פרשנות מצטטת על ישעיהו מו:ז

וּמִטַּעַם זֶה מָצִינוּ בְּפָרָשַׁת שְׁלַח לְךָ, בְּפָרָשַׁת ״וְכִי תִשְׁגּוּ״ וְגוֹ׳ (במדבר טו, כב–כד) הַמְדַבֶּרֶת בַּעֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁהִקְדִּים שָׁם עוֹלָה לְחַטָּאת, אַף עַל פִּי שֶׁבְּכָל כַּפָּרָה הוּא מַקְדִּים חַטָּאת לְעוֹלָה, לְפִי שֶׁבְּכָל עָוֹן קָדַם הַהִרְהוּר אֶל הַמַּעֲשֶׂה, וּמִכָּל מָקוֹם הַמַּעֲשֶׂה חָמוּר מִן הַהִרְהוּר, עַל כֵּן הוּא מֵסִיר תְּחִלָּה הַגָּדוֹל, וְזֶהוּ הַחַטָּאת הַמְכַפֵּר עַל הַמַּעֲשֶׂה, וְאַחַר כָּךְ הָעוֹלָה עַל רוּחַ הַהִרְהוּר. אֲבָל בַּעֲבוֹדָה זָרָה חֵטְא הַמַּחֲשָׁבָה גָּדוֹל מִן הַמַּעֲשֶׂה, עַל כֵּן הוּא מַקְדִּים הָעוֹלָה לְחַטָּאת. וְכֵן כָּאן הִקְדִּים כַּפָּרַת הַמַּחֲשָׁבָה אֶל הַמַּעֲשֶׂה, כִּי תְּחִלָּה אָמַר ״מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב״ לְכַפֵּר עַל חֵטְא הַמַּחֲשָׁבָה, וְאַחַר כָּךְ אָמַר ״שְׁתֵּי כְתֵפֹת חֹבְרֹת יִהְיֶה לּוֹ״ לְכַפֵּר עַל חֵטְא הַמַּעֲשֶׂה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיהו מו, ז) עַל עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה ״יִשָּׂאֻהוּ עַל כָּתֵף״ וְגוֹ׳. וּלְפִי שֶׁהָעֵגֶל גָּרַם שְׁבִירַת הַלּוּחוֹת שֶׁנָּשָׂא מֹשֶׁה עַל שְׁנֵי כְּתֵפָיו, וְהָיוּ חֲמִשָּׁה דִּבְּרוֹת מוּל חֲמִשָּׁה, וְהָיוּ חוֹבְרוֹת, כִּי הַדִּבְּרוֹת הָיוּ מַקְבִּילוֹת זֶה לְעֻמַּת זֶה, עַל כֵּן בָּא לְכַפָּרָה ״שְׁתֵּי כְתֵפֹת חֹבְרֹת יִהְיֶה לּוֹ״ וְגוֹ׳. וְנוֹסָף עַל כַּפָּרָה זוֹ נַעֲשָׂה הָאָרוֹן שֶׁהָיָה נִשָּׂא עַל שְׁנֵי כְּתֵפָיו בִּשְׁנֵי בַּדֵּי הָאָרוֹן, וְזֶהוּ שֶׁאָמַר (דברים לג, יב) ״וּבֵין כְּתֵפָיו שָׁכֵן״, כִּי צִמְצֵם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁכִינָתוֹ בֵּין שְׁנֵי בַּדֵּי הָאָרוֹן שֶׁהָיוּ מֻנָּחִים עַל כִּתְפוֹת נוֹשְׂאֵי הָאָרוֹן. וְעוֹד צִמְצֵם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁכִינָתוֹ בֵּין שְׁתֵּי כִּתְפוֹת הַכֹּהֵן נוֹשֵׂא הָאֵפוֹד, כִּי בוֹ הָיָה תָּלוּי חֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר בּוֹ הָיוּ הָאוּרִים וְהַתֻּמִּים כְּנֶגֶד לִבּוֹ, וְהָיָה הַשֵּׁם הַמְפֹרָשׁ חָקוּק בָּהֶם.

למען ענותו בבסבלותם. יש אומרים בסכלות עבודה זרה שהיו משעבדים אותם לעבודה זרה כדכתיב ישאוהו על כתף יסבלוהו.

בכתף ישאו. לפעמים תשמש הבי"ת כמלת על, הבהמה אשר אני רוכב בה (נחמיה ב׳:י״ב). אמנם לפי שבכל המקומות שמדבר ממשאת כתף נאמר בהם מלת על, ישאוהו על כתף (ישעיהו מ״ו:ז׳) על כתף תנשאנה (שם מ"ט) על כתף תשא (יחזקאל י״ב:ו׳) רק כאן במשאת ארון, וכן בדברי הימים (ל"ה ג') אמר בלויים, אין לכם משא בכתף. וכן (בד"ה א' ט"ו ט"ו) אמר וישאו את ארון בכתפם במוטות עליהם, נ"ל שבכוונה השמיט במשאת ארון מלת על, כדי לכלול גם כוונה שניה. וזה מדאמרי רבותינו (רבה פ"ה) מעולים היו בני קהת מכל הלויים, שכל הלויים היו טוענין בכלי מקדש היו מהלכין כדרכן פניהם כנגד הדרך אבל בני קהת היו מהלכין אחוריהן לחוץ ופניהם לארון, כדי שלא ליתן אחור לארון, ומזה כתב הרמב"ם (ספ"ב מכלי מקדש) נושאי הארון היו מהלכין פנים נגד פנים. וידוע שהבדים היו נתונים לרחבו של ארון, וארכו של ארון מפסיק בין הבדים אמתים וחצי בין בד לבד שיהיו שני בני אדם הנושאים את הארון מהלכין ביניהם, כמ"ש רש"י ר"פ תרומה ממנחות צ"ח ב', ואחרי שבדרך משאם היו פנים נגד פנים, אם כן לא היו יכולים לעשות פסיעותיהן לפניהם כדרך כל אדם, ועל כרחן היו צריכים לילך לצדדיהן, ומצינו מלת כתף ישמש בכתובים גם לענין צד וצלע, ולכתף השנית, כתף ים כנרת, כתפות הפתח (יחזקאל מ״א:ב׳) כלומר צדדי הפתח, וזהו בכתף ישאו כלומר בפסיעות צדדיות (אין זייטוואֶרטסשריטטען זאָללען זיא טראגען) ולכלול גם כוונה זו השמיט בכל המקומות במשאת ארון מלת על. ובזה מיושב שם בד"ה מלת עליהם אחר מלת בכתפם, וביהושע ג' י"ז אמר, ויעמדו הכהנים נושאי הארון הכן, ופירש"י מכוונים ונצבים זה כנגד זה, כלומר פנים אל פנים. כמו אמת נכון הדבר, על כוון העדות: