הַיֹּשֵׁב֙ עַל־ח֣וּג הָאָ֔רֶץ וְיֹשְׁבֶ֖יהָ כַּחֲגָבִ֑ים הַנּוֹטֶ֤ה כַדֹּק֙ שָׁמַ֔יִם וַיִּמְתָּחֵ֥ם כָּאֹ֖הֶל לָשָֽׁבֶת׃
רש"י
לדידהו לא הוי מומא - להקריב לגבוה בבמה דידהו אלא מחוסר אבר דוקין טיל"ה כמו הנוטה כדוק (ישעיהו מ):
ביאור הרד"ל
(מז) לקח ממנו ופרש כשמלה. ללשון זה ודאי משמע דדרש עוטה אור כשלמה, שמהתפשטות השמלה שהוא לבוש העליון שפרשו כסדין הוא שממנו נטה שמים כיריעה, והרמב"ם במורה שם העתיק ונטה כשמלה[יד]לפ"ז אפשר דלפרושי הנוטה כדוק שמים (ישעי' מ) הוא דאתי, ומפרש דוק ענין שמלה פרושה. וסיפי' וימתחם כאהל הוא כענין נוטה שמים כיריעה דהכא, אבל באמת דוק פירשוהו ג"כ לשון יריעה וילון פרוש::
חידושי הרד״ל
שמשעה שמתחן כו' ממקומם. מסיים בילקוט שנא' (ישעיה מ') וימתחם כאהל לשבת חזקים כראי מוצק (ונאמר כצ"ל) אהל בל יצען בל יסע יתדותיו לנצח (שם ל"ג). ומפרש אהל בל יצען ג"כ על השמים. וע"ז מביא כאן תני ראב"י כו' לפרש לשון יצען: