פרשנות מצטטת על ישעיהו מא:טו

שיר חדש. מורה על דברים שלא נעשו כמוהם עוד (ישעיה מ"א ט"ו, לקמן מ"ב ד', צ"ו א', צ"ח א', קמ"ט א'):

התבן והמוץ והקש היו מדיינין כו'. תבן הוא השבלים של תבואה אשר בתוכם מונחים הגרעינים, ואחר שנידושו מהם הגרעינים נקראו השבלים הריקנים בשם תבן, והם היו לפנים לזבל בהם את השדות, כי לפני הדישה פרדו וחלקו את השבלים מהקנים והגבעולים לבדם, ואז דשו את השבולת בכלי דישה הנקרא מורג (ישעיה מ"א, טו ועיין שם ברד"ק). והקנים והגבעולין שעליהם יגדלו שבלי התבואה נקראים בשם קש, והם היו עומדים לשריפה להחם בהם תנורים ולשריפה לבנים. והמוץ (שפריי"א) הוא פסולת הדק שבתוך השבלים אשר יפרח במרוח התבואה ורוח תשא ותפיץ אותם. וראיה לכל זה (מלאכי ג, יט) כי הנה היום בא בוער כתנור והיו כל זדים וכל עושה רשעה קש וליהט אותם היום הבא וגו', וכתיב (ישעיה כ"ה, י) כְּהִדּוּשׁ מַתְבֵּן בְּמוֹ מַדְמֵנָה, פירש רש"י מתבן תבן, מדמנה טיט, וכן לדומן על פני האדמה יהיו (ירמיה ט"ז, ד) עד כאן לשונו, וכן (תהלים פ"ג, יא) היו דומן לאדמה, ופירושו זבל ואשפה לזבל בהם אדמות שדות וכרמים. ועל זה שאמר המדרש במשל נטל התבן והשליכו לארץ הוא כדכתיב (ישעיה כה, יב) הֵשַׁח הִשְׁפִּיל הִגִּיעַ לָאָרֶץ עַד עָפָר, ועל זה שאמר במשל נטל הלך לו המוץ לרוח הוא כדכתיב (ישעיה מ"א) וגבעות כמוץ תשים תזרם ורוח תשאם וגו':

כמץ. חסר וא"ו וכן נמסר בהדיא כמץ ב' דגושים וחסרים וסימן וגבעות כמץ תשים (ישעיהו מ״א:ט״ו):

לא יחרץ כלב לשונו. אוֹמֵר אֲנִי שֶׁהוּא לְשׁוֹן שִׁנּוּן – לֹא יְשַׁנֵּן, וְכֵן "לֹא חָרַץ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְאִישׁ אֶת לְשׁוֹנוֹ" (יהושע י') – לֹא שִׁנֵּן, "אָז תֶּחֱרַץ" (שמואל ב ה׳:כ״ד) – תִּשְׁתַּנֵּן, "לְמוֹרַג חָרוּץ" (ישעיהו מ"א) – שָׁנוּן, "מַחְשְׁבוֹת חָרוּץ" (משלי כ"א) – אָדָם חָרִיף וְשָׁנוּן, "וְיַד חֲרוּצִים תַּעֲשִׁיר" (שם י') – חֲרִיפִים, סוֹחֲרִים שְׁנוּנִים:

והמורגים לעצים. נסרים שדשין בהם התבואה כמו ששנינו בע"ג עזיא דקירקסא דדיישא דישתא דומה למורג חרוץ חדש: