אַתֶּ֤ם עֵדַי֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה וְעַבְדִּ֖י אֲשֶׁ֣ר בָּחָ֑רְתִּי לְמַ֣עַן תֵּ֠דְעוּ וְתַאֲמִ֨ינוּ לִ֤י וְתָבִ֙ינוּ֙ כִּֽי־אֲנִ֣י ה֔וּא לְפָנַי֙ לֹא־נ֣וֹצַר אֵ֔ל וְאַחֲרַ֖י לֹ֥א יִהְיֶֽה׃ (ס)
פירוש מהרז״ו
זאב וטלה. כל ענין הפרשה מדבר לעתיד וס"ד לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי אמר ה'. ובישעיה ל"ה כתוב ג"כ לא יהיה שם אריה ופריץ חיות בל יעלנה לא תמצא שם והלכו גאולים וכתוב שם אז תפקחנה עיני עורים ואזני חרשים תפתחנה אז דלג כאיל פסח ותרון לשון אלם והמדרש הביא על פ' זאב וטלה העורים מתרפאים כו' היינו מ"ש בישעיה ל"ה וכן פ' לפני לא נוצר אל שם מ"ג ורישא דקרא הוציא עם עור ועיניהם יש וחרשים ואזנים למו וגו' כי אני הוא לפני לא נוצר וגו'. ופי' תחלה הוצא מן הארץ עם עור ואח"כ עינים יש וחרשים ואח"כ ואזנים. וכן הפסחים והאלמים ובכן ידעו וישכילו שה' אחד. ועל הקורא להתבונן בשלשה מקומות אלו בישעיה ל"ה ומ"ג וס"ה שדרשם המדרש כאלו כתובים יחד ע"פ מדה י"ז. והעיקר השייך כאן הוא הדרשה הב':
כלי יקר
ה׳ אֶחָד. בְּמִלַּת ״שְׁמַע״ הָעַיִ״ן גְּדוֹלָה, וּבְמִלַּת ״אֶחָד״ הַדָּלֶ״ת גְּדוֹלָה, רֶמֶז לְמָה שֶׁאָמְרוּ בַּמִּדְרָשׁ (תוס׳ חגיגה ג: ד״ה מי כעמך) שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְיִשְׂרָאֵל מְעִידִין זֶה עַל זֶה כוּ׳ כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיה מג י): ״אַתֶּם עֵדַי נְאֻם ה׳״. וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ שֶׁהֶרְאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה קֶשֶׁר שֶׁל תְּפִלִּין (ברכות ז.). וְעִנְיַן קֶשֶׁר זֶה הוּא כִּדְמַסִּיק (שם ז.) תְּפִלִּין שֶׁל מָרֵי עָלְמָא מַה כְּתִיב בְּהוּ כוּ׳, וּמַסִּיק שָׁם שֶׁכָּתוּב בָּהֶם: ״אֶת ה׳ הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם וַה׳ הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם״, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אַתֶּם עֲשִׂיתֶם אוֹתִי חֲטִיבָה אַחַת בָּעוֹלָם, ״שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה׳ אֱלֹהֵינוּ ה׳ אֶחָד״, גַּם אֲנִי אֶעֱשֶׂה אֶתְכֶם חֲטִיבָה אַחַת בָּעוֹלָם כוּ׳. וְזֶהוּ עִנְיַן קֶשֶׁר שֶׁל תְּפִלִּין, כִּי כְּשֵׁם שֶׁאָנוּ קוֹשְׁרִים כַּחוֹתָם עַל לֵב וּזְרוֹעַ יִחוּד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כֵּן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵשִׂים אוֹתָנוּ כַּחוֹתָם עַל לִבּוֹ, וְכַחוֹתָם עַל זְרוֹעוֹ, לַעֲשׂוֹת אוֹתָנוּ גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ. וְזֶהוּ הַקֶּשֶׁר שֶׁבֵּינֵינוּ עִם בּוֹרְאֵנוּ יִתְבָּרַךְ, שֶׁשְּׁנֵינוּ מְעִידִין זֶה עַל זֶה עִנְיַן הָאַחְדוּת, כְּדֶרֶךְ שֶׁבָּא לִרְאוֹת כָּךְ בָּא לֵרָאוֹת. וְזֶה עִנְיָן נָכוֹן מִצַּד פְּשׁוּטוֹ.
חזקוני
ה׳ אלהי השמים פרש״י ולא אלהי הארץ, שלא היו באי העולם מכירים בו. ובשטה זו תצטרך לפרש כביכול לפני שברא שום דבר שבעולם לא היה אלהי השמים. ועל דוגמא זו אמר הנביא לפני לא נוצר אל ואחרי לא יהיה אחר שתפסוק מפי הבריות ידיעת אלהותו, כלומר אחר שיהיה כל העולם עבר ובטל לא תהיה שום יראה בלעדי אמנם הוא לבדו בלי תחלה ובלי תכלה ומטעם זה ליכא מלכות בברכה ראשונה של תפלת של שמונה עשרה דלא שייך לומר מלך העולם אלקי אברהם שהרי בפרק שהתחיל להיות אלקי אברהם לא היה עדין מלך על כל העולם.