פרשנות מצטטת על ישעיהו מ:יט

זה חוט של שדרה. בפירוש קהלת פרש״י שהוא לבן ככסף, ובמותו חסר מוחו ומתרוקן ויבש ומתעקם בתוך החוליות ונעשה כשלשלת. ירתק לשון (ישעיה מ, יט) רתוקות כסף:

אנסכה בשמחה וגו׳. רבנן אמרי [מהו אנסכה – אנתכה] ינתך יצר רע לפני יצר טוב ^דמפרש המלה אנסכה משורש נסך והכ"ף הוא מן השרש [ובא מארך בקמ"ץ וה"א כמו אדבּרָה] ודומה הוא להשרש נתך שהוראת שניהם הוא התכה ויציקה כמו הפסל נסך חרש (ישעיהו מ׳:י״ט) התיכו עבדיך את הכסף (מלכים ב כ״ב:ט׳) שיהא היצה"ר נתוך ונמס לפני היצ"ט. , וראה בטוב – בטובתו של עוה"ב, ומה ת"ל והנה גם הוא הבל [לפי] שכל שלוה שאדם רואה בעוה"ז הבל הוא לפני שלותה של עוה"ב, שבעוה"ז אדם מת ומוריש שלותו לאחר, אבל לעוה"ב כתיב (ישעיהו ס״ה:כ״ב) לא יבנו ואחר ישב.
(שם)

שגלשו מהר גלעד. הר שגלשתם מתוכו עשיתיו גל ועד לאוה"ע ^לחעיין משכ"ל אות ב' וג'. ואיזה זה, זה ביהמ"ק, שנאבד נורא אלהים ממקדשיך ^לטוקרי לביהמ"ק הר ע"ש הכתוב (דה"י ב' ג') ויחל שלמה לבנות את בית ה' בירושלים בהר המוריה, וקראו גלעד ע"ש שהוא גל ועד לאוה"ע שהשכינה שורה בישראל ומשם מורא יוצאה לעולם וכמש"כ נורא אלהים ממקדשיך. , ומה הגלשה הגלשתם מתוכו ^מכלומר איזה זכות ותועלת קרחתם ממנו, דשורש גלש הוא מענין מריטה וקריחה [תרגום גבח הוא (פ' תזריע) גלוש הוא]. שניך כעדר הקצובות, מלין קצובין אלו בגדי כהונה גדולה ^מאשמכפרין, כבסמוך, ויתכן דסמיך הלשון מלין קצובין ללשון שנייך, מפני שמספר השינים באדם הם קצובין ומוגבלין [ל"ב] ועם זה הם סדורים ועומדים כעדר. , שעלו מן הרחצה – שמכפרין על ישראל ^מבעי' זבחים פ"ח ב' ולפנינו בתו"ת פ' תצוה (כ"ח א'), ודריש לפי"ז מן הרחצה מלשון רחצו הזכו הסירו רוע מעלליכם (ישעיהו א׳:ט״ז). , שכולם מתאימות אלו ב' שרשרות של זהב שיוצאות מבין החושן והיו נראות מתוכו כמין שתים נרתיקות ^מגשלשלאות, כמש"נ ורתוקות כסף צורף (ישעיהו מ׳:י״ט) והם מחברים את החושן על כתפות האפוד. , ושכולה אין בהם – שלא נתאכלה אחת מהן ^מדר"ל שלא נשחק ונחלש עובי שלהם. , כחוט השני שפתותיך זה נזר הקודש ^מההם הפתילים שבהם מהדקין בראשו שהיו עושין כמין כתר, כמש"כ רש"י בפ' תצוה, ומכל מקום אין נחשבין הנזר והציץ אלא לאחד. ומדברך נאוה – זה הציץ ^מויתכן דסמיך לייחס הציץ ללשון ומדברך נאוה, יען כי ע"י הציץ היו מקבלין כמה ידיעות הנוגעות לקדושת הטהרה כמבואר ביבמות ס' ב'. .
(מ"ר)

נסכא - חתיכת כסף מותך לשון (ישעיהו מ) הפסל נסך חרש:

עַד אֲשֶׁר לֹא יֵרָתֵק חֶבֶל הַכֶּסֶף. זֶה חוּט הַשֶּׁדְרָה שֶׁהוּא לָבָן כְּכֶסֶף, וּבְמוֹתוֹ חָסֵר מוֹחוֹ וּמִתְרוֹקֵן וְיָבֵשׁ וּמִתְעַקֵּם בְּתוֹךְ הַחֻלְיוֹת וְנַעֲשֶׂה כְשַׁלְשֶׁלֶת. "יֵרָתֵק" לְשׁוֹן "רְתֻקוֹת כֶּסֶף":