פרשנות מצטטת על ישעיהו מ:כז

לא שלותי ולא שקטתי. הפסוקים האלה אמרם איוב על צרתו ויסוריו ואיך דורש על יעקב. אך חז"ל דורשים מדה ט"ו שאיך יאמר לא שלותי ולא שקטתי הלא כתיב באיוב כ"ז שאמר שליו הייתי וגו' והם בכ"מ. והכריע מפסוקים שלפני פסוק לא שלותי לגבר אשר דרכו נסתרה ויסך אלוה בעדו כי לפני לחמי וגו' והגבר הוא יעקב כמ"ש בישעיה למה תאמר יעקב וגו' נסתרה דרכי מה' והוא אשר כי לפני לחמי אנחתי תבא וגו' כמ"ש ויתאבל על בנו וגו'. כי פחד פחדתי וגו' וכמ"ש וירא יעקב מאד ויצר לו. והוא אמר לא שלותי ולא שקטתי וגו'. ואמר ד' לשונות של צרות על ד' מיני צרות שהשיגוהו ועי' שמ"ר ריש פכ"ו ומש"ש. ואחר כתבי זאת מצאתי באג"ב פ' ס"א וז"ל ד"א למה תאמר יעקב וגו' נסתרה דרכי מה' וגו' זש"ה לגבר אשר דרכו נסתרה ויסך אלוה בעדו וגו' ואמר איוב שהוא דומה לגבר אשר דרכו נסתרה:

בזוהר פ' ויקהל דרש (ישעיה ב) באחרית הימים נכון יהיה הר בית אלקים ע"ס השכינה שהיא אחרו' ימים העליונים ז"ש אשר יקרא אתכם באחרית הימים בקש לגלות יעקב קץ הימין לקיים קרא (תהלים קי) נאם י"י לאדני שב לימיני דהיינו שהשכינה נקראת אדני תשב לימין בעלה לקיים קרא (שם מה) נצבה שגל לימינך ועתה בגלות (איכה ב) השיב אחור ימינו מפני אויב אז נסתלקה ממנו שכינה ובמדרש ויקרא אל בניו אמר הקב"ה לבניך אתה קורא ולי אין אתה קורא (ישעי' מ) למה תאמר יעקב וגו' נסתרה דרכי מי"י (שם מג) ולא אותי קראת יעקב. הענין ע"פ הזוהר פ' כי תשא אלמלא הוו ידעו ישראל אריכות הגלות כבר היו מתייאשין ישראל ח"ו מן הגאולה רק כשבאין לבתי כנסיות וב"מד ושומעין הדרשות ורואין ספרין פתוחין נחמות ישראל בזה מתנחמין ועז"א דוד (תהלים עג) ואני כמעט נטיו רגלי וגו' שלום רשעים אראה וגו' עד אבא אל מקדשי אל לרמוז על בתי כנסיות ומדרשות אז אבינה לאחריתם ומתנחמין בזה שיהיה להם תכלית טוב ועז"א (שם קיט) רחוק מרשעים ישועה לפי שאין באין לב"המד לשמוע הדרשה ז"ש (שם חקיך לא דרשו. וכן במדרש חזית (שיר א) משכני אחריך נרוצה משכני ממסכני אפ"ה אחריך נרוצה ומקווה לגאולה כי כשרואה אני ב"הכ וב"המד הגאולה ז"ש (שם) הביאני המלך חדריו אז נגילה ונשמחה בך ע"כ עלמות אהבוך שלעולם אני עומד באמונה ולכן כשבקש יעקב לגלות קץ הימין אז אמר הקכ"ה ליעקב ויקרא אל בניו כשאתה קורא לבניך ורוצה לגלות קץ הגאולה אז לי אין אתה קורא כי נתייאשו ישראל כלל מן הגאולה והרבה ילאו פן הכלל ז"ש (ישעיה מג) ולא אותי קראת יעקב והטעם שבזו הקריאה שאתה קורא לבניך אין אתה קורא לי וגורם להיות רעים (שם) כי יגעת בי ישראל ר"ל שיהיו ישראל יגיעים לקבל עול גליות. או שעשה יעקב עיקר מן גאולתן וצריך להיות עיקר על גאולת השכינה כמ"ש ר' אבוהו כי ג' פסוקים גאולתן של ישראל היא גאולת הקב"ה שיש ויקרא אל בניו בניך אתה קורא וכו' לכן נסתלקה ממנו שכינה כי צריך להצטער צרת השכינה כמ"ש (איוב כב) והי' שדי בצרך ר"ל שצריך האדם להיות מצער על השכינה ז"ש בגמרא כל המשתף ש"ש בצערו כופלין לו פרנסתו ז"ש (שם) כסף תועפות לך ז"ס כסף משנה קחו בידכם דאי' גבי יוסף בשעה שירדו השבטים למצרים כשהתפלל הזקן (בראשית מג) ואל שדי יתן לכם רחמים שמזה זכו לכסף משנה כפול הפרנסה לכן פתח יעקב להתפלל על הפרנסה ואמר האלקים הרועה אותי מעודי וגדולה פרנסה יותר מן הגאולה שהיא ע"י המלאך הגואל לפי שיעקב פתח בגאולה לגלות להם וחטא בזה שלא עשה עיקר מגלות השכינה שמזה זוכין לכפל הפרנסה המשתף שם שמים בצערו לכן סיים בפרנסה כי קשה פרנסה מאן דכר שמי' בזה הזמן וז"ש מדרש ויקרא אל בניו קראו לאל להיות עם בניו בגלות ר' פנחס אמר עשאו אפוטרופוס על בניו לכן בקש על הפרנסה וחד אמר זומנו עם בניו שגם הסכינה מזומנת בגאולה עם ישראל גם סוד אחרית הימים הוא עולם בריאה שהוא דיוקנא דיעקב בכסא הכבוד ז"ש הקבצו בני יעקב שהם בדרגא תתאה (מלכים א ז) שנים עשר בקר והים עליהם הוא דיוקנא דיעקב שמרחף על גוזליו ז"ש ושמעו אל ישראל אביכם שהוא בדרגא עלאה עלה במחשבה לפי שכתוב בזוהר פ' מקץ בעובדא דההוא יודאי ור' יוסי יוסף איהו בעלמ' דדכורא וכולהו שבטים בעלמא דנוקבין וע"ד לא אתכליל יוסף עמהון בדגליהם דלא כתיב דגל מחנה יוסף רק דגל מחנה אפרים דאלו יוסף בעלמא דדכורא מה כתיב כלנו בני איש אחד נתנו אנחנו מבע"ל אמאי חסר א' אלא בגין דרזא דברית לא אשתכח עמהון אסתלק א' מתמן דהאי א' דכורא הוא לכן קרא יעקב ליוסף ואמר לו שים נא ידך תחת יריכי כי יוסף תחות דרגי' דיעקב והוא ירך אביו יעקב ממש וזה שהשיב יוסף לאביו על אפרים ומנשה בני הם אשר נתן לי אלקים שיהיו הם בתוך י"ב דגלים במקומו כי יוסף אסתליק לאתר דדכורא אבל אלקים שהוא נוקבא נתן לי אלו הבנים בתוך ז"ה שהם י"ב דגלים ועז"א בכאן הקבצו בני יעקב שהם באתר דנוקבא ושמעו אל ישראל אביכם שהוא באתר דדכורא עלאה ז"ס האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם ז"ש יעקב ואני נתתי לכם שכם אח"ד רזא דאלף שהוא דרגא על אחיך כי אחיו הם למטה והוא באתר דדכורא לעילא על אחיך ממש או שהוא תיקן כתנות עור של אד"הר (חגיגה יג) שהיה כתוב בתורתו של ר"מ כתנות אור בא' לפי שר' מאיר הוא ניצוצו של מטטרון בסוד (חגיגה טז) ר"מ חכם וסופר רימון מצא תוכו אכל סוד מטטרון תוכו הוא ט"ט כלול מט' טעמין וט' נקודין וקליפתו הוא רמון לכן צלו קרבן פסח בספוד של רמון וכתונת פסים של יוסף לתקן אור זה לכן התחיל הגלות משעה שבא יוסף למצרים בסוד (בראשית א) יה"י או"ר שהוא בגי' ע"ב ס"גמ"ה ב"ן כשתוסיף על רדו כ"ב שנה הרי רל"ב אותו שכם א' נתן לו על אחיו שעשה לו כמין פס יד מילת משקל שני סלעים אשר לקח מיד האמורי סוד שרו של עשו (איוב לט) כעת במרום תמרי"א לכן נקרא אמורי. י"קרא א"תכם ב"אחרית ה"ימים ר"ת איב"ה שבא לתקן איבה שגרם הנחש ויוסף נתכוין ויאמר א"ליהם י"וסף ב"יום ה"שלישי שיסתלק סיטרא דאיבה ושקר מן העולם (דניאל י) אגיד לכם האמת בכתב רשום ס"ת של יקר"א אתכ"ם באחרי"ת הוא אמ"ת כי עיקר זה הגלות עבור שנאת חנם כשיתקנו זה יהי' הגאולה לכן קרא ליוסף על סוד הגאולה שיעשה עמו חסד של מת לע"ל או שרצה יעקב לגלות סוד המרכבה וידוע שיעקב הוא סוד עולם הבריאה ויוסף הוא רוכב במרכבת המשנה סוד עולם היצירה וידוע משארז"ל שאחר טעה בזה שראה למטטרו"ן שר הפנים שקושר כתרים לרבו א' ח"ו יש שתי רשויות ועז"א (שמות כג) השמר מפני"ו כי הוא שומר ישראל מטטרו"ן שר הפנים ז"ס מפניו לפי שהוא כולל הרבה פנים לכן אמר (שם) אל תמ"ר בו שלא ימיר דתו כמו שעשה אחר שטעה בו וזה נרמז בתורה (בראשית כב) אח"ר נאח"ז בסב"ך ר"ל אלישע אחר נאחז וטעה בסב"ך בגי' חנו"ך ז"ש (שמות כז) כי שמ"י בקרבו בגי' חנו"ך ב"ן יר"ד וידוע שסוד יחוד שמע ישראל בזוהר פרשה תרומה בעלמא עלאה ויחוד ברוך שם כבוד בעלמא תתאה נרמז בר"ת ב"רוך ש"ם כ"בוד מ"לכותו ל"עולם ו"עד בגי' חנו"ך מטטרו"ן לדעתי סוד זה רמז יעקב באומרו הנה אחיך רועים בשכ"ם ר"ת ב"רוך שם כ"בוד מ"לכותו ז"ס ואביו שמ"ר את הדבר דאתמר גבי יוסף שהוא שומר ישראל דרגי' דמטטרו"ן כמ"ש יעקב (בראשית ל) אשובה ארעה צאנך אשמור כאשר ילדה רחל את יוסף שהוא (תהלים קכא) שומר ישראל ז"ס אשמור ר"ל עתה אתעסק בשמירת צאן קדשים ובשעה שהגיע פטירת יעקב רצה לגלות לבניו סוד היחוד שהוא קץ הימין שאז (צפניה ג) אהפוך כל העמים שפה ברורה וגו' לעבדו שכם אחד (ישעיה ב) ונשגב י"י לבדו ביום ההוא והאלילים כליל יחלוף וכשנסתלקה ממנו שכינה היה מתיירא שמא ח"ו יטעו ישראל באמונה וביחודא עלאה לכן פתחו כל השבטים שמע אבינו ישראל כשם שאין בלבך אלא אחד יחוד שלם כך אין בלבינו אלא אחד כשראה יעקב שהם שלמים באמת היחוד ולא יטעו ח"ו ביחוד של מטטרון פתח ואמר ברוך שם כבוד מלכותו אבל משה לא א' אותו היחוד כדי שלא יטעו ישראל עוד באותו כאשר טעה אחר לכן היו רז"ל מסופקין אם לומר מאחר של אמר משה אם לא לומר מאחר שאומרו יעקב אבינו התקינו לומר בחשאי שלא יטעו קלי הדעת אבל ביום הכפורים כשישראל נמשלו למלאכים אומרים בקול וברזא דחכמתא משה בדרגיה לא יחוד רק יחודא עלאה אבל יעקב שהוא מלבר הוצרך ליחד ג"כ יחודא תתאה לכן הוצרך יעקב לומר ברוך שם כבוד ולא משה רבינו וז"ש ואני נתתי לך שכם אחד ר"ל שיעקב גילה ליוסף סוד יחוד אמיתי איך להאריך באחד או שגילה יעקב ליוסף סוד. כ"ה אתוון ביחודא שכן כשבא יעקב ליוסף ארז"ל שקרא ק"ש לפי שביחודא דקריאת שמע מבטלין כ"ה אחר שהוא שרו של עשו וכמו שאמר יעקב למלאכים (בראשית לב) כ"ה תאמרון לאדני לעשו רצה לומר כשרוצים אתם לבטל כח עשו שהוא אדוני צריכין אתם ליחד פסוק שמע ישראל כמד"א (דברים ט) שמע ישראל אתה עובר היום את הירדן רצה לומר כשרוצה אדם לעבור מקום דין שהוא סוד ירדן יורד דין בזה צריך לומר שמע ישראל וכן אמרו לעולם ירגיז אדם יצ"ט על יצר הרע וכו' עד ויקרא קריאת שמע ז"ש ואני נתתי לך ש"כם של א"חד שהוא יחוד שמע ישראל אשר לקחתי מיד אמורי שהוא עשו כי בזה נעשו (עובדיה א) בית עשו לק"ש כשקורין ק"ש. או על פי דרכי הראשון שהשבטים יחודם הי' שמע אז אמר הזקן יחוד ברוך שם כבוד שהוא ברזא דעלמא תתאה דרגיה דיוסף שהוא מטט"רון עז"א יעקב ואני נתתי לך אותו היחוד אשר אמרתי הנה אחיך רועים 'ב'ש'כ'ם זה שאמר נתתי לך שכ"ם שהוא יחוד של שם כבוד מלכותו לך דייקא שהוא בדרגיה והוא אחד על אחיך כי ביחוד של שמע ישראל כ"ה אתוון וביחוד ברוך שם כבוד כ"ד אתוון אחד פחות ז"ס אחד על אחיך גם יוסף הוא רד מצריימה לתקן ר' של אחר ולהאריך באחד כי מאן דגרע קוצו של ד' עושה מאחד אחר וז"ס שאמר דוד ויהונתן (שמואל א כ) כפשע ביני ובין המות רזא דדוד שכינתא ויהונתן הוא (משלי י) צדיק יסוד וצריך שלא להרחיק א"ת מן ד' ומי שגורע קוצו של ד' הרי המות יפריד (משלי ה) ורגליה יורדת מות זה שאמרו כי כפשע הוא על ההוא קוצו של ד' בינו לבין המות זה שאמר ואני נתתי לך שכם אחד (איוב כג) והוא באח"ד ומי ישיבנו נפשו אותה ויעש או סוד של ר' עקיבא שיצאת נשמתו באחד לפי שכל ימיו היה מצטער על אותה המחשבה זה שנאמר והוא באחד שיצאה נשמתו באחד והטעם שנפשו אותה כל ימיו מתי יבא לידו ויקיימנה לכן עתה ויעש כי (תהלים קמה) רצון יריאיו יעשה וענין הריגת ר' עקיבא באה מי' ניצוצין שיצאו מיוסף מתחת ציפורניו טובה ציפורנם של ראשונים מכריסן של אחרונים שיוצא מכרס שלהם הזרע שיצא הולד מן האשה מבטן. רזא שהרי עשרה הרוגי מלכות יצאו מציפורני ידיו ואין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתן אף בלא הרוגי מלכות ז"ס ותשב באיתן קשתו ויצא הזרע ויפוזו זרועי ידיו זה גרם מידי אבי"ר יעק"ב קרי בי' ר"ע לפי שיצאו י' ניצוציו בלא נוקבא משם רועה אבן ישראל גדוליעולם. זה שנאמר ואני נתתי לך שכם אח"ד על אחיך אשר לקחתי מיד אמורי כי באמת לא שלט אמורי על הרוגי מלכות רק לקחם אלקים ולופוטיס בא תמורתו מ"שם ר"ועה א"בן י"שראל ר"ת ארמ"י. תרגום מפרש אב"ן אב ובן יש לומר שני פרושים על אשריך ר"ע שיצאת נשמתך באחד הא' שהוא עבור יוסף שגרמה אבי"ר יעק"ב אותיות רב"י עקיב"א שהוא גרם בעצמו לאותו חטא או עבור השכינה שנשתתפה עמהם או עבור יעקב בעצמו שחטא בזה ששלחו בלא לויה ויוסף צדיק יסוד עשה עון שהפריד היחוד לכן הוצרך אח"כ לתקן וקרא ק"ש בשעה שנפל יוסף על צווארו לתקן זווג שהפריד בשליחות יוסף בלא לויה שזה גרם המכירה ועכ"ז לא הספיק לעשות הזווג לגמרי והוצרך אח"כ להתגלגל בר' עקיבא בהיפוך אתוון אבי"ר יעק"ב לכן אמר ר"ע כל ימי הייתי מצטער על זה לתקן יחוד וזיווג עד שבמיתתו עשה יחוד ויצאת נשמתו באחד ז"ש משם רועה אב"ן ישראל או עבור אב או עבור בן:

"אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ" אֵין "אִם" אֶלָּא לְשׁוֹן בַּקָּשָׁה (ויקרא כו, ג). הנה בזה פרשתי בס"ד הכתוב לָמָּה תֹאמַר יַעֲקֹב וּתְדַבֵּר יִשְׂרָאֵל נִסְתְּרָה דַרְכִּי מֵהֳ' וּמֵאֱלֹקַי מִשְׁפָּטִי יַעֲבוֹר הֲלוֹא יָדַעְתָּ אִם לֹא שָׁמַעְתָּ (ישעיה מ, כז) פירוש למה תאמר שהקדוש ברוך הוא בא עמכם בדין ובטרוניא הלא אתה ידעת האמת דלאו הכי הוה יען וכי 'אִם לֹא שָׁמַעְתָּ' רצונו לומר לא שמעת תיבת 'אִם' שאמר 'אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ' שאין 'אִם' אלא לשון בקשה ותחנונים שהקדוש ברוך הוא כביכול מתחנן לפני ישראל שישמרו התורה כדי להטיב להם דנמצא חפץ בטובתכם ומשתדל להטיב לכם, ואיך תאמר נִסְתְּרָה דַרְכִּי מֵהֳ' וּמֵאֱלֹקַי מִשְׁפָּטִי יַעֲבוֹר?! וזהו שנאמר אִם תָּעִירוּ וְאִם תְּעוֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה (שיר השירים ג, ה) ודו"ק.