נִלְאֵ֖ית בְּרֹ֣ב עֲצָתָ֑יִךְ יַעַמְדוּ־נָ֨א וְיוֹשִׁיעֻ֜ךְ הברו [הֹבְרֵ֣י] שָׁמַ֗יִם הַֽחֹזִים֙ בַּכּ֣וֹכָבִ֔ים מֽוֹדִיעִם֙ לֶחֳדָשִׁ֔ים מֵאֲשֶׁ֥ר יָבֹ֖אוּ עָלָֽיִךְ׃
עץ יוסף
והדברי מלכא קשישי ואיסטרוקוגיסי. לומר שהדברי מלכא אינו מין אומה בפני עצמה, אלא הן הזקנים ואיסטרלוגיסי חוזי כוכבים שהיו לפני המלך, והדברי כמו (ישעיה מז, יג) הוברי שמים:
רקנאטי
כי יקום בקרבך נביא וגו'. כתב הרב הגדול ז"ל יקראנו הכתוב נביא על פי עצמו שיאמר הוא השם דיבר בי בהקיץ ואני נביאו שלוח לכם שתעשו כך ויתכן שירמוז הכתוב למה שהוא אמת כי בנפשות בקצת בני האדם כח נבואיי ידעו בו העתידות ולא ידע האיש ההוא מאין יבא לו אבל יתבודד ותבואהו הרוח לאמר ככה יהיה לעתיד בדבר פלוני ויקראו לו הפילוסופים "כיהין" ולא ידעו סבת הענין אך הענין נתאמת לעיני רואין אולי הנפש בחדושה תדבק בשכל נבדל תתכוין בו והאיש הזה יקרא נביא כי מתנבא הוא ועל כן יבא האות והמופת אשר יאמר עכ"ד ז"ל. ולא ידעתי מה צורך לזה כי אפשר שהאיש הזה מתנבא ברוח טומאה כנביאי אומות העולם והוברי השמים הנאמר עליהם מודיעים לחדשים מאשר יבאו עליך (ישעיה מז יג) והנה חרטומי מצרים בלהטיהם היו עושים בקצת המופתים כמשה רבינו ע"ה בשליחות הש"י. וטעם והיתה תל עולם בעבור היותה חרם שנאמר החרם אותה כי המקום ההוא נתיחד לרוח טומאה וזה טעם ואת כל שללה תקבוץ וגו'. וטעם לא תבנה עוד יש מפרשים כטעם ואבנה גם אנכי ממנה והנה זה הפך לבלתי ידח ממנו נדח (שמואל ב' יד יד) וזהו וידיחו את יושבי עירם ועל כן נקראת עיר הנדחת ומאמר רבותינו ז"ל שאמרו אנשי עיר הנדחת אין להם חלק לעולם הבא ירמוז לזה:
אברבנאל
ודרך חז"ל הוא רחוק מזה. אמרו במדרש רבה אמר רבי כשם שהקרבנות מכפרין כך הבגדים מכפרין דתנן כהן גדול משמש בשמונ' בגדים וההדיוטו' בד' כתונת מכנסים מצנפת אבנט מוסיף עליהן כהן גדול חשן ואפוד ומעיל וציץ. וכתב אנבוניט בפירוש זה המאמר רצו בזה שכל אחד מחשובי האומה ויחידיה צריך למה שיורו ארבעת הבגדים ההדיוטים. אם הכתונת שרומז לשלמות המעשים הגופיים כלם והתכונות המדותיות הצריכות לבני אדם כמו שהכתנת מלבוש כללי לגוף. אחר כך יבואו מכנסים להעיר על עזיבת המותרות והדברים המגונים כתענוגי הגופות ובחירת המצוע בהם שנאמר ועשה להם מכנסי בד לכסות בשר ערוה ממתנים ועד יריכים יהיו. ואמרו חכמינו זכרונם לברכה כל מי שהוא להוט אחרי בולמוס של עריות סוף מאכילין אותו מבשרו. והאבנט בא להדק המכנסים ולדבקם לגוף בחזקה ויעיר על התחזק האיש השלם בהתגברות וממשלת על טבעיו ונחיותיו הנדחפים לרע כאמרו ומושל ברוחו מלוכד עיר. ובמדרש אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל בראתי לכם יצר הרע שאין רע ממנו הלא אם תיטיב שאת היו עוסקים בדברי תורה ואינו שולט בכם אם פורשים אתם מדברי תורה הרי הוא שולט בכם שנאמר ואליך תשוקתו אין משאו ומתנו אלא בך ואם אתה רוצה תמשול בו. והוא אמת מבואר שהמונעים לו ימנה מספרם והם מקיפים את האדם מכל צד מבית ומחוץ. אבל בשלילת המחשבה מהם כל מה שאפשר ומהמותרות ביחוד שאין בהם הכרח בשמירת הגוף ובריאתו יהיה לשלם בטחון מהכשל ברעתם ומאיבודו בסבתם. וכבר נתן לו היכולת והאפשרות על זה בטבע בבחירה שנתן בו. ואמנם המצנפת בא על תיקון המדות והאמונות התלויות בחוק הי"ת ובמעשיו להיותו הכלי המקיף על חדרי המוח שהם מקומות התבונה והזכרנות ומקום החושים והדבור החיצוני שצוה הי"ת גם כן להזהיר. וכמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה על זה. מאי פושעי ישראל בגופם קרקפתא דלא מנח תפילין מעולם. הנך רואה שהשלמות שירמוז אליהם ארבעת הבגדים האלה הם הצריכים לתקון כל איש שלם ונכבד מהאומה ואמנם ארבעת הבגדים שהיה מוסיף עליהם הכהן גדול הם היו מורים על יסודות האמונה ועיקריה ולכן היו מיוחדים בו מאשר הוא המנהיג הכולל לאומה כפי התורה. אם האפוד בא להעיר וללמד מעלת האומה הזאת ולכן הושמו שמות השבטים בשתי כתפות האפוד כי כמו שהראש הוא הגבוה והכתפות הם אחריו היותר עליון שבגוף. כן יעיר שהאדם במינו הוא השלם והמעולה שבנמצאים אחרי המלאך והגלגל שהם הראש באמת. והנכבד מהמין האנושי כלו היא האומה הזאת מצד התורה והם שמות בני ישראל. וכמו שהראש הוא מעיין מכל צד בכתפות וכל מה שירד ממנו יפול עליהם. כן מגמת ההצלחות כלם שישפיעו העליונים שהם כערף להראש תכלית הראשון הוא האומה הזאת כשהיא מוחזקת בשלמותה. כאומרם במדרש זית רענן יפה פרי תואר קרא ה' שמך כל המשקין שאדם מערב בהן אין אדם יודע אי זה עליון ואי זה תחתון אבל שמן זה אפי' אתה מערב אותו עם כל המשקין שבעולם הוא נתון למעלה. כך ישראל בשעה שעושים רצונו של מקום נתונים למעלה שנאמר ונתנך ה' עליון על כל גויי הארץ. וזה הוא אמרם גם כן אין תשוקתן של גשמים אלא לארץ שנאמר (תלים ס"ח) פקדת הארץ ותשוקקה. אין תשוקתו של הקדוש ברוך הוא אלא על ישראל שנא' ואליך תשוקתו. ואם המעיל בא לעורר על אמונת ההשגחה האלהית בדרכי בני אדם ועל כן הושמו בו פעמוני הזהב שהיו משמיעין קול לדעת התנועה והמעשה כאלו יעירהו שיש למעלה ממנו עין רואה ואוזן שומעת כל מעשיו ושא"א הסתרו הוא ומעשיו ומחשבותיו ודבריו מהי"ת. והוא אמרו ונשמע קולו בבואו אל הקדש לפני ה' ובצאתו ולא ימות ירצה בבואו הגמול במעמדו והישרת שלמותו והוא בואו. והעונש במותו והוא אומרו ובצאתו. ובמדרש (תלים י"ח) יפה נוף משוש כל הארץ שלא היה אחד מישראל מיצר בהיות בית המקדש קיים למה שהיה אדם נכנס לשם מלא עונות ומקריב קרבן ומתכפרין לו והוא שמחה רבה. ואמנם החשן והציץ שניהם היו מפרסמין ענין הנבואה ורוח הקודש המיוחדים באומה. וזה כי ההגדה הבלתי נבואיית תהיה אם בדמיון לבד ותקרא קסם ואם במשפטי הככבים ותקרא חכמת השמים והיא היותר נכבדת אחרי הנבואה אע"פ שלא תעשה בהקש ומושכל אלא בשרשים מונעים בנסיונות קדומים עם כל זה היא מלאכה שמונחה נכבד. ואופני עשייתה בלתי מושגים אלא על דרך מחשבה והתבודדות כשאר המלאכות המעשיות העיוניות. וכל מה שיהיה לו שום התלות בעיון ייוחס ללב תחלה אצל בעלי הלשון. וגם כי הלב הוא התחלה ראשונה לכל הכחות לכן צוה שיתן החשן על הלב. ושהוא יורה ויגיד משפטי ענינים נבואיים שאי אפשר להגידם בעיון משפטי הככבים בענין האומה ומקריה ואודותיה. והוא אמרו ונשא אהרן את משפט בני ישראל על לבו לפני ה' תמיד. והושמו בו שמות הי"ב שבטים להגיד שזאת ההגדה הנבואיית מיוחדת בבני ישראל לבדם לא בזולתם כלל. הרי שהחשן הוא מורה מציאות הנבואה בישראל שהוא למעלה מחכמת המערכה השמימיית. והציץ הושם על המצח מקום חדר הדמיון להגיד ולהודיע שההגדה הנבואיית נכבדת מאד מן הקסם שהתלותו בדמיון לבדו. כי הקוסמים השופטים בכח דמיונם בלבד יחטאו ויכזבו ברוב הפעמים ולא יגיעו לעולם למה שתגיע אליו הנבואה ורוח הקדש ולזה היה כתוב על הציץ קדש לה' כי לא היה כקסם ששוא ודבר כזב ידבר ומפני שלמות ההגדה הנבואיית על הככביית והקסמיית אחז"ל (ברכות ד' ד') אורים שמאירים את דבריהם תומים שמתמימים את דבריהם רוצה לומר שההגדה הקסמיית תבא ברמזים נעלמי' מאד באותות רחוקים כאמרם (מגילה ל') קל גברא במתא וקל איתת' בדברא אמנם אלו יאירו דבריה' ויחליטום כי גם משלי הנביאים מיד היו הם משיגים פתרוניהם שאלו היה הנביא מספק על דבר ממה שיראה לא היה מחליט לעשות עליו פעולות מסכנות מבהילות כענין העקידה וזולתם. ואמנם ההגדה הככביית ואם היא יותר מבוארת ויותר נכבדת מהקסמיית הנה היא גם כן תכזב פעמים רבות לסבות נודעות בחכמה ההיא מצורך שמירת תנאים רבים שיעלמו קצתה לפעמים בהכרח וכמאמר הנביא (ישעיה מ"ז) יעמדו נא ויושיעוך הוברי שמים החוזים בככבים מודיעים לחדשים מאשר יבואו עליך. ודרשו חכמינו זכרונם לברכה מאשר ולא כל אשר. אבל הכלים הקדושים האלה הם תומים שדבריהם תמימים בשלמות גדול. והוא אמרם ז"ל גם כן אין הקדוש ברוך הוא נגלה לאומות העולם אלא בחצי דבור. והוא מליצה נכבדת שהנבואה תבוא בדבור שלם על הכח הדברי והמדעי. אמנם הקסם המיוחד לאומות העולם נגלית השגתם בחצי דבור. והוא המדמה בקסם בלבד. הנה הדרך הזה ברמוז הבגדים הוא נכון כפי התורה וכפי הסבר' המיושרת: