פרשנות מצטטת על ישעיהו מח:ט

תרין נוקבין דפרדשקא ואתער רוחא לכלא: הוא חוטמא כמ"ש באדרא רבא דחוטמא מחד נוקבא חיין ומחד חיין דחיין. והם ב' תקונין. האי חוטמא הוא פרדשקא דביה נשיב רוחא לז"א וקרינן ליה סליחה והיא נחת רוח דרוחא דנפיק מהכא. ובאדרא זוטא (רפט.) חוטמא בהאי חוטמא בנוקבא דפרדשקא דביה נשיב רוחא דחיי לז"א כו' חדו שלימא נחת רוח כו'. ופרדשקא הוא עמוד חלול פתוח כמ"ש הר"ש על פ"ו דאהלות שני פרדסקין כו'. ובו מתלבש יסוד דרדל"א . ולכן בכל תיקונים אין בו נקב רק בחוטמא כמו בכל ז"ת אין בו חלל ונקב רק ביסוד. ויש בו שני חללים ודופן א' ביניהם ושניהם נקובין לחוץ כידוע כמו בחוטם. וכמו שאחד הוא ימין ושני להשפיע לשמאל כן בחוטמא אמר באדרא זוטא בז"א רב המנונא סבא אוקים הני תרי נוק' מחד תננא ואשא ומחד נייחא ורוחא טבא אלא דבע"ק כלא ימינא וכלא נייחא והוא דרגא דיסוד (הגהה - וכן נח דרגא דצדיק כידוע וכמ"ש כי אותך ראיתי צדיק לפני וכתיב זה ינחמנו כו' ואמרו נח נייחא לעילא נייחא לתתא): כמ"ש בפ' פקודי דף רמ"ב במקדשא דעבד שלמה איהו תקין ליה ברזא דההוא נהר דנפיק מעדן דאיהו שלמא דביתא ואיהו נייחא דביתא כו' כד אתא שלמה ואתקין מקדשא ההוא מקדשא אתקין ברזא דחביבו דנייחא וע"ד כתיב בשלמה (ד"ה א' כ"ב ט') הוא יהיה איש מנוחה. וכן אמרה נעמי (רות ג' א') הלא אבקש לך מנוח כו'. וביסוד קיבוץ כל הה' גבורות וכן אמר באדרא רבא דף קל"ז חוטמא דז"א כו' תאנא כד אתחבראן כלהו גבוראן כחדא אקרי גבורה חדא וכולהו גבורן שריאן לנחתא מחוטמוי ומהאי תליין אלף אלפין וארבע מאה רבוא כו' שהם ה"ג כידוע. ושני עינים הן דרגא דתרין ביעין וחוטמא יסוד נפיק ביניהון ומתארך מהן וכולל אותן לכן זכה יוסף לטוב עין כמ"ש באדרא רבא דף ק"ל ואמר באדרא זוטא דף רצ"ו תרין ביעין דדכורא דכל משחא ורבות כו' וכן בעיינין אמר שם דף רפ"ט תלה ביה ברכתא דהא במוחא תליין ע"ש. ויסוד עולה יותר למעלה ומתחיל למעלה מן הביעין וכן חוטמא הוא מתחיל יותר למעלה מן העינים. והה"ג מעלה למוח ומוריד משם בסוד דעת כמ"ש בסוד פ' אשה ריח ניחוח לד'. וכן היסוד עולה לדעת וכן מוריד משם כידוע. והוא גבוה יותר מן העינים לכן נאמר ביוסף בן פורת עלי עין. ובחוטמא הוא ריח הניחוח נחת רוח נייחא דרוחא כנ"ל שהוא ביסוד. וכן התבסמות הדינין הוא בחסד שמתגלה ביסוד כמ"ש באדרא רבא ואדרא זוטא וכן התבסמות הדינין בחוטמא בתננא דקרבנא וכמ"ש בתז"ח דף פ"ז ע"ב והאי ח"י באן סליק בוירח ובגיניה אתמר וירח ד' את ריח הנחוח כו' והוא ח"י ברכות ח"י עלמין דכל צלותין לגביה וז"ש באדרא רבא דף ק"ל תאנא כד הוה רב המנונא סבא בעיא לצלאה צלותא אמר לבעל החוט' אני מתפלל לבעל החוטם אני מתחנן והיינו דכתיב (ישעיה מ"ח ט') ותהלתי אחטם לך וידוע שהתפלה בצדיק ח"י עלמין ואע"ג שאמרנו שחוטמא הוא יסוד מ"מ כלול ג"כ מלכות בו כמ"ש באדרא זוטא דכלילן דא בדא. והן יסוד ועטרה שלו. ולכן בו ב' נקבים ימין ושמאל וכן בחוטם ולזה אמר ב"פ לבעל החוטם כו'. והן נגד היכל לבנת הספיר שכולל שתי רוחין יסוד ועטרה כמ"ש בזהר פקודי דף רמ"ה ורמ"ו בהאי היכלא אית רוחא כו' וכל אינון נשמתין דאינון זמינין לאתפרשא לזכאין דכורין לימינא כלהו נקיט להון כו' נפיק רוחא אחרא לשמאלא דאתחזי ואתגניז ואתכליל בהאי רוחא קדמאה ואינון חד כלילין דא בדא כו' וכד אילין נשמתין נוקבין נפקין כו' ולבתר אתכלילו רוחא דא דשמאלא ברוחא דא דימינא כו' ע"ש. ובפרשת בראשית דף מ"א ע"ב היכלא קדמאה כו' אית רוחא דאקרי ספירא כו' דא הוא לימינא לשמאלא אית רוחא דאקרי לבנה ודא אתכליל ברוחא קדמאה כו'. ומ"מ נקרא ע"ש יסוד כמ"ש שם דף מ"ה ע"א יוסף הצדיק עמודא דעלמא נטל היכלא דספיר רוחא כו'. וכן החוטם נקרא ע"ש היסוד. וכן ז"א נקרא ו"ק אע"פ שביסוד נכלל עטרה ואמר שם באמציעתא דהיכלא דא נעיץ חד עמודא כו' והוא פרדשקא ואמר שם ובפרשת פקודי דהאי עמוד סליק בכלהו וכן פרדשקא הולך עד המוח בכל התיקונים. וידוע שיסוד כולל כל הו"ק ולכך נקרא כל וכמ"ש באדרא רבא דף קמ"ג וז"ש דף ק"ל וכד ישלוף דא כל רוחין דלתתא יתערון עמיה. ומאן אינון כתרין קדישין דז"א ואינון שיתא כו' ג' רוחי אינון דכלילן ג' אוחרנין. והם חג"ת כלולין בנה"י. ויסוד כליל כל נה"י כידוע. ואמר בפרשת האזינו (רפז.) וסיהרא קרייה דוד מלכא כו' ושמשא כו' ואינון כרסי יקרא דמלכא דכתיב (תהלים פ"ט ט"ו) צדק ומשפט מכון כסאך צדיק וצדק ה"נ בחד דרגא הוו והן כאן חוטמא. וז"ש באדרא רבא שם ואינון שיתא רוחין כו' ו' מעלות לכסא כו' שיתא אינון ורוחא דע"י דעלייהו הא שבעה והוא גולגלתא השביעית שהיא דע"י כנ"ל. ואמר באדרא רבא בחוטמא אשתמודע פרצופא כו' וכן אמר בז"א דף קל"ז. והוא שיסוד הוא הדרת פנים וכן בחוטם אשתמודע פרצופא שבע"ק חוטמא אריך כמ"ש באדרא זוטא דף רצ"ד חוטמא דעתיקא קדישא אריך ואתפשט ואקרי ארך אפים אבל דז"א קצר כמ"ש שם והאי חוטמא זעיר וכד תננא שרי נפיק בבהילו ואתעבד דינא ומאן מעכב להאי חוטמא דעתיקא וכן אמר באדרא רבא תאנא האי חוטמא זעיר וכד כו'. ולכן נקרא ז"א וע"ק אריך אנפין (הגהה - וכן נקרא על שם פנים של זעם ופנים של רצון): וז"ש בחוטמא אשתמודע פרצופא. ואמר שם וכולא תליין בחוטמא והוא דרגא דיסוד דכלא תליא ביה כמ"ש בפרשה פקודי דף רנ"ח איהו נטיל כלא וכד אתחבר בהיכליה כדין מתערי כולהו כו' ובג"ד כלהו קיימין בהאי כו'. וז"ש נהר די נור נגיד כו' והוא ג"כ בחוטמא דז"א שהוא יסוד שנקרא נהר די נור מסטרא דשמאלא כמ"ש בתז"ח. וז"ש (חגיגה י"ב ב') להיכן שפיך על אשר קומטו בלא עת תתקע"ד דורות כו' שנאמר (איוב כ"ב) אשר קומטו ולא עת נהר יוצק יסודם והוא יסוד הנ"ל. ואותן תתקע"ד דורות שיצאו בלא עת רצון בעולם התהו שהן יצאו בדינין וזהו קומטו בקמיטו דחוטמא כנ"ל לכן נהר כו'. ורנב"י אמר לברכה אלו שמקמטין א"ע כו' הקב"ה מגלה להם סוד כו' והוא רוחא דחכמתא דיתער מהאי חוטמא לע"ל כמ"ש באדרא רבא ובההוא זמנא יתער ע"י רוחא כו'. ואמר במצחא אתגליא בצלותא דתתאי ובעינא פקיחא תדירא לפי שהספירות בעולם התהו יצאו מעיינין ואח"כ בתיקון יצאו ממצח הרצון וכל שבא בתוספות חסרין לפעמים ואינן באים אלא ע"י תפלות התחתונים אבל כל שבא בתחילה א"א שיחסר לעולם: ואמר בעינא חד עינא. ובחוטמא תרין נוקבין לפי שהנוקבין משמשין שני דברים מא' חיין ומא' חיין דחיין וכ"ש בז"א בא' תננא ובא' נייחא כנ"ל לפי שהן ב' בחינות כנ"ל יסוד ומלכות משא"כ בעינים שהן נו"ה שמשמשין אפילו בז"א דבר א' וכ"ש בע"ק שהן תרי פלגי דגופא וכמ"ש בתז"ח בסופו כל אומנותי' דחבריה איהו עביד כו'. ואמר ואתער רוחא לכלא כמ"ש (בראשית) כל אשר נשמת רוח חיים באפיו ואמר באדרא רבא דף ק"ל חד רוחא נפיק לז"א כו' וחד כו' לבריה דדוד כו' לפי שהן יסוד כלל הז"א ועטרת המלכות כנ"ל. וז"ש (חגיגה י"ד א') כרסוון א' לו וא' לדוד. ע"כ ז' תיקונים:

וברוח אפיך. הַיּוֹצֵא מִשְּׁנֵי נְחִירַיִם שֶׁל אַף. דִּבֵּר הַכָּתוּב כִּבְיָכוֹל בַּשְּׁכִינָה דֻּגְמַת מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם, כְּדֵי לְהַשְׁמִיעַ אֹזֶן הַבְּרִיּוֹת כְּפִי הַהֹוֶה, שֶׁיּוּכְלוּ לְהָבִין דָּבָר; כְּשֶׁאָדָם כּוֹעֵס יוֹצֵא רוּחַ מִנְּחִירָיו; וְכֵן "עָלָה עָשָׁן בְּאַפּוֹ" (תהלים י"ח), וְכֵן "וּמֵרוּחַ אַפּוֹ יִכְלוּ" (איוב ד'), וְזֶהוּ שֶׁאָמַר "לְמַעַן שְׁמִי אַאֲרִיךְ אַפִּי", (ישעיהו מ"ח) – כְּשֶׁזַּעְפּוֹ נָח, נְשִׁימָתוֹ אֲרֻכָּה, וּכְשֶׁהוּא כּוֹעֵס נְשִׁימָתוֹ קְצָרָה, "וּתְהִלָּתִי אֶחֱטָם לָךְ" (שם) – וּלְמַעַן תְּהִלָּתִי אָשִׂים חֹטֶם בְּאַפִּי לִסְתֹּם נְחִירַי בִּפְנֵי הָאַף וְהָרוּחַ שֶׁלֹּא יֵצְאוּ, לָךְ – בִּשְׁבִילְךָ, אֶחֱטָם, כְּמוֹ "נְאָקָה בְּחֹטֶם" בְּמַסֶּכֶת שַׁבָּת, כָּךְ נִרְאֶה בְּעֵינַי. וְכָל חֲרוֹן אַף שֶׁבַּמִּקְרָא אֲנִי אוֹמֵר כֵּן; חָרָה אַף כְּמוֹ "וְעַצְמִי חָרָה מִנִּי חֹרֶב" (איוב ל'), לְשׁוֹן שְׂרֵפָה וּמוֹקֵד, שֶׁהַנְּחִירַיִם מִתְחַמְּמִים וְנֶחֱרִים בְּעֵת הַקֶּצֶף, וְחָרוֹן מִגִּזְרַת חרה כְּמוֹ רָצוֹן מִגִּזְרַת רצה, וְכֵן חֵמָה לְשׁוֹן חֲמִימוּת, עַל כֵּן הוּא אוֹמֵר "וַחֲמָתוֹ בָּעֲרָה בוֹ" (אסתר א'), וּבְנוֹחַ הַחֵמָה אוֹמֵר "נִתְקָרְרָה" דַּעְתּוֹ:

להכעיסו, באו בענין הזה ואילך ארבעה שרשים נרדפים, כעס, אף, חמה, קצף, וההבדל שביניהם כך, כל דבר המתנגד לתשוקת הנפש ומונע ממנה תאותה, יוליד בה כאב ועצב, ושם ההרגשה ההיא כעס , כמו כעס לאביו בן כסיל (משלי י"ז כ"ה), עמל וכעס תביט (תהלים י' י"ד), והוא הפך השמחה והשחוק, כמ"ש טוב כעס משחוק (קהלת ז' ג'), ואם יהיה המתנגד לנפשנו בעל בחירה ורצון, אז יעורר את רוחנו להנקם ממנו ולהשיב לו כגמולו, וכל תשוקה מחממת את גוף האדם ומרתחת את דמו, ובבחינה ההיא תקרא התשוקה להנקם בשם חרון או חמה, ופעמים שמרוב החום תקצר הנשימה, עד שירחיב האדם את חוטמו ויעלה אף לתת מקום לרוחו לצאת, ובבחינה ההיא תקרא אף, והעוצר ברוחו ומתגבר על תשוקת הנקמה יקרא מאריך אף או מחטים, כדרך למען שמי אאריך אפי ותהלתי אחטם לך (ישעיה מ"ח ט'), ויש שעל ידי רתיחת הדם יצא מפי האדם כקצף על פני המים (הושע י' ז'), שהם אבעבועות הנולדים על פני המים מחוזק השטף, ובבחינה ההיא נשתמש בשורש קצף, הנך רואה שמלות חמה וקצף ואף וחרון הם משותפים, שהוראת כולם תשוקת הנקמה מאת המתנגד לתאות נפשנו, ואינן נבדלות כי אם בחוזק וחולשה, אבל תיבת כעס לא תפול כ"א על הרגשת העצב לבדה מבלי תשוקת הנקמה, ומלת רוגז אינה משותפת עמהם כלל, כי הוראתה מענין התנועה והנדנוד, ובלשון ארמית הושאלה גם היא על הקצף, לפי שהמתקצף מדרכו להתנועע ולרגוז בכל איבריו: