יֹֽצְרֵי־פֶ֤סֶל כֻּלָּם֙ תֹּ֔הוּ וַחֲמוּדֵיהֶ֖ם בַּל־יוֹעִ֑ילוּ וְעֵדֵיהֶ֣ם הֵׄ֗מָּׄהׄ בַּל־יִרְא֛וּ וּבַל־יֵדְע֖וּ לְמַ֥עַן יֵבֹֽשׁוּ׃
דרך חיים
וסדר זאת המסכתא בין מסכת עדיות ובין מסכת עבודה זרה. וצריך לתת טעם למה סדרו המסכתא הזאת עם סדר נזיקין, ולא בסדר אחר. אבל דבר זה כי כל דברי מוסר שמייסר את אחר, מייסר אותו בדין, שכך יעשה וכך לא יעשה. וכל דבר שהוא כמו דין, שייך אל סדר נזיקין, ששם סדרו כל דבר שתולה בדין. והמוסר גם כן במדת הדין, כי אין ספק כי דברי תוכחה הם במדת הדין. ועוד, כי כל דברי מוסר, שהיא דרך ארץ, השכל נותן והדעת מחייב דבר זה, והדבר הזה במדת הדין. ולכך אמרו (ויק"ר ט, ג) שקדם דרך ארץ את התורה כ"ו דורות. כי היה העולם נוהג על ידי דרך ארץ, שהוא לפי שכל האדם, ודבר זה קודם התורה, שהיא מאת השם יתברך. ולפיכך סדרו מסכת עדיות, שכל עדות הוא כמו דין. ואחר כך מסכת אבות, שכל מילי דאבות השכל והדעת מחייב, וזהו כמו דין. ואולי יקשה לך, אם כן, למה אמרו (ב"ק ל.) מאן דבעי למהוי חסידא לקיים מילי דאבות, ובודאי מדת חסידות לפנים משורת הדין, ואם כן למה הוא חסיד כאשר הוא מקיים מילי דאבות. כי אין זה קשיא, דסוף סוף אינו מצות עשה ולא מצות לא תעשה, ומצד זה אינו משפט. רק כי מחייב זה השכל, דומה לנזיקין. ואחר כך סדרו מסכת עבודה זרה, כי העובד עבודה זרה יוצא ממדת המשפט לעבוד אלהים אחרים, שהם תוהו ולא יועילו (עפ"י ישעיה מד, ט). ודבר זה ידוע גם לנבונים איך העבודה זרה יוצא מן הדין. ולכך עשו ישראל את העגל של זהב (שמות לב, ג), ולא של כסף. גם עשו עגל (שם פסוק ד), שהוא פר (ר"ה י.), כי שם מקום המשפט שהם יצאו ממנו.
שפתי כהן
ואמר ועבדתם שם אלהים אחרים, כתרגומו ותפלחון תמן לעממין פלחי טעותא, לומר שהכונה בפיזור כדי שתראו למה הם עובדים שעובדים למתים, ותראו ההפרש שיש ביניכם שאתם עובדים לאלהים חיים, ותשובו אליו ותאמרו אשרינו מה טוב חלקנו, וכן אמר הנביא (ישעי' מ"ד) יוצרי פסל כלם תהו וחמודיהם בל יועילו גו' ובל ידמו למען יבושו, זכור אלה יעקב וישראל עבדי אתה יצרתיך עבד לי אתה ישראל לא תנשני. וכן אמר (שם) חרש עצים נטה קו יתארהו בשרד וגו' כל הפרשה חציו שרף במו אש על חציו בשר יאכל יצלה צלי וישבע אף יחוס ויאמר האח חמותי ראיתי אור ושאריתו לאל עשה לפסלו יסגוד לו וישתחו ויתפלל, לא ידעו ולא יבינו כי טח מראות עיניהם מהשכיל לבותם וגו', אמר אח"כ זכור אלה יעקב וישראל כי עבדי אתה יצרתיך עבד לי אתה ישראל לא תנשני, כן אמר כאן ועבדתם שם אלהים מעשה ידי אדם שהוא עושהו בידו במקבת ובגרזן ונוסרו במסר והשתחוה לו: