פרשנות מצטטת על ישעיהו מ:יג

כי המשא יהיה לאיש דברו. אע"פ שאתם מהפכין את המשא לגנאי משא דבר ה' לאיש דברו ולאיש עצתו הוא מגלהו ואתם מהפכין אותו ללשון משאוי זו לא שמעתי כן והיא עיקר אבל כך שמעתי כי המשאוי יהי' משאוי של פורענות למי שאומרו השואל מה משא, ע"א משא ה' ל' נבואה הוא והיה הנביא השקר שואל לנביא האמת לאמר לו את דבר הקב"ה בל' שבא הסיגנון אליו והסיגנון לא היה מפרש הדיבור כל כך והיה נביא השקר מהפך את הפי' לצד אחר והיה מדבר בדוגמת נביא האמת כדי שיאמינו בו וכן עשה חנניה בן עזור לכן הוא אומר אל תשאלו משא ה' את ל' הסגנון אלא מה דבר ומה ענה את פירוש הדבר שאלו לנביא אמת לאמר להם מה הקב"ה אומר ולהיכן נוטין את דבריו:

והנה הביא ברוח ששה שתופים. הא', שיאמר על יסוד האויר, והוא היסוד הפשוט. ב', שיאמר על הרוח המנשבת, ובזה הורה הרב דעתו כשאין הרוח אויר מתנועע כמו שכתב אבוחמד, אבל הוא מהנמצאות המורכבות. ג', הוא שיאמר רוח על רוח החיים. ד', שיאמר על הכח הדברי והוא השכל בפעל הנשאר אחרי המות, ואמר הרב אשר לא ישיגהו ההפסד, רמז למושכלות הנקנות שאין בהם התחלה להפסד, ובזה העיר הרב על שהשכל הנקנה באמצעות המושכלות והאמצעות, הוא הנשאר אחרי המות. ה', הוא שיאמר רוח על השפע הנבואיי אשר יחול מהנבדל על נפש הנביא, והנה הביא הרב בשתוף הזה פסוקים מהנבואה האלהית ופסוקים מרוח הקודש, לפי שגם זה יאמר נבואה ע"ד העברה. ו', שיאמר רוח על הרצון והכוונה, והביא מזה מי תכן את רוח ה' ואיש עצתו יודיענו (ישעיה מ' י"ג). ואמר הרב בפירושו, מי אשר ידע סדר רצונו או ישיג הנהגתו למציאה איך היא, ויודיענו אותה:

לִקְמָצִים קֹמֶץ עַל קֹמֶץ יָד עַל יָד הָיוּ אוֹצְרִים, לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על בראשית מ"א:מ"ז). וְתַרְגּוּם אוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על בראשית מ"א:מ"ז) "לְאוֹצְרִין", כִּי הַחֲפִירוֹת הָעֲשׂוּיוֹת בָּאָרֶץ לְאוֹצָר אוֹ לִדְבָרִים אֲחֵרִים יִקָּרְאוּ קְמָצִים, "בְּאַחַת הַפְּחָתִים" (שמואל ב יז ט) תִּרְגֵּם יוֹנָתָן "בַּחֲדָא מִן קֻמְצַיָּא", וְכֵן כָּל פַּחַת (ישעיה כד יז יח) תִּרְגֵּם "קֻמְצָא", וְהוּא קָרוֹב מִן "חוֹפֵר גּוּמָּץ" (קהלת י ח), כִּי הַגִּימֶ"ל תְּשַׁמֵּשׁ בְּכָאן כְּמוֹ קוּ"ף כַּאֲשֶׁר תְּשַׁמֵּשׁ כְּמוֹ כָּ"ף בְּ"אַל יֶחְסַר הַמָּזֶג" (שיר השירים ז ג) מִן "מָסְכָה יֵינָהּ" (משלי ט ב), "וְכַנָּה אֲשֶׁר נָטְעָה יְמִינֶךָ" (תהלים פ טז) שֶׁהוּא כְּמוֹ "גַּנָּה" (ישעיהו א ל), "וַיִּסָּכְרוּ מַעְיְנֹת תְּהוֹם" (בראשית ח':ב') כְּטַעַם וַיִּסָּגְרוּ, "עַל אֶרֶץ מְכוּרָתָם" (יחזקאל כט יד), "מְכֹרֹתַיִךְ וּמוֹלְדוֹתַיִךְ" (שם טז ג), "וְסִכַּרְתִּי אֶת מִצְרַיִם" (ישעיהו יט ד) – הַכָּ"ף וְהַגִּימֶ"ל בָּהֶם שָׁוִים, וְיִשְׁתַּוּוּ הַקּוּ"ף וְהַכָּ"ף תָּמִיד, כְּמוֹ "קוֹבַע" (שמואל א יז לח) "וְכוֹבַע" (יחזקאל כז י), "תִּקֵּן מְשָׁלִים הַרְבֵּה" (קהלת יב ט) כְּמוֹ "מִי תִכֵּן אֶת רוּחַ ה'" (ישעיהו מ יג), וְרַבּוֹתֵינוּ יֹאמְרוּ מִלְּשׁוֹן קִשּׁוּט – תַּכְשִׁיטִים (שבת סג), וּתְקַשֵּׁט (ירושלמי כתובות פ"ו ה"ג), וְכֵן "וַיַּצִּקוּ אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וַיַּעַל אֶבְיָתָר עַד תֹּם כָּל הָעָם לַעֲבֹר מִן הָעִיר" (שמואל ב טו כד), אָמַר בּוֹ הַתַּרְגּוּם "וַאֲקִימוּ יָת אֲרוֹנָא", עֲשָׂאוֹ כְּמוֹ "וַיַּצִּיגוּ", וּכְעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (שמואל ב ו יז) "וַיָּבִאוּ אֶת אֲרוֹן ה' וַיַּצִּגוּ אֹתוֹ בִּמְקוֹמוֹ" מִלְּשׁוֹן "אַצִּיגָה נָּא עִמְּךָ" (בראשית ל"ג:ט"ו), "וְהִצַּגְתִּיו לְפָנֶיךָ" (בראשית מ"ג:ט'):