אֲנִ֥י יְהוָ֖ה קְדֽוֹשְׁכֶ֑ם בּוֹרֵ֥א יִשְׂרָאֵ֖ל מַלְכְּכֶֽם׃ (ס)
שד"ל
קדוש ישראל. הכוונה אלהי ישראל, מי שישראל מקדישין אותו ועובדים אותו, ודוגמתו פחד יצחק (בראשית ל"א מ"ב). מי שיצחק מפחד ממנו, וכן בלשון חכמים: קשה יראתם (מכילתא שמות י"ד ב'). האליל שהיו המצרים עובדים ויראים. ולפיכך מצאנו מלככם כפל לשון של קדושכם (ישעיהו מ"ג ט"ו). וכאן ישעיה מגדיל ציור חטאתם, באמרו כי מי שהיה משפטם להקדישו ולרוממו הם בהפך נאצוהו ומאסו בו. מליצת קדוש ישראל מצויה מאד בישעיה, ומעט בכל שאר ספרי הקודש, והיא שלשים פעמים בדברי ישעיה (עם והיה אור ישראל לאש וקדושו ללהבה, י' י"ז, גואל ישראל קדושו, מ"ט ז', אני ה' קדושכם, מ"ג ט"ו, ועם ותשא מרום עיניך על קדוש ישראל דמלכים ב י"ט כ"ב). ורק שתי פעמים בירמיה (נ' כ"ט ונ"א ה'), ושלש בספר תהלים (ע"א כ"ב, ע"ח מ"א, פ"ט י"ט), וזולת המקומות האלה אין עוד המליצה הזאת בכל המקרא (זולתי בחבקוק א' י"ב הלא אתה מקדם ה' אלהי קדושי, ושם לא נזכר ישראל, ואולי קדושי חוזר אל הנביא, לא לכל האומה). וכאלו ראה ישעיה שהיו המכחישים עתידים לשלול ממנו חצי נבואותיו, חתם חותמו בכלן, וכתב מליצת קדוש ישראל בחלק השני כמו בחלק הראשון, ויותר גם כן, כי הנה היא י"ב פעמים בראשון וי"ז בשני.