צְא֣וּ מִבָּבֶל֮ בִּרְח֣וּ מִכַּשְׂדִּים֒ בְּק֣וֹל רִנָּ֗ה הַגִּ֤ידוּ הַשְׁמִ֙יעוּ֙ זֹ֔את הוֹצִיא֖וּהָ עַד־קְצֵ֣ה הָאָ֑רֶץ אִמְר֕וּ גָּאַ֥ל יְהוָ֖ה עַבְדּ֥וֹ יַעֲקֹֽב׃
שד"ל
הן עבדי אתמך בו, יונתן רד"ק ודון יצחק פירשו על מלך המשיח, רבנו סעדיה על כרש, ראב"ע ורוז' (בדפוס ראשון) וגיז' על הנביא או על להקת הנביאים, והנכון כדעת רש"י ורוז' (בדפוס שני), וכתרגום יוני המיוחס לשבעים זקנים, שהפרשה אמורה על ישראל, הנקראים כלם עבד ה' ובחירו, כמו למעלה ואתה ישראל עבדי יעקב אשר בחרתיך, ואומר לך עבדי אתה בחרתיך ולא מאסתיך, וכן למטה ועתה שמע יעקב עבדי וישראל בחרתי בו (מ"ד א'), זכור אלה יעקב וישראל כי עבדי אתה וגו' (שם כ"א), למען עבדי יעקב וישראל בחירי (מ"ה ד'), גאל ה' עבדו יעקב (מ"ח כ'), והראיה הברורה כי עבד ה' האמור בפרשה הזאת אינו אלא ישראל היא כי למטה אומר מי עור כי אם עבדי וחרש כמלאכי אשלח מי עור כמשלם ועור כעבד ה', ואח"כ אומר והוא עם בזוז ושסוי, ואח"כ מי נתן למשיסה יעקב וישראל לבוזזים, הנה מבואר כי העבד והמלאך הם הם העם, והעם הוא יעקב וישראל; והזכיר כאן שבח ישראל העובדים אל אמת, כנגד מה שהזכיר גנות עכו"ם אשר כלם און אפס מעשיהם.
כלי יקר
וְעַל צַד הָרֶמֶז, יֵשׁ מָקוֹם אִתִּי לְפָרֵשׁ שְׁנֵי שְׁמוֹתָיו שֶׁל יַעֲקֹב עַל שֵׁם שְׁנֵי הַגְּאוּלוֹת, יַעַן כִּי מָצִינוּ לְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ירמיהו כג:ז-ח) לֹא שֶׁתֵּעָקֵר יְצִיאַת מִצְרַיִם לְגַמְרֵי, אֶלָּא שֶׁזְּכִירַת נִסֵּי יְצִיאַת מִצְרַיִם יִהְיוּ טָפֵל, וְזִכְרוֹן נִסִּים שֶׁלֶּעָתִיד יִהְיוּ עִקָּר. וְכֵן כָּאן אָמְרוּ (בראשית רבה עח:ג) לֹא שֶׁיֵּעָקֵר שֵׁם יַעֲקֹב לְגַמְרֵי, אֶלָּא יִהְיֶה טָפֵל וְשֵׁם יִשְׂרָאֵל עִקָּר. אִם כֵּן שְׁנֵיהֶם עִנְיָן אֶחָד. וְכֵן הוּא אוֹמֵר בִּגְאוּלָה אַחֲרוֹנָה (ישעיהו מ:ד) ״וְהָיָה הֶעָקֹב לְמִישׁוֹר״ – עָקֹב נִגְזָר מִן שֵׁם יַעֲקֹב, וּמִישׁוֹר נִגְזָר מִן שֵׁם יִשְׂרָאֵל יָשָׁר אֵל. וּלְפִי שֶׁנֶּאֱמַר (מיכה ז:טו) ״כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת״, שְׁמַע מִינָהּ שֶׁנִּסִּים שֶׁלֶּעָתִיד לֹא יִהְיוּ גְּדוֹלִים מִן נִסֵּי מִצְרַיִם, וְלָמָּה יִהְיוּ נִסֵּי מִצְרַיִם טָפֵל? אֶלָּא לְפִי שֶׁבִּגְאוּלָה שֶׁל מִצְרַיִם לֹא הָיָה זְכוּתָם מַסְפִּיק לְהוֹצִיאָם בְּיָד רָמָה, וְהֻצְרְכוּ לֵילֵךְ בְּעָקְבָה וּרְמִיָּה, כִּי אָמְרוּ ״נֵלְכָה לִזְבֹּחַ לַה׳ אֱלֹהֵינוּ״ (שמות ה:ג), וְכָל בּוֹרֵחַ הוֹלֵךְ בְּחִפָּזוֹן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות יב:יא) ״וַאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ בְּחִפָּזוֹן״. וּגְאוּלַת בָּבֶל פְּשִׁיטָא שֶׁלֹּא הָיְתָה גְּאוּלָּה שְׁלֵמָה כִּי אִם פְּקִידָה בְּעָלְמָא, וְגַם שָׁם נֶאֱמַר (ישעיהו מח:כ) ״צְאוּ מִבָּבֶל בִּרְחוּ מִכַּשְׂדִּים״.
רבנו בחיי
ועתה ברח לך אל מקומך. פירש החכם רד"ק בשם אביו ז"ל כי אין זה בריחה ממש אלא כמי שאומר מהר ללכת, ואמר כי כמוהו (ישעיהו מ״ח:כ׳) ברחו מכשדים, כי ביד רמה ובקול רנה יצאו ישראל מבבל. וכן ביונה (יונה א׳:ג׳) לברוח תרשישה, ולא היתה כוונת יונה שיוכל לברוח מהקב"ה אלא שימהר ללכת לתרשיש, וזהו שאמר מלפני ה', ולא אמר מפני ה' כמו שאמר (תהילים קל״ט:ז׳) ואנה מפניך אברח. ומה שמהר ללכת היתה כוונתו כדי שלא יתן הקב"ה אות ומופת לאנשי נינוה וישובו ותהיה תשובתן גורמת כליה לישראל. ועל זה אמר אחר כך (יונה ד׳:ב׳) על כן קדמתי לברוח תרשישה, ואין לך אות גדול מאות הים כי אותם שהטילוהו הכירוהו כשיצא מן הים ואז ויגע הדבר אל מלך נינוה. ויפה פירש אלא שרז"ל הבינו בריחה ממש מארץ ישראל כדי שלא תחול עליו הנבואה ולא ילך בשליחות זה.