פרשנות מצטטת על ישעיהו מד:כה

שלמה המלך יזהיר בכתוב הזה (משלי ג) על מדת הבטחון, מפני שהוא מעקרי התורה והמצות. יאמר שיבטח אדם בהקב"ה בכל לבו ולא יבטח ולא ישען על בינתו, והכוונה בזה שאם יורהו שכלו ותלמדהו בינתו לבטוח בעשרו או בכחו וגבורתו, שלא ישען בזה כלל, רק שישים כל בטחונו בהקב"ה שהוא משיב חכמים אחור ודעתם יסכל, ואין כל מעשיו ומחשבותיו כלום בלתי אם יגזור ה' יתעלה, וזהו שכתוב (משלי י״ט:כ״א) רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום, כי אם אסף עושר לרוב אין לו להחזיק טובה לעצמו כי עשרו לא בא אליו בכחו וקלותו, וכן אמר שלמה ע"ה (קהלת ט׳:י״א) כי לא לקלים המרוץ ולא לגבורים המלחמה וגם לא לחכמים לחם וגם לא לנבונים עשר וגם לא ליודעים חן כי עת ופגע יקרה את כלם. וכן אמר עוד (משלי ט״ז:א׳) לאדם מערכי לב ומה' מענה לשון, ודבורו אינו בידו כי אם ביד הקב"ה וכל שכן שאר כל המעשים, ולפיכך אין ראוי לו לבטוח ולהשען על בינתו ואין לו לתלות תקותו בהשתדלותו רק בהקב"ה, והוא שאמר דוד ע"ה (תהילים ס״ב:ו׳) אך לאלהים דומי נפשי כי ממנו תקותי. כלומר לא בהשתדלותי.

וֶהְיֵה תָמִים מִצְוָה אַחֶרֶת עוֹד בָּעִנְיָן הַזֶּה, כְּטַעַם "תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹהֶיךָ" (דברים יח יג) אַחֲרֵי אַזְהָרַת הַשֵּׁם "לֹא יִמָּצֵא בְךָ קֹסֵם קְסָמִים מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף" וְגוֹ' (שם יח י). וְהָעִנְיָן בִּשְׁנֵיהֶם שֶׁיַּאֲמִין בְּלִבּוֹ כִּי הקב"ה לְבַדּוֹ הוּא בַּעַל הַיְּכֹלֶת בַּתְּחִלָּה וּבַסּוֹף, הוּא הַיָּכוֹל לַעֲשׂוֹת וּלְבַטֵּל, וְלֹא יִשְׁמְעוּ אֶל מְעֹנְנִים וְאֶל קֹסְמִים אוֹ לִמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף, וְלֹא יַאֲמִין שֶׁיָּבֹאוּ דִּבְרֵיהֶם עַל כָּל פָּנִים, אֲבָל יִגְזֹר בְּלִבּוֹ שֶׁהַכֹּל בְּיַד עֶלְיוֹן הָעֶלְיוֹנִים, שֶׁהוּא "אֵל" וְהוּא "אֵל שַׁדַּי", עוֹשֶׂה טוֹבָה שֶׁלֹּא הָיָה בַּמַּזָּל וּמֵבִיא רָעָה בִּהְיוֹת הַמַּזָּל טוֹב וְיָפֶה, כְּפִי שֶׁיִּתְהַלֵּךְ הָאָדָם לְפָנָיו, "מֵפֵר אֹתוֹת בַּדִּים וְקֹסְמִים יְהוֹלֵל" (ישעיהו מד כה). וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ (שבת קנו) צֵא מֵאִצְטַגְנִינוּת שֶׁלְּךָ וְכוּ'. וְרַשִׁ"י פֵּרֵשׁ (רש"י על בראשית י"ז:א') "וֶהְיֵה תָמִים", הֱיֵה שָׁלֵם בְּכָל הַנִּסְיוֹנוֹת. וְרַבִּי אַבְרָהָם אָמַר שֶׁלֹּא יִשְׁאַל עַל הַמִּילָה לָמָּה, וְהוּא כְּטַעַם "יְהִי לִבִּי תָמִים בְּחֻקֶּיךָ לְמַעַן לֹא אֵבוֹשׁ" (תהלים קיט פ). וְהַנָּכוֹן מָה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי:

הבה נתחכמה לו. נראה כ״פ מ״ש לפרש אחות לוטן תמנע וגו׳ איתא בגמ׳ דסנהדרין דף צ״ט ע״ב ת״ר והנפש אשר תעשה ביד רמה זה מנשה שהיה דורש בהגדה כו׳ וכי לא הי׳ משה לכתוב אלא ואחות לוטן תמנע כו׳ אודה ה׳ אשר זכני קצת רמז בזה עפ״י מ״ש האר״י ז״ל כי חכמת האומות באה מניצוצות שנפלו מאחורי׳ ולעתיד כשיתעלו נאמר והאבדתי חכמים מאדום רמז לזה משיב חכמים אחור ואמר עוד וחכם באחור ישבחנה לרמז שהם באים מאחורי החכמה עוד כתב האר״י ז״ל שיעקב שורש נשמתו באה מאחורי חכמה העליונה ועליו היה לתקן ניצוצות האלו שנפלו משורשו והנה אותיות שאחרי אותיות החכמה הם אותיות לוטן והוא היה מניצוצות אלו או שנפלו משורשו ואחות רומז לחכמה כשאחז״ל אחותו ע״ש חכמתה וכן הוא בזוהר גבי רבקה שקראה אחותו ע״ש חכמתה והנה אותיות תמנע מתחלפות באותיות המסמוכו׳ שהם סמא״ל כי התי״ו סמוכה לאל״ף והיא היה מתבקשת להתתקן לכך הלכה אצל יעקב שיתקנה כדאיתא בסנהדרין כי היתה משרשו אך יעקב לא תיקן אלא מחצה שהם אותיות אל״ף למ״ד המתחלפת באותיות ת״מ לכן אמרו יעקב לא מת וכיון שלא קיבל יעקב לתקן אותיות ס״מ הלכה אצל אליפז ומזה היה חכמת אליפז התימני וקראה פלגש וזה שאמר רש״י באיוב ד׳ בפסוק ואלי דבר יגונב כי הנבואה לאליפס היה דרך גניבה כאדם הבא אצל פלגשו וזה שכתב ותמנע היתה פלגש לאליפז וכיון שלא תיקן יעקב אותיות נע מן תמנע היה כח באליפז לרדוף אחריו ולקח ממנו ממונו כיון שלא תיקן אותיות נע שהוא שורש עני אבל להמיתו לא היה בו כח כיון שתיקן אותיות ת״ם וי״ל שזה שאחז״ל כל מקום שנתנו חכמים עינים או מיתנ או עניות שבכח חכמה שבהם יכולי׳ להשליט הדינים שהם מאחורי החכמה או אותיות ת״ם או אותיות ע״ן ושמעתי רמז לזה למה שאחז״ל בב״ק דף ל״ט ע״ב ר׳ יעקב משלם חצי נזק ר׳ יעקב מאי עבידתיה אימא ר׳ יעקב אומר כו׳ שהתנא השמיט תיבת אומר לרמז על יעקב שהיה צריך לתקן עוד החצי וזה שנצטוונו לזכור את אשר עשה לך עמלק לא תשכח וכתב האר״י ז״ל כי זכר הוא מספר פני החכמה ותשכח אחורי החכמה שעי״ז הזכירה יכולין להוציא ממנו הניצוצות ואולי זה היה כח הסם ליגע בגיד הנשה כי נשה מרמז על שכחה כדכתיב כי נשני אלקים את כו׳ וזה היה בחיי מנשה לכן דרש בהגדה וכדאיתא בסנהדרין דף ק״ב ע״ב שנשה שם י״ה וירמוז בזה מה שאמרו מצרים הבה נתחכמה לו כי אותיות מ״ס מתחלפות באותיות ע״ן כנ״ל וזה היה מבחינות אחורי החכמה כנ״ל לכך אמרו הבה נתחכמה לו וירמוז עוד מ״ש חז״ל קטורת מעשרת שהוא על ידי אותיות סמים שמתקנין אותיות ע״נ ששרשו עוני ויבואר עוד במקום אחר בענין הקטורת: