פרשנות מצטטת על ישעיהו מא:כז

העירותי מצפון. וכתיב התם (ישעיה מא, כז) ראשון לציון הנה הנם, ועמידתו בצפון שיושב עם אדום במדינה:

הנה נא עצרני. מלת הנה ישמש גם שמוש ההמשך, לחבר שני משפטים שהאחד תולדת השני, זה סבה לזה, כמו הנה אנכי הולך למות ולמה זה לי בכורה, חלק השני תולדה מחלק הראשון שבמאמר. וטעמו אחרי שאנכי מעותד למיתה למה לי (דא איך וגו' וואצו) וכן הנה אנכי מכה במטה אשר בידי על המים ונהפכו לדם, הפיכת הדם יהיה הנמשך מן ההכאה, ולכן יקדם להם מלת הנה לשמוש ההמשך ותרגומו (דא), וכן כאן הנה נא עצרני ה' מלדת, בא נא אל שפחתי, אחרי שעצרני לכן בא (דא איך זאָ קאָממע). מלת הן ישמש שמוש ההמשך, כמו הן קרבו ימיך למות קרא את יהושע, הקריאה נמשכת מסבת קריבת הימים, הן גביר שמתיו לך ולכה אפה מה אעשה, מניעת הברכה היא לסבת היותו גביר עליך. הן עשו אחי איש שעיר אולי ימשני והייתי וגו'. ועד"ז הן לא הובא את דמה אכל תאכלו אותו (שמיני יו"ד), הן היום הקריבו וגו' ואכלתי וגו' חטאת (שם) הן עוד היום גדול, לא עת האסף - ומעתיקי התורה ללשון אשכנזי האחרונים הרגילו עצמם לתרגם בכ"מ מלת הן הנה (זיעהע) כמלת הקריאה (אינטעריעקטיאָן, עמפפינדונגסוואָרט), ואם תבדוק אחריהם בעין יפה תמצא על הרוב שאין מקום בו אל מלת הקריאה, ובפרט כשהדבור נכח אל הש"י, כמו הן גרשת אותי היום, הן בני ישראל לא שמעו אלי; או כשהוא יתברך המדבר, כמו הן קרבו ימיך למות, הן האדם היה כאחד ממנו וכדומה, אין מן הראוי לתרגמו למלת הקריאה, אשר יורה אם התרגשות הנפש והמייתה בהפעלותיה בדבור, אם לעורר כוונת השומע אל אשר ידובר אליו, ואין כל אלה נאותים אליו יתברך המרוחק מכל אלה תכלית הריחוק, ובלעדי כל אלה אין מתפארת הלשון להרבות כ"כ במלות הקריאה, ומעוטן יפה, כאשר יטעם כל חיך בעל מליצה. עמ"ש בלך לך הן לי לא נתת זרע שם העירונו מדעת המתרגמים אונקלוס ויב"ע ומדעת רבותינו שיש במלת הִנֵה גם המכוון על ההתרצות בדבר (איינווילליגונג) והשמחה בו, וענין הבקשה, ובאמת ענינים אלה קרובים זה לזה, כי ההתרצות בדבר מן הדברים גורם להשתדל להשיגו ולבקשו, ואם השיגו ישמח בו, ויראה שמזה הסתעף מלת הון על העושר והנכסים (הון ועושר בביתו) כי כל רצון וחפץ האדם בזה ומשתדל בהשגתו והנה הוא שמח בו, וממלת הנה שהוראתו ההתרצות בדבר שמשו רבותינו לומר על דבר שהוא לפי החפץ והרצון (ב"ר פ"ג) דין הניין לי יתהון לא הניין לי, כלומר העולם הנברא עתה הוא כחפצי ורצוני. ואמרו (ב"ר פע"ח) ואני אתנהלה לאטי להיני להיני אני מהלך, ופרש"י והערוך להיני בנחת והיינו כפי החפץ והרצון, (זאנפט, בעקוועם) וכן לשונות הנאה הרגיל בדברי רבותינו, הרוצה להנות יהנה כאלישע, ברא בריות ואילנות להנות בהם ב"א, כל הנהנה מן עה"ז וכדומה, כלם מסתעפים ממלת הן והנה, לפי מכונו על ההתרצות בדבר והשמחה בו, לפי"ז המכוון במלת הנני, חפצי ברצונך (איך בין ווילליג) וכן ותהינו לעלות ההרה (דברים א' מ"א) ותהינו כמו ותתרצו (איינגעווילליגט) הפך המיאון הקדום, ושתי הוראות שבמלת הנה על הרצון והמבוקש מכוונים במאמר (ישעיהו מ״א:כ״ז) ראשון לציון הנה הנם, מלת הנה על ההתרצות, ומלת הנם על המבוקש, כלומר נתרצה מבוקשם (איהר וואונש איזט בעווילליגט) וטעם המקרא, הדבור הראשון אשר יאמר לעתיד לציון היא "הנה הנם" כל הטובות והצלחיות אשר בקשו מאז, עתה באו ונתמלאו, ובזה רישא דקרא דומה לסיפי':

ולקחתם לכם ביום הראשון. בזכות ראשון זה אברהם יפרע לכם מן הראשון זה עשו (בראשית כה) ויצא הראשון אדמוני ויבנה לכם ראשון זה יעקב (ירמי' יז) כסא כבוד מרום מראשון כי דיוקנא של יעקב חקוקה תחת כסא כבוד ויבא משיח שנקרא (ישעיה מא) ראשון לציון הנה הנם זה יוסף משיח בו יוסף הרי ארבע מינים. בפסוק זה פירוש על מה שאמר מתחלה ולקחתם לכם. ביום הראשון ר"ל שהוא מיותר לגמרי לדרוש ענייני ראשון אלו שחזר, אח"כ ופירוש בפסוק זכות אברהם שנקרא פרי עץ הדר שהוא ראשון ויפרע מן עשו וכפות תחת רגלינו ז"ש וכפות תמרים ויבנה לנו בית המקדש זה זכות של יעקב כסא כבוד מראשון שהוא ענף עץ עבות כי בית שלישי שהוא משולש שנקרא על שמו (שמואל ב כג) בקר לא עבות יבא משיח בן יוסף שהוא ערבי נח"ל שאז (שמות לד) נ"וצר ח"סד ל"אלפים נ"שמות ח"דשות נ"עולם ובזה ושמחתם לפני י"י כי נשלמה מרכבה של שם בן ד' שנרמזה בד' מינים לכן אמר גבי ד' מינים ראשון ולא גבי סוכה אז יבואו ז' רועים בסוכות תשבו שבעת ימים הם ז' רועים ולע"ל יעשה הקב"ה מצוה קלה סוכה לא"הע ז"ש (ויקרא כג) כל האזרח בישראל ישבו אז בסכות. בגמרא חלק אימתי אתי בר נפלי א"ל בר נפלי קרית ליה א"ל ביום ההוא אקים לפי שהוא גלגול תליתאי ואדם היה מסוף העולם והעמידו על ק' ודוד היה ראוי להיות נפל כי אדם נתן לו ע' שנה לכן נקרא משיח בר נפלי בלשון רבים.. או יאמר לפי שהוא מדוכא בעונותינו (ישעיה נג) אכן חליינו הוא נושא ואין לך יום שהקללה מרובה לכן קרי ליה בר נפלי נפילות הרבה ז"ש (עמוס ט) ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת בכל יום נופלת דעבידו לה סעידו וסמך בצלותא ב"ר נפל"י בגימטריא ב"ן י"שי בן דוד (שמות כא) ונפל שמה שור דא משית בן יוסף והנה הוא סובר שעל משיח בן דוד אומרין ז"ש לו בר נפלי קרית ליה הלא בן יוסף יהרג ועליו דרז"ל כי יפול שור ולא על בן דוד לכן אמר לו שעל משיח בן דוד אמר כן על שם אקים סוכת דוד הנופלת: