בורא נראה שעמל בו וגדלו. לזה אמר אינו כן לא ייעף ולא ייגע. ולפי שידוע שמי שפועל וטורח ואינו יגע אינו מצד חכמה. לזה אמר אינו כן כי אין חקר לתבונתו. ורמז בזה ג"כ כי בבריאת העולם יש דברים נעלמים ואינו כמו שנראה מן הנגלה כי גדולים חקרי לב אשר אתו וזהו ואין חקר לתבונתו ואחר שהוא מעמיד כל הדברים על קיומם ועל תבונתם אף על פי שברא יש מאין וזהו מה רבו מעשיך ה' כלם בחכמה עשית. כלומר אף על פי שאני אומר מעשיך לא היה מעשה בידים ולא כלם בחכמה עשית יש מאין. ואף על פי כן מלאה הארץ קנייניך כי הכל קנין גמור ודברים קיימים בלי העדר. וזהו שאמרו בראשית נמי מאמר הוי ותרגומו בחכמתא כנגד כלם בחכמה עשית והחכמה היא המאמר וזאת חכמה גדולה לבראת כל הדברים במאמר. וזהו מי פעל ועשה קורא הדורות מראש כי כל פעולותיו היו בקריאה וזהו ה' דבר ויקרא ארץ ומקריאתו עמדו כל הדברים עשוים ונגמרים. וזהו בדבר ה' שמים נעשו וגו' באומרו ורוח אלהים מרחפת על פני המים וזהו רצונו הפשוט כמו שנפרש בע"ה. וזה להורות על יכולתו הגמור וחכמתו הנפלאה שכל הדברים בראם במאמר בלי יגיעה. ומכאן נדע שיש גוזר ומקיים וברא העולם מאין וזאת היא התולדה שנוציא מכל מעשה בראשית. וזהו המכוון אצלי באומרו בסוף מעשה בראשית אלה תולדות השמים והארץ בהבראם. כי אחר שמעשה בראשית עמקו ומי יגיע עד תבונתם למה הזכירם התורה כמאמר ר' יצחק לא היה צריך להתחיל התורה אלא מהחדש הזה לכם ראש חדשים. לזה השיב ואמר ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים. כלומר הפרי והתולדה שהוציא מכל מעשה בראשית הוא שהשם עשה שמים וארץ והוא היוצר והוא הבורא בענין שמכאן נדע שלו היכולת הגמור והוא המחדש והוא המהוה העולם. לכן הזכיר בכאן ה' מה שלא הזכיר בכל מעשה בראשית להורות שהוא המהוה כל ההויות ומחדש כל הדברים. ואמר אלהים להורות על יכולתו שברא הכל במאמר וזהו ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים. וזהו הכלל הראשון שנוציא ממעשה בראשית:

ראה קראתי בשם בצלאל בן אורי בן חור אמר השם למשה ראה קראתי בשם, ומשה אמר לישראל ראו קרא ה' בשם (שמות ל״ה:ל׳). והטעם, כי ישראל במצרים פרוכים בעבודת חומר ולבנים, לא למדו מלאכת כסף וזהב וחרושת אבנים טובות ולא ראו אותם כלל. והנה הוא פלא שימצא בהם אדם חכם גדול בכסף ובזהב ובחרושת אבן ועץ וחושב ורוקם ואורג, כי אף בלומדים לפני חכמים לא ימצא בקי בכל האומניות כלם, והיודעים ורגילים בהם בבא ידיהם תמיד בטיט ורפש לא יוכלו לעשות בהן אומנות דקה ויפה. ועוד, שהוא חכם גדול בחכמה בתבונה ובדעת להבין סוד המשכן וכל כליו למה צוו ואל מה ירמוזו:
ולכן אמר השם למשה שיראה הפלא הזה, וידע כי הוא מלא אותו רוח אלהים לדעת כל אלה בעבור שיעשה המשכן, כי היה רצון מלפניו לעשות המשכן במדבר, ולכבודו בראו, כי הוא קורא הדורות מראש (ישעיה מא ד), כדרך בטרם אצרך בבטן ידעתיך ובטרם תצא מרחם הקדשתיך (ירמיה א ה) ובלשון הזה (שמות ט״ז:כ״ט) ראו כי ה' נתן לכם השבת על כן הוא נותן לכם ביום הששי לחם יומים: ולרבותינו בזה מדרש (שמו"ר מ ב) הראה אותו ספרו של אדם הראשון ואמר לו כל אחד התקנתיו מאותה שעה, ואף בצלאל מאותה שעה התקנתי אותו, שנאמר ראה קראתי בשם בצלאל והוא כענין שפירשתי. ועוד אמרו (ברכות נה.) יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהן שמים וארץ. והענין, כי המשכן ירמוז באלו והוא היודע ומבין סודו:

ויקרא לבנו ליוסף כשראה יעקב שתלת קטרין אלו היה ביחד שבאו אליו אברהם מימין ויצחק משמאל ושכינה על גביהם והיתה מרכבה חסירה רגל ד' קרא ליוסף שהוא תשלום המרכבה בזה הפעם כדי שתהא המרכבה שלימה או שקרא יעקב ליוסף כי עיקר לידת יעקב היה לתקן אות ברית קודש לתקן עריות ז"ש אלה תולדות יעקב הוא עבור תיקון ברית קודש שהוא יוסף ז"ס ויאב"ק איש עמו שהעלו אב"ק לתקן א"ות ב"רית ק"דש ונשאר יעקב צולע על יריכו לכן שלח עתה יעקב ליוסף ואמר לו שים נא ידך תחת יריכי ר"ל שאתה הוא תיקון ירך שלי שהיה הוא צולע עליו שקשה למה צוה לשום ידו תחת יריכו הלא לא שייך כאן טעם של אברהם שהוא מצוה ראשונה שבאה לו במכאוב כמ"ש רש"י ובזוהר מקשה ג"כ ותירץ. וכמו שארז"ל שנקרא רבינו הקדוש על שלא הכניס ידו למטה מטבורו ז"ש ליוסף שים נא ידך אין נא אלא עתה ישים הוא ידו תחת יריכו וכל ימיו לא הכניס יעקב הקדוש את ידו לכן תיקן עקב ברכת אתה קדוש ובכ"מ שאתה מוצא קדושה תה מוצא גדר ערוה ויעקב תיקן עריות ולפי שרבינו הקדוש הוא ניצוצו נקרא ג"כ קדוש (בירושלמי) לכן קרא רבינו הקדוש על עצמו ויחי יהודה בציפורי י"ז שנה שתיקן ג"כ טוב כמו יעקב (כתובות דף קיא) שהוא ידע ענין ביאתו העולם, וזקף עשר אצבעות למעלה שלא פגם בבריתו כדאמר על יוסף ויפוזו זרועי ידיו דאינון י' ניצוצין בכל דור ובאותו דור תיקן רבי אילין י' ניצוצין והחזיר עטרה ליושנה ז"ש שים נא ידך לתקן. גם קרא יעקב ליוסף שבא לתקן תיקון של אד"הר כי הוא תיקון שלישי שלו וראה שגלגולו של אד"הר הוא דוד המלך שנתן לו אד"הר ע' שנה כמ"ש דוד (תהלים צב) כי שמחתני י"י בפעלך ר"ל על אד"הר שנברא בפועל כפיו ואיתא בזוהר רות אלו נתן אדם הראשון ק' שנה לדוד הוי תיקן מנרתא בשרגא כולו ע"ש. ואיתא בזוהר שאבות העולם נתנו לדוד ע' שנה שלו לדעתי ז"ס (שם לט) גר. אנכי עמך תושב ככל אבותי ככ"ל בגי' ע' ר"ל הע' שנה באו לי מן האבות ר"ל אני בעצמי גר בזה העולם רק כל ענייני היה שאנכי אהיה עמך במחיצתך לעילא ולא לבא לזה העולם כלל רק ביאתי בזה העולם ככל אבותי שנתנו לי אבות בא"הר גלגול קדמא' כמ"ש דוד (שם קלט) גלמי ראו עיניך שהיה דוד מוטל גולם ועל ספרך כולם יכתבו שכל הדורות היה כתובין לפניו כמ"ש (בראשית ה) ז"ה ספר תולדות האדם מלמד שהראה הקב"ה לו כל הדורות (ישעיה מא) קורא הדורות מראש והנה (תהלים קלט) ימים יצרו ולא אחד בהם שלא היה לו לחיות אף יום אחד ואותה הבכורה אמר יעקב לעשו מכרה לי כיום בכורתך לי על בכורתו שהיה ראוי להיות גלגולו של אד"הר בסוד דוד"י וכבר תיקנה (יהושע יד) האדם הגדול בענקים זה אברהם כשראה ג' אנשים נצבים עליו ר"ל על אד"הר שיש לו ג' גלגולים ד"וד משי"ח ואל הבקר רץ זה בכור שור דאתמר גבי יוסף שנתן לו ל"ז שנה משנותיו כי ראוי היה יוסף לחיות קמ"ז שנה לקבל כ"ח סט"ן כאשר חי יעקב רק שהוצרך ליתן לדוד מנין הב"ל בנו של אד"הר תחת אשר הרגו קין שהוא סטרא דר"ע יניקהו של עשו ויעקב הוא יונק מן טוב ולכן קרא ליוסף (ישעיה ג) אמרו צדיק כי טוב לתקן כסא דוד שהוא (שמואל ה טז) טוב רואי ז"ס נאמר במסורה ב"פ ויקרבו ימי ישראל למות ובהפטורה דיומא (מלכים א ב) ויקרבו ימי דוד למות לפי שקרבו ימי דוד למות ודוד הוא גלגול אדה"ר לכן קרא עתה יעקב לבניו ליתן לו משנותיו ז"ס וישתחו ישראל וישב על ראש המט"ה בגי' אד"ם ד"וד ונתן לו עתה הבכורה ליוסף לקיים קרא (תהלים פט) ואני בכור אתנהו ז"ש ועשית עמדי חסד ואמת ולא אמר ועשית עמי רק עמדי ר"ל עם דוד כי דוד הוא דור י"ד מן אברהם ז"ס (שמואל א טז) ויהי דוד מנגן בידו וז"ס (שמות יז) כי י"ד הוא דוד על כס י"ה ימים יצרו ול"א אח"ד בה"ם ס"ת אד"ם שראה אדם כי לא יהיה ימים לדוד שהוא תיקון שלו ויקרבו ימי ישראל למות ויקרא לבנו ליוסף במסורה ויקרבו ימי דוד למות שימי דוד באים מן יעקב ויוסף יעקב נתן לו ל"ג שנים שהיה לו לחיות ק"פ וחי קמ"ז ויוסף היה לו לחיות קמ"ז וחי ק"י ונתן לו ל"ז שנים מנין ע' שנים הניחו לדוד ש"ים נ"א י"דך ר"ת שי"ן רזא דג' אבהן ויוסף הוא רגל רביעי גם נתקיים ביוסף (דברים כח) וראו כל עמי הארץ כי שם י"י נקרא עליך ויהי י"י אתו:

מששת ימי בראשית - דכתיב קורא הדורות מראש (ישעיהו מא) שנגלו לפניו הדורות ומעשיהם וקנס פורענותם:

מי מלל לאברהם. לְשׁוֹן שֶׁבַח וַחֲשִׁיבוּת, רְאוּ, מִי הוּא וְכַמָּה הוּא שׁוֹמֵר הַבְטָחָתוֹ הַקָּבָּ"ה מַבְטִיחַ וְעוֹשֶׂה.