פרשנות מצטטת על ישעיהו מ:ב

צבא. בא גם על הזמן, כי מלאה צבאה (ישעיהו מ׳:ב׳), כל ימי צבאי (לקמן י"ד י'), והוא על משך הזמן הקבוע לאיזה דבר, שמציין קבוצת חלקי הזמן הרגעים והשעות והימים כצבא, שהם קיבוץ אישים להיות חיל כללי, ור"ל שיש להאדם משך זמן קבוע כמה יחיה עלי ארץ:

וַיֹּסֶף אַבְרָהָם וַיִּקַּח אִשָּׁה וּשְׁמָהּ קְטוּרָה. חָזַר וְנָשָׂא אֶת הָגָר וּקְרָאָהּ קְטוּרָה עַל שֵׁם שֶׁמַּעֲשֶׂיהָ נָאִים כִּקְטֹרֶת, וְכֵן מַשְׁמַע לְשׁוֹן ״וַיֹּסֶף״ שֶׁנְּשָׂאָהּ שֵׁנִית. וְיֵשׁ לָנוּ לִתֵּן טַעַם לָמָּה קְרָאָהּ עַכְשָׁיו קְטוּרָה עַל שֵׁם מַעֲשֶׂיהָ, וְעוֹד שֶׁזֶּה סוֹתֵר לְמַה שֶּׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י פָּרָשַׁת וַיֵּרָא (בראשית כא, יד) ״וַתֵּלֶךְ וַתֵּתַע״ שֶׁחָזְרָה לְגִלּוּלֵי בֵית אָבִיהָ. וְהַקָּרוֹב אֵלַי לוֹמַר בָּזֶה שֶׁמִּתְּחִלָּה גֵּרְשָׁהּ עַל פִּי בַּקָּשַׁת שָׂרָה, כִּי אַבְרָהָם הָיָה טָפֵל לְשָׂרָה בִּנְבוּאָה, וְיָדְעָה שָׂרָה בִּנְבוּאָה שֶׁסּוֹפָהּ לַחֲזוֹר לְגִלּוּלֵי בֵּית אָבִיהָ, וְגַם רָאֲתָה בְּיִשְׁמָעֵאל בְּנָהּ שֶׁהָיָה מְצַחֵק שֶׁיֵּשׁ בְּמַשְׁמָעוּתוֹ גַּם עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לב, ו) ״וַיָּקוּמוּ לְצַחֵק״. עַל כֵּן אָמְרָה ״גָּרֵשׁ (אֶת) הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ״, כִּי מַעֲשֵׂה שְׁנֵיהֶם שָׁוִים, ״כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹּאת עִם בְּנִי עִם יִצְחָק״, כִּי לֹא יִירַשׁ מִמַּעֲשֵׂה אַבְרָהָם. וַיֵּרַע הַדָּבָר בְּעֵינֵי אַבְרָהָם כִּי לֹא יָדַע בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ אֱמוּנַת הָעֲבוֹדָה זָרָה אֲשֶׁר בְּלִבָּם, לְפִיכָךְ נֶאֱמַר לוֹ ״כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ״, וּמִכָּאן לָמְדוּ שֶׁאַבְרָהָם טָפֵל לְשָׂרָה בִּנְבוּאָה. מִיָּד ״וַיְשַׁלְּחֶהָ״ בְּגֵרוּשִׁין, ״וַתֵּלֶךְ וַתֵּתַע״ כַּאֲשֶׁר אָמְרָה שָׂרָה. וְאִם כֵּן, מֵאַחַר שֶׁגֵּרְשָׁהּ מֵחֲמַת עֶרְוַת דָּבָר שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה, קָשֶׁה אֵיךְ חָזַר וּלְקָחָהּ. עַל כֵּן בָּא לְתָרֵץ וְלוֹמַר שֶׁעָשְׂתָה תְּשׁוּבָה, כְּמוֹ יִשְׁמָעֵאל בְּנָהּ שֶׁעָשָׂה גַּם כֵּן תְּשׁוּבָה, וּכְדֵי לְפַרְסֵם זֶה קָרָא אַבְרָהָם שְׁמָהּ קְטוּרָה, עַל שֵׁם הַקְּטֹרֶת, כִּי פִּרְסֵם לַכֹּל שֶׁעָשְׂתָה תְּשׁוּבָה. וְכָל בַּעַל תְּשׁוּבָה נַעֲשִׂים לוֹ הַזְּדוֹנוֹת כִּזְכֻיּוֹת, וְהַזְּדוֹנוֹת עוֹלִים לְרֵיחַ נִיחוֹחַ כְּמוֹ הַזְּכֻיּוֹת. עַל כֵּן הִמְשִׁילָהּ לִקְטֹרֶת, שֶׁהַחֶלְבְּנָה שֶׁרֵיחָהּ רַע עוֹלָה לְרֵיחַ נִיחוֹחַ כְּכָל שְׁאָר הַבְּשָׂמִים, וְזֶה דִּמְיוֹן נָאוֹת עַל חֲטָאֵי הַבַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה שֶׁעוֹלִין לְרֵיחַ נִיחוֹחַ, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיהו מ, ב) ״כִּי נִרְצָה עֲוֹנָהּ״, שֶׁאַחַר הַתְּשׁוּבָה גַּם הֶעָוֹן נִרְצֶה וּמְקֻבָּל, עַל כֵּן נִקְרֵאת קְטוּרָה.

גם מזה הטעם מכות משולשות שיראה שלשה ספרים נפתחין לפניו וב' רצועות עולות ויורדות בו הן הן מלאכי אלקים מתרין סיטרין רצועין בישין לאלקאה עולים ויורדים בסולם זה שהוא עמוד שכפו בו את האדם וכדי לזכור (בראשית כח) והנה י"י נצב עליו שהוא פגום בו לכן ב' רצועות כל א' כפול לשנים (ישעיה מ) כי לקחה מיד י"י כפלים שהוא כפל כפל כי שנים הם כפל ושנים שהם ארבעה הם (שם) כפליים בכל חטאותיה שכן גוליירין בישין דמתגרין במלחמה הם ג"כ ד' המרומזין במזמור (תהלים עח) והוא רחום עון משחית אף חמה ז"ש (דברים כח) אם לא תשמור לעשות וגו' והפלא י"י שם של י"י והיו המכות משולשין כי ג' אותיות השם הם העיקרים יו"ד ה"א וא"ו הם בגימטרי' ל"ט והיו משולשות עם שלשה בני אדם לרמוז על ג' אותיות השם ז"ש (שם כה) והכהו לפניו כדי רשעתו ר"ל בדבר שפגם שהוא בשם של מ"ה במספר אותו השם מכין אותו וק' מאי ענין זה של ושמתם את דברי הברית שהוא סוף התוכחה לכאן וחוזר לתחלת המקרא ויש לתרץ כי בפסוק שאחר זה מתחיל משה אתם נצבים כולכם לפני י"י אלקיכם וסידרן ה' דרגין ראשיכ' שבטיכם זקניכם ושוטריכם כל איש ישראל הא ה' דרגין דימינא טפכם נשיכם וגו' הא ה' דשמאלא כלהו דרגין אתיין כגוונא דלעילא כמ"ש בזוהר פרשת יתרו לעברך בברית י"י ובאלתו הרי שכרת משה ברית עם ישראל ה' פעמים לכן מי שנתחייב מלקות כופין אותו על העמוד שתי ידיו הילך והילך נגד ה' דרגין דימינא וה' דרגין דשמאלא שפגם בהם האדם ומאחר שזה הוא התחלת הברית כענין סידר שסידר משה המרכבות למטה מול מרכבות דלעילא לכי חוזר לתחלת המקרא שזה הפסוק הוא תחלת המקרא והתחלת הברית גם שלש של שלש אלו רומזין על שפגם בג' נפש רוח נשמה שהן הן ג' עולמות בי"ע נרמזין בראשי תיבות והיה אם בין הכות ה"רשע ו"הפילו ה"שופט ר"ת ג' אותיות השם (בראשית כז) הו"ה גביר לאחיך אף שפתח ו"היה אם בין על ד' אותיות השם מ"מ אצילות היא נעלם מן י' של שם לכן כופין ב' ידיו על העמוד שגם בי' של שם פגם (דברים כה) ו"הפילו ה"שופט ו"הכהו שענין ההכאה להמתיק ג' בתי דינין אלו ולכן שליש מלפניו הוא הנפש אשר עומדת וחופפת עליו בקבר ולאחריו כדי ב' רשעיות נגד רוח ונשמה שהרוח הולך ולא ישוב והנשמה הולכת לעילא (ת'ק'ע'ו בריתות על כל מצוה הוא סוד יחוד קב"ה ושכינתיה מנין יסו"ד מלכו"ת (משלי ג) בכל דרכיך ד"ע ה"ו):