פרשנות מצטטת על ישעיהו מג:ז

ברא, לשון בריאה נופל לפעמים על דבר שאינו ממש כמו (כמדבר ט״ז) ״ואם בריאה יברא הי ופצתה האדמה את פיה׳' ואין פתיחת האדמה דבר, וכן ברא אלהים את השמים ואת הארץ, בראם מלא דבר. ותכלית בריאתם הוא רצונו, כמו שאמר (איוב כ״ג) ״ונפשו אותה ויעש" וכן אמר ישעיה הנביא (מ״ג) ״כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו" אמר כל העולם הוא הנקרא כשמי שיאמרו שאני בראתיו, רצה לומר, הוצאתיו מאין ליש, יצרתיו, העמדתיו על צורתו ותכונתו, אף עשיתיו, ר״ל תקנתי פרטיו על פי מה שהם נפרדים זה מזה. ומה שאמר לכבודי, פירש החכם הגדול הרב רבינו משה ז״ל, כמו לרצוני, ויש לפרש כמשמעו, כי העולם מלא כבוד האל הוא, אמרו מלא כל הארץ כבודו, כי אין אנו מכירים בו ובכבודו אלא ממעשיו ומנבראיו והם ידונו עליו.

בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל בְּעֹשֶׁר וּנְכָסִים וְכָבוֹד אֹרֶךְ יָמִים וּבָנִים, וְזֹאת כָּל חֶמְדַּת הָאָדָם (אבן עזרא). וְהִזְכִּיר הַכָּתוּב זֶה לֵאמֹר כִּי הָיָה שָׁלֵם בַּכֹּל, לֹא חָסַר דָּבָר זוּלָתִי שֶׁיִּרְאֶה בָנִים לִבְנוֹ שֶׁיִּנְחֲלוּ מַעֲלָתוֹ וּכְבוֹדוֹ, וְלָכֵן הִתְאַוָּה לָזֶה. וּלְרַבּוֹתֵינוּ בָּזֶה עִנְיָן נִפְלָא, אָמְרוּ (ב"ב טז) "וַה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל", רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר שֶׁלֹּא הָיְתָה לוֹ בַּת; רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בַּת הָיְתָה לוֹ; אֲחֵרִים אוֹמְרִים בַּת הָיְתָה לוֹ וּבַכֹּל שְׁמָהּ. דָּרַשׁ רַבִּי מֵאִיר שֶׁלֹּא הָיְתָה לוֹ בַּת לְאַבְרָהָם, וְזוֹ לוֹ לִבְרָכָה, כִּי לֹא הָיָה יָכוֹל לְהַשִּׂיאָהּ רַק לִבְנֵי כְּנַעַן הָאֲרוּרִים, וְאִם יְשַׁלְּחֶנָּה לְאַרְצוֹ גַּם כֵּן תַּעֲבֹד שָׁם עֲבוֹדָה זָרָה כְּמוֹתָם, כִּי הָאִשָּׁה בִּרְשׁוּת בַּעְלָהּ, וְאַבְרָהָם לֹא יַחְפֹּץ שֶׁיֵּצֵא זַרְעוֹ הַכָּשֵׁר מִשָּׂרָה אִשְׁתּוֹ חוּצָה לָאָרֶץ, וְאַף כִּי יַעֲבֹד עֲבוֹדָה זָרָה. וְרַבִּי יְהוּדָה דָּרַשׁ כִּי בַּת הָיְתָה לוֹ, דַּאֲפִילּוּ בְּרַתָּא לָא חַסְּרֵהּ רַחֲמָנָא (שם קמא), וְהִיא הַבְּרָכָה בַּכֹּל, כִּי הָיָה לוֹ כָּל אֲשֶׁר יַחְמְדוּ הָאֲנָשִׁים, לֹא חָסַר דָּבָר. וּבָאוּ אֲחֵרִים וְהִזְכִּירוּ שֵׁם הַבַּת, וּבֶאֱמֶת שֶׁאֵין הַכַּוָּנָה לַאֲחֵרִים וְהַמַּחְלֹקֶת לָהֶם עִם רַבִּי יְהוּדָה לְהוֹדִיעַ אוֹתָנוּ שֵׁם הַבַּת הַזֹּאת בִּלְבַד, וְחָלִילָה לָהֶם שֶׁיּוֹצִיאוּ בִּרְכָתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם שֶׁהִיא גְּדוֹלָה וּכְלָלִית לְעִנְיָן זֶה, שֶׁיֹּאמַר הַכָּתוּב כִּי בֵּרַךְ אֹתוֹ הַשֵּׁם בְּבַת אַחַת שֶׁשְּׁמָהּ כָּךְ, אֲבָל אֲחֵרִים חִדְּשׁוּ בְּפֵרוּשׁ הַכָּתוּב הַזֶּה עִנְיָן עָמֹק מְאֹד, וְדָרְשׁוּ בָּזֶה סוֹד מִסּוֹדוֹת הַתּוֹרָה, וְאָמְרוּ כִּי "בַּכֹּל" תִּרְמֹז עַל עִנְיָן גָּדוֹל, וְהוּא שֶׁיֵּשׁ לְהקב"ה מִדָּה תִּקָּרֵא "כֹּל", מִפְּנֵי שֶׁהִיא יְסוֹד הַכֹּל, וּבָהּ נֶאֱמַר (ישעיהו מד כד) "אָנֹכִי ה' עֹשֶׂה כֹּל", וְהוּא שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת ה ח) "וְיִתְרוֹן אֶרֶץ בַּכֹּל הוּא", יֹאמַר כִּי יִתְרוֹן הָאָרֶץ וְטוּבָהּ הַגָּדוֹל הַשּׁוֹפֵעַ עַל כָּל בָּאֵי עוֹלָם בַּעֲבוּר כִּי בַּכֹּל הִיא, וְהִיא הַמִּדָּה הַשְּׁמִינִית מי"ג מִדּוֹת, וּמִדָּה אַחֶרֶת תִּקָּרֵא "בַּת", נֶאֱצֶלֶת מִמֶּנָּה, וּבָהּ הוּא מַנְהִיג אֶת הַכֹּל, וְהִיא בֵּית דִּינוֹ שֶׁל הקב"ה הַנִּרְמָז בְּמִלַּת "וַה'" בְּכָל מָקוֹם (ב"ר נא ב), וְהִיא שֶׁנִּקְרֵאת "כַּלָּה" בְּסֵפֶר שִׁיר הַשִּׁירִים, בַּעֲבוּר שֶׁהִיא כְּלוּלָה מִן הַכֹּל, וְהִיא שֶׁחֲכָמִים מְכַנִּים שְׁמָהּ "כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל" בִּמְקוֹמוֹת רַבִּים, בַּעֲבוּר שֶׁהִיא כְּנוּסַת הַכֹּל. וְהַמִּדָּה הַזֹּאת הָיְתָה לְאַבְרָהָם כְּבַת, כִּי הוּא אִישׁ הַחֶסֶד וְיִתְנַהֵג בָּזוֹ. וּלְכָךְ אָמְרוּ אֲחֵרִים כִּי אֵין הַבְּרָכָה הַזֹּאת שֶׁנִּתְבָּרֵךְ בַּכֹּל רוֹמֶזֶת עַל שֶׁהוֹלִיד בַּת מִשָּׂרָה אִשְׁתּוֹ אוֹ שֶׁלֹּא הוֹלִיד, אֲבָל הִיא רוֹמֶזֶת עִנְיָן גָּדוֹל, שֶׁבֵּרַךְ אוֹתוֹ בַּמִּדָּה שֶׁהִיא בְּתוֹךְ מִדַּת הַכֹּל, וְלָכֵן תִּקָּרֵא גַּם הִיא "כֹּל", כִּלְשׁוֹן "כִּי שְׁמִי בְּקִרְבּוֹ" (שמות כג כא), וְהִנֵּה הוּא מְבֹרָךְ בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, וּלְכָךְ אָמַר "בַּה' אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וֵאלֹהֵי הָאָרֶץ". וְהָעִנְיָן הַזֶּה נִמְצָא לְרַבּוֹתֵינוּ רָמוּז בַּהַגָּדוֹת בִּמְקוֹמוֹת רַבִּים, כְּעִנְיָן שֶׁאָמְרוּ בְּמִדְרַשׁ חָזִיתָ (שיר השירים ג כא), שָׁאַל רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי אֶת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּרַבִּי יוֹסֵי, אֶפְשָׁר שֶׁשָּׁמַעְתָּ מֵאָבִיךָ מַהוּ "בָּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לוֹ אִמּוֹ" (שיר השירים ג יא), אָמַר לוֹ הֵן, אָמַר לוֹ הֵיאַךְ, אָמַר לוֹ מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיְתָה לוֹ בַּת יְחִידָה וְהָיָה מְחַבְּבָה יוֹתֵר מִדַּאי וְהָיָה קוֹרֵא אוֹתָהּ בִּתִּי, לֹא זָז מֵחַבְּבָהּ עַד שֶׁקָּרָא אוֹתָהּ אֲחוֹתִי, וְלֹא זָז מֵחַבְּבָהּ עַד שֶׁקָּרָא אוֹתָהּ אִמִּי, כָּךְ בַּתְּחִלָּה חִבֵּב הקב"ה אֶת יִשְׂרָאֵל וּקְרָאָן בִּתִּי, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים מה יא) "שִׁמְעִי בַת וּרְאִי", וְלֹא זָז מֵחַבְּבָן עַד שֶׁקְּרָאָן אֲחוֹתִי, שֶׁנֶּאֱמַר (שיר השירים ה ב) "פִּתְחִי לִי אֲחֹתִי רַעְיָתִי", וְלֹא זָז מֵחַבְּבָן עַד שֶׁקְּרָאָן אִמִּי, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו נא ד) "הַקְשִׁיבוּ אֵלַי עַמִּי וּלְאוּמִּי", לְאִמִּי כְּתִיב, עָמַד רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי וּנְשָׁקוֹ עַל רֹאשׁוֹ, אָמַר לוֹ אִלּוּ לֹא בָּאתִי אֶלָּא לִשְׁמֹעַ זֶה הַדָּבָר מִפִּיךְ דַּי. וּמְבֹאָר זֶה בְּמִדְרָשׁוֹ שֶׁל ר' נְחוּנְיָא בֶּן הַקָּנָה (ספר הבהיר כב), אָמְרוּ בַּפָּסוּק "אָנֹכִי ה' עֹשֶׂה כֹּל נֹטֶה שָׁמַיִם לְבַדִּי רֹקַע הָאָרֶץ מֵאִתִּי" (ישעיהו מד כד), אֲנִי כְּשֶׁנָּטַעְתִּי אִילָן זֶה לְהִשְׁתַּעֲשֵׁעַ בּוֹ כָּל הָעוֹלָם וְרָקַעְתִּי בּוֹ הַכֹּל, וְקָרָאתִי שְׁמוֹ כֹּל, שֶׁהַכֹּל תָּלוּי בּוֹ וְהַכֹּל מִמֶּנּוּ יֹצֵא וְהַכֹּל צְרִיכִין לוֹ, וּבוֹ צוֹפִין וְלוֹ מְחַכִּים, וּמִשָּׁם פּוֹרְחִים נְשָׁמוֹת, לְבַדִּי הָיִיתִי כְּשֶׁעָשִׂיתִי אוֹתוֹ, וְלֹא יִגְדַּל עָלָיו מַלְאָךְ לֵאמֹר אֲנִי קָדַמְתִּי לְךָ, גַּם בְּעֵת שֶׁרָקַעְתִּי אַרְצִי שֶׁבָּהּ נָטַעְתִּי וְשֵׁרַשְׁתִּי אִילָן זֶה, וְשִׂמַּחְתִּים בְּיַחַד וְשָׂמַחְתִּי בָהֶם, מִי אִתִּי, שֶׁגִּלִּיתִי לוֹ סוֹדִי זֶה, עַד כָּאן. וְעוֹד שָׁם מְבֹאָר מַאי "בְּרֹגֶז רַחֵם תִּזְכֹּר" (חבקוק ג ב), אָמַר בְּעֵת שֶׁחָטְאוּ לְךָ בָּנֶיךָ וְתִכְעַס עֲלֵיהֶם, רַחֵם תִּזְכֹּר, וּמַאי "רַחֵם תִּזְכֹּר", זְכֹר אוֹתוֹ שֶׁאָמַר "אֶרְחָמְךָ ה' חִזְקִי" (תהלים יח ב) וְנָתַתָּ לוֹ הַמִּדָּה הַזֹּאת שֶׁהִיא שְׁכִינָתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וּזְכֹר בְּנוֹ שֶׁיְּרָשָׁהּ וְנָתַתָּ לוֹ הַמִּדָּה הַזֹּאת שֶׁהִיא שְׁכִינָתוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל, דִּכְתִיב (מלכים א ה כו) "וַה' נָתַן חָכְמָה לִשְׁלֹמֹה", וּזְכֹר אֲבִיהֶם אַבְרָהָם, דִּכְתִיב "זֶרַע אַבְרָהָם אוֹהֲבִי" (ישעיהו מא ח), וּ"בְקֶרֶב שָׁנִים תּוֹדִיעַ" (חבקוק ג ב). וּמֵהֵיכָן הָיְתָה בַּת לְאַבְרָהָם, הֵן, דִּכְתִיב "וַה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל", וּכְתִיב (ישעיהו מג ז) "כֹּל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו", הַהִיא בְּרָכָה הָיְתָה בִּתּוֹ, אוֹ לֹא הָיְתָה אֶלָּא אִמּוֹ, הֵן, בִּתּוֹ הָיְתָה, מָשָׁל לְאָדוֹן שֶׁהָיָה לוֹ עֶבֶד שָׁלֵם תָּמִים לְפָנָיו וְנִסָּהוּ בְּכַמָּה נִסְיוֹנוֹת וְעָמַד בְּכֻלָּן, אָמַר הָאָדוֹן מָה אֶתֵּן לְעֶבֶד זֶה אוֹ מַה אֶעֱשֶׂה לוֹ, אֶלָּא אֲצַוֶּנּוּ לְאָחִי הַגָּדוֹל לְיַעֲצוֹ וּלְשָׁמְרוֹ וּלְכַבְּדוֹ. חָזַר הָעֶבֶד עִם אָחִיו הַגָּדוֹל וְלָמַד מִדּוֹתָיו, אֲהָבוֹ הָאָח וּקְרָאוֹ אוֹהֲבִי, דִּכְתִיב "זֶרַע אַבְרָהָם אֹהֲבִי", אָמַר מָה אֶתֵּן לוֹ אוֹ מָה אֶעֱשֶׂה לוֹ, הִנֵּה כְּלִי נָאֶה עָשִׂיתִי וּבוֹ מַרְגָּלִיּוֹת נָאוֹת וְאֵין כְּמוֹתָן, וְהֵם סְגֻלַּת מְלָכִים, אֶתְּנֶנָּה לוֹ וְיִזְכֶּה בִּמְקוֹמִי. הֲדָא הוּא דִכְתִיב "וַה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל", עַד כָּאן. וְאִם תָּבִין מָה שֶׁכָּתַבְתִּי תֵּדַע מַאֲמַר הַנָּשִׁים הָאֲרוּרוֹת שֶׁאָמְרוּ "וּמִן אָז חָדַלְנוּ לְקַטֵּר לִמְלֶכֶת הַשָּׁמַיִם חָסַרְנוּ כֹל" (ירמיהו מד יח), וְלָמָּה נִכְתְּבָה הַמִּלָּה חַסְרַת הָאָלֶ"ף, וְתַשְׁכִּיל דְּבָרִים רַבִּים סְתוּמִים בַּתּוֹרָה וּמִקְרָא. וְאִלּוּ יָדַע זֶה הַמִּתְהַדֵּר בְּסוֹדוֹתָיו תֵּאָלַמְנָה שְׂפָתָיו מֵהַלְעִיג עַל דִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ. וְלָכֵן כָּתַבְתִּי זֶה לִסְכֹּר פִּי הַדּוֹבְרִים עַל הַצַּדִּיקִים עָתָק:

שנא' (שמואל א' ב' ל') כי מכבדי אכבד ובזי יקלו. ראיית זה הפסוק הוא מקל וחומר. אם הקב"ה שכל בריותיו לא נבראו אלא לכבודו שנאמר (ישעיה מ"ג ז') ולכבודי בראתיו. והן חייבין בכבודו ולא היה בדין להחזיק טובה להם כי לא נבראו לדבר אחר וזו היא מלאכתם ואין להם רשות לעשות אחרת ואעפ"כ אמר כי מכבדי אכבד כ"ש וכ"ש חבריו שאין הגבר (חייס) [חייב] לכבדם אם יעשה להם כי יכבדוהו ועל כפים ישאוהו. וגם בזאת המדה אין בה טורח והיא נאה ומקובלת: