פרשנות מצטטת על ישעיהו מד:ג

והנער שלשה פסוקים אלה הם כדמות הוצעה להודיע מדוע בחר ה' אז לנבאות את שמואל ולא את זולתו, ומדוע נגלה אליו דבר ה' בלילה ההוא, וספר בזה שש סבות, א) מצד זכות שמואל שהיה משרת את ה' מתמיד בעבודת הקדש, והיה לפני עלי, רצה לומר שהיה לפניו וקודם לו במדרגה אל הקדש פנימה (ולכן לא אמר פה כמ"ש למעלה (ב י"א) את פני עלי), ב) מצד מיעוט מציאות הנבואה, והנביאים בדור ההוא כי דבר ה' היה יקר בימים ההם מפני מיעוט מציאותו שזה מורה שלא היו אנשי הדור ההוא מוכנים אל שתחול עליהם רוח ה', ומוסיף אין חזון נפרץ כי השפע האלהית תחשוק בטבעה לרדת על המוכנים, כמ"ש (ישעיה מ"ד ג') כי אצק מים על צמא ונוזלים על יבשה אצק רוחי וכו' כמו שבארתי בפירושי שם, ובעת לא תמצא איש מוכן לקבל השפע הזאת, תדמה כנחל מלא על כל גדותיו אשר אין לו מקום להגיר מימיו, שאז עת ימצא פרץ קטן, יפרוץ נחל מעם גר בשטף כביר ובכח חזק וימלא כל אפיקיו סביב סביב וימלא בקעות ושדות, וכן אחר שאין חזון נפרץ, רצה לומר שהשפע מהמחזה האלהית לא מצאה פרץ לשטוף ולהגיר שפע מימי הקדש, עת מצאה פרץ קטן שהוא שמואל שהיה מוכן אל השפע אז באתהו פתאום בשפע רב עד נזלה גם סביביו כמ"ש (פסוק כ"א) ויוסף ה' להראה בשילה כי נגלה דבר ה' אל שמואל וכמ"ש שם:

ה', עפ"ז יאמר שה' ע"י זכרנו, ר"ל ע"י שיזכור אותנו ע"י הבטחון שאנו בוטחים בו, עי"כ יברך אותנו מחדש, וגם הברכה הזאת תהיה כפי הבטחון ומעלת הבוטח, שיברך את בית ישראל, ויברך בברכה מיוחדת גבוהה ממנה את בית אהרן וכן יברך יראי ה' בברכה מיוחדת יותר גדולה כפי מעלתם, ומוסיף כי (יברך) הקטנים עם הגדולים, שע"י שיברך את הגדולים בברכה פרטיית מיוחדת, תחול אח"כ הברכה הגדולה שברך את הגדולים גם על הקטנים, בענין שהברכה הגדולה שברך את יראי ה' תחול אח"כ גם על בית ישראל, (כמו שכתבתי בפסוק כי אצק מים על צמא ישעיהו מ״ד:ג׳, עי"ש):

ושמת את השלחן מחוץ לפרוכת ואת המנורה נוכח השלחן על צלע המשכן תימנה והשלחן תתן על צלע צפון. כבר עוררתיך כי המנורה ראויה להיותה בדרום כי משם עיקר קבלתה והם זה נוכח זה רמז לתפארת ישראל והשכינה ותרגם יונתן בן עוזיאל והבאת את השלחן ותתגעיל ית פתורא בסטר צפונא מטול דמתמן מתיהב עותרא. ובמנורה אמר תמן גנזי חכמתא דמתילין לנהורא. ויש עוד מפרשים כי טעם נתינת המנורה בדרום כדי שלא יהא צל צפוני במקדש ולילה כיום יאיר. סימן לדבר כי אצק מים על צמא ונוזלים על יבשה (ישעיה מד ג). אצק מים מן הימין על הצמא אוצר הנשמות שנאמר בו צמאה נפשי (תהלים מב ג) ונוזלים מן השמאל על היבשה הידועה וקבל כל אחד מכחו זהו שנאמר עורי צפון ובאי תימן וגו' (שה"ש ד טז). הזכיר תחלה פנת צפון להשפיע לגן כי היא המתפשטת בה תחלה ואחרי כן דרום להפיח בגן היבש ולהשקותו מהשפע העליון ואחרי כן יבא דודי לגנו זה תפארת ישראל המתייחד בה אחרי כן וענין יזלו בשמיו ר"ל להשפיע ברכה לנפרדים ויתבאר לך סוד זה בהקפת המזבח בגזירת האל. והרמז כי עיקר קבלת השכינה הוא ממדת הדין של מעלה שנאמר מי זאת עולה מן המדבר כתמרת עשן מקוטרת מור ולבונה מכל אבקת רוכל (שה"ש ג ו'). כבר ידעת כי השכינה נקראת זאת ודמה אותה בהיותה הולכת לפני מחנה ישראל לתמרת עשן שהוא מתמר ועולה. ואמר עשן לפי שעיקר קבלתה היא משם מקוטרת מור ולבונה ר"ל נפעלת ומקבלת אצילות מזולתה. מור ולבונה הרמז לזרועות עולם זה לבן וזה אדום מכל אבקת רוכל כלולה מן הכל. והזכיר קודם המור האדום רמז לעיקר קבלתה וכתיב טוב ארוחת ירק ואהבה שם משור אבוס ושנאה בו (משלי טו יז) לשון ארוחה מלשון אורח חיים ואהבה שם היא השכינה שעיקר קבלתה משור אבוס שנאמר ופני שור מהשמאל (יחזקאל א י') ושנאה בו ר"ל מדת הדין: